איזה יופי שהתברכנו במנהיג אמיץ, רהוט, אמיתי וחד. בבצלאל שתובע את עלבון המשפט העברי (התורה) וללא מורא שואל את השאלות שפחדנו לשאול.
זו בעצם שאלת הרשב"א: "ומה לנו לספר לספרי הקודש המקודשים שרשרו לנו רב ואחריו רבינא ורב אשי, ילמדו את בניהם דיני גויים... חלילה לא תהא כזאת בישראל, חס ושלום שמא תחגור שקך עליכם?!"
איפה היינו כשבג"ץ באופן שרירותי ושערורייתי פתאום צמצם את הסמכויות וקבע שאסור לדון דיני ממונות אפילו בבוררות בבית דין רבני?
למה המצב של בתי הדין בארץ הוא קפוא ולא מתוקצב כבתי המשפט בישראל? מי אחראי לזה שהמונח 'משפט עברי' נהיה שם נלווה לחושך ודיכוי?
תירגעו. בואו נהיה אמיתיים. הרי במצב שאין 'סמוכין' תפקידי בית הדין מאוד מצומצמים. גם אם היינו רוצים לעשות מה שרוצים וודאי כשאנו מודעים למגבלות הידועות כשרוב הציבור לא מעוניין.
כבר כתב הרב קוק שטוב שאין אפשרות לשום כפייה כי כנראה הדור הזה מבין רק את שפת הנועם וההתחברות. וכמו כן, דיני עבודה דנים לפי מנהג המדינה - אבל יש למשפט העברי הרבה מה להגיד על הלנת שכר ועל יחס לשכיר ועוד ועוד.
כמה נעים ומרענן לשמוע כבוד ואהבה למשפט התורה, להתחבר ממש לתפילת כולנו כל יום "השיבה שופטינו כבראשונה".
בית המשפט זה סמל לריבונות. זה הוא כבודנו הלאומי חבל שאנו מסתייגים מכל אזכור של הכבוד הגדול הזה, מדור שלמה ודוד.
אשריך ר' בצלאל שנתפסת על דברי תורה. תמשיך ותסביר כי יש הרבה אנשים שמקשיבים ומברכים ואוהבים את הדברים החשובים שאתה אומר.