לא צמודים מידי ולא קצרים מידי

לראשונה: הלכות צניעות – גם לגברים. "מראה גופו של האיש הופך להיות 'נושא' וחשיפתו עשויה לגרום למתח-מיני או למבוכה ואי-נעימות"

יוני קמפינסקי , כ"ג באייר תשע"ט

לשים לב לגוף
לשים לב לגוף
צילום: ISTOCK

הרב דוד סתיו ובנו הרב אברהם סתיו מפרסמים הלכות צניעות לגברים בכרך החדש (ל"ט) של השנתון תחומין היוצא על ידי מכון צומת.

מאמרם של הרבנים מתמקד בלבוש המטיילים הטובלים בקיץ במי המעיינות והנחלים ולעיתים קרובות עושים זאת בלבוש מינימלי, גם במקומות ציבוריים, ולכן נראות קבוצות של מטיילים שבהן הנשים מתרחצות בלבוש מלא ואילו הגברים כמעט אינם לובשים דבר.

במאמר דנים המחברים האם מותר לנשים להתבונן בגברים, האם לגברים יש חובת-צניעות בפני נשים ומה הם גדרי צניעות של גברים בפני נשים, תוך התייחסות להלכה בימינו לעומת הדורות הקודמים.

"בעוד צניעות לבושן של נשים היא נושא בעל נוכחות משמעותית בסדר היום ההלכתי במאות השנים האחרונות, הרי שצניעות הלבוש של גברים בפני נשים כמעט שלא זכתה להתייחסות", קובעים הרבנים סתיו, ''ויש חובה לרבנים היום לדון על פי שיקול דעתם גם כנגד המנהג הרווח שאין בעיית צניעות לגברים''.

עוד נכתב במאמר כי "בדורנו, כשהמודעות לטיפוח הגוף והמראה החיצוני קיימת גם אצל הגברים, ובמקביל, החברה יותר מעורבת מבעבר וההיכרות בין גברים לנשים נעשית באופן יזום הן מצד הגברים והן מצד הנשים - מראה גופו של האיש הופך להיות 'נושא' וחשיפתו עשויה לגרום למתח-מיני או למבוכה ואי-נעימות. משום כך אין להעתיק את גדרי הצניעות במדויק מן הדורות הקודמים לימינו, אלא ליישם את העקרונות במציאות המודרנית".

קיצור ההלכות:

לאדם הרוחץ בנהר (עם בני אותו המין), מותר עקרונית לעשות זאת אף ללא-בגדים כלל, בהתאם למקובל ולנדרש, אך לא ללכת עירום במקום שבו שאר בני-אדם לבושים (ובימינו - רוב המקומות הציבוריים).
ראוי לכל אדם, ובפרט לתלמידי-חכמים, להימנע מגילוי הגוף ברבים. אך במקום שבו הדבר מקובל (כגון רחצה בבריכה או בים), מותר אפילו לרב לרחוץ בעירום-חלקי ליד תלמידיו.

לדעת רוב הפוסקים אסור לנשים דווקא להסתכל באיש לשם הנאה מינית או בכוונת זנות, ואילו הסתכלות תמימה מותרת. לבוש חשוף במיוחד לגברים , וודאי כשמדובר באדם נאה, עשוי להגדיל את הסבירות להסתכלות שיש עמה עבירה.

אסור לגבר להתלבש ולהתנהל באופן שעשוי להביא לידי קרבה ומתח מיני. הן בשל האיסור להכשיל את הנשים, והן בשל חשש הקרבה וההרהור שעשויים להתעורר אצלו במצבים כאלו.

אדם אחראי לכך שלבושו לא יגרום צער לסביבתו כאשר הוא נמצא במרחב המשותף לשני המינים.
כללי הצניעות של הגבר נקבעים לפי ההקשר הסביבתי. כברירת מחדל, גם בחוף הים ובמקומות שמקובל ללכת בלא לבוש מלא, יש להקפיד על לבישת מכנסים קצרים (לא הדוקים מדי) המתקרבים לברך, וראוי ללכת גם עם גופייה.

הלכות צניעות הלבוש דורשות מן הגברים ומזמינות אותם להיות קשובים לקולות ולתחושות שחלקם לא התקיימו בעבר וחלקם התקיימו אך לא נשמעו: הן לתחושות הנשים הסובבות אותם, והן לתחושותיהם שלהם ביחס לגופם.

הרבנים קוראים להקדיש תשומת לב לקיומו של הגוף, לאנרגיות שהוא משדר ולכבוד והעדינות שהוא זוקק. היעדר גדרים מדויקים המעוגנים במקורות איננו מוריד מחשיבות האתגר אלא דווקא מעצים אותו, וההיענות לו עשויה להפוך אותנו לחברה שלימה, בריאה וקדושה יותר.