בשבע מהדורה דיגיטלית

רגע של חולשה

מערכת הבחירות נפתחה רע במיוחד לנתניהו. גחמה של רגע הובילה אותו לפטר את בנט ושקד והביקורת כלפיו כבר מגיעה גם מקרב תומכיו הקרובים

יאיר שרקי , ג' בסיון תשע"ט | עודכן: 07:31

החישובים ננטשו לטובת הכעס. נתניהו ושקד
החישובים ננטשו לטובת הכעס. נתניהו ושקד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כשבנימין נתניהו חיפש בדחיפות את הרב רפי פרץ בבוקר יום ראשון, היה אפשר לרגע לחשוב שיש בפיו עניין מדיני חשוב או הודעה על הודעה משמחת לשותפיו לממשלה הבאה. אלא שאז התברר שהבהילות נועדה להזמין מיו"ר הבית היהודי מכתב התובע את פיטורי קודמיו בהנהגת המפלגה, בנט ושקד. ניסיון נוסף של נתניהו לתמרן בפעם המי יודע כמה את נציגי הציונות הדתית אלו כנגד אלו, לצרכיו. פרץ ידע שהפיטורין יפנו לו את משרד החינוך, אבל קיבל עצה טובה והמכתב לא הגיע. איתו או בלעדיו, נתניהו לא התאפק ומיהר לפטר את השניים.

זאת הייתה השפלה מכוונת מתוך גחמה של רגע. פרצופו של בנט שהופיע בישיבת הממשלה באותו הבוקר, והידיעה שהשניים חוזרים למגרש, הוציאו אותו מדעתו. הוא לא שקל את מי ימנה במקומם וגם לא הביא בחשבון את האפשרות שדווקא יזדקק לשניים האלה אם ירצה להקים קואליציה אחרי הבחירות. מתברר שראש הממשלה לא הפיק את הלקחים מכישלונו להקים ממשלה. המשך השנאות והנקמות שלו במי שעתידים להיות שותפיו עשוי להשאיר אותו בלי קואליציה גם אחרי הבחירות. הצלחתם של בנט ושקד, יחד או לחוד, בריצה עצמאית או בחבירה למפלגה נוספת, אמורה להיות אינטרס עליון שלו. אחרת, לא יהיו לו 61 תומכים בלי ליברמן. כל החישובים האלה לא עמדו בדרכו כשתיעוב וכעס של שש וחצי שנים באו על סיפוקם.

זה כמובן לא השפיע במאומה על קבלת הפנים הנלהבת אשר לה זכה, כמדי שנה, בהיכל ישיבת מרכז הרב עוד באותו ערב. פריים אחד שמקפל בתוכו את הסיבות למצבה הפוליטי של הציונות הדתית, לטוב ולמוטב. הדבר היחיד שהעיב על שמחתה של משפחת נתניהו היה פניה של איילת שקד שישבה גם היא בעזרת הנשים, אבל אחרי דקות ספורות באותו החדר עם רעיית ראש הממשלה, שקד יצאה מבלי שהאזינה לדבר ראש הממשלה. נתניהו עצמו דיבר על הבמה על כך שפוליטיקאי צריך לדעת מתי להתעקש. בצלאל סמוטריץ', שממשיך לתבוע את תיק המשפטים, חזר בחיוך על המשפט הזה כשנתניהו לחץ את ידו על הבמה. "אבל גם מתי להתפשר", השיב מיד ראש הממשלה, שמבחינתו הפשרה תמיד צריכה להגיע מהכיוון הסרוג.

זמזום של אי נחת

זה היה שבוע פוליטי גרוע לנתניהו. ההישג שבמינוי מבקר המדינה נובע בעיקר מרפיון וחולשת האופוזיציה, ולעומת זאת בשתי נקודות אסטרטגיות נרשמו סימנים מדאיגים. הראשונה היא הביקורת נגדו בתוך הבייס, כולל מתומכים מובהקים שלו אישית. שמעון ריקלין תהה בקול מה עושים כשהאיש נתניהו חושב שהוא גדול מהרעיון, בעקבות הדיל המפוקפק שהציע לאבי גבאי כולל תיק המשפטים ליחימוביץ' וגניזת פסקת ההתגברות. אברי גלעד הגדיר אותו "התמכרות שצריך להיגמל ממנה". אלו רק שני קולות בולטים בתוך זמזום של אי נחת בימין שמגיע גם לאוזניו של ראש הממשלה.

הבעיה השנייה שלו היא אביגדור ליברמן. הניסיון למחוק אותו בבייס הרוסי דומה למחשבה שבאמצעות קמפיין ייעודי לקהל החסידים הוא יצליח להוריד את ליצמן אל מתחת לאחוז החסימה. בפוליטיקה הישראלית יש ביקוש לסחורה שליברמן מציע - עמידה עיקשת מול החרדים והבערת המתח בסוגיות דת ומדינה. גם בקרב תומכי הליכוד יש מי שזה מדבר אליהם. נתניהו זוכר את השפל שרשם בקדנציה הקודמת כשנכנע לחרדים בעניין עבודות הרכבת בשבת. אבל במקום שסדר היום ינדוד לסוגיות אחרות, נתניהו נגרר להבהרות. בתגובה לדבריו של סמוטריץ' הוא נאלץ לצייץ ש"מדינת ישראל לא תהיה מדינת הלכה", ביודעו שעצם הדיון כבר משרת את ליברמן. אחר כך הכחיש שהבטיח לחרדים את ביטול האיסור על אירועים בהפרדה. יש רק דבר אחד יותר גרוע לנתניהו מבחירות חוזרות, והוא בחירות חוזרות אחרי שחלק מקלפיו נחשפו, והוא כבר לא שולט בסדר היום.

לא סופרמרקט טכני

הקריאות לאיחוד כולל מימין לליכוד הן מסקנה מובנת מהטראומה של הבחירות האחרונות, אבל הפער בינן ובין המציאות עצום. אפילו ההחלטה המתבקשת על צילום מצב במפלגת איחוד הימין עדיין לא התקבלה. אנשי הבית היהודי טוענים שעוצמה יהודית לא סיפקה את הסחורה ומגיע לה פחות, בעוצמה טוענים שפילוח הקלפיות דווקא מלמד שמגיע להם נתח גדול יותר. ואם אלו שרצו ביחד בפעם האחרונה עדיין לא מסתדרים ביניהם, קשה לדמיין את המשא ומתן המפרך שיתנהל כשינסו לחבור לעוד גורמים. הרב פרץ מעדיף את בנט על פני שקד כי הוא חושש שתאפיל עליו, סמוטריץ' מעדיף את שקד אבל הבהיר ברדיו שהמקסימום שתקבל הוא המקום השלישי.

כמעט 420 אלף קולות התחלקו בין איחוד מפלגות הימין, הימין החדש וזהות. בלוק משותף כזה, אם יוקם, יצטרך להיות על בסיס כוחה המוכח של כל מפלגה בקלפי: איחוד הימין עם כ-160 אלף קולות, הימין החדש עם כ-140 אלף וזהות עם כ-120 אלף. אלא שכאן נכנס משתנה נוסף - נתח משמעותי של מצביעים שכתוצאה מאיחוד כללי ינטשו למפלגה אחרת, או פשוט לא יגיעו להצביע. בנוסף לכך, איחוד הימין מגיעה מעמדת יתרון של מי שכבר הוכיחה שבכוחה לעבור את אחוז החסימה גם בלי חבירה נוספת, ונהנית גם ממימון מפלגות יקר, שלבנט ופייגלין אשר מרוששים מהבחירות הקודמות אין ולא יהיה.

אחדות מקיר לקיר משמעותה קיבוץ של חמש מפלגות לרשימה אחת, והיא דורשת לא רק מבצע הנדסי לקיפול האגו של כולם, אלא גם טשטוש ערכי ורעיוני שתוצאתו קיזוז עצמי. נושאי דגל החירות מזהות לא באמת יכולים לדור בכפיפה אחת עם מי שמשתמשים ברטוריקה של מדינת הלכה, ומצביעי בנט מהאגף הליברלי לא יחלקו פתק הצבעה עם ממשיכי דרכו של כהנא.

מסקנת הבחירות היא ללא ספק שנדרש איחוד בימין, אבל הוא צריך להיות על בסיס מכנה אידיאולוגי משותף, ולא רק סופרמרקט טכני. כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, הפער בין הימין החדש לזהות אינו גדול. שתי המפלגות מגיעות עם תפיסה ימנית מדינית חזקה, כלכלה חופשית וליברליזם כולל בענייני דת ומדינה. שתיהן גם הציבו לעצמן יעד של פריצת הסקטור בדרך להנהגה אמונית. זה האיחוד המתבקש ביותר שבעקבותיו גם זהות-הימין החדש וגם איחוד הימין יעברו את אחוז החסימה.

אלא שלבנט ולשקד, שכרגע מתנהלים כשתי יחידות פוליטיות נפרדות, יש עוד ברירות: חבירה חזרה לבית היהודי ואיחוד הימין שממנו באו. זה יהיה מהלך מוזר מאוד. שניהם הרי החליטו לעזוב את הבית היהודי אחרי שהבינו שהם והמפלגה לא חולמים על אותו דבר. הם רצו לעבור מהנהגת הציונות הדתית אל הנהגת המדינה. שיבה עכשיו כגלגל רביעי תשאיר אותם בלי הנהגה, לא של המדינה ולא של הציונות הדתית.

הצמד הפוליטי מתנהל כעת בנפרד. בנט כבר הודיע שהוא עם הימין החדש, מכין לעצמו נקודת פתיחה למשא ומתן על חבירה. שקד עדיין לא החליטה. הפופולריות שלה פותחת בפניה כביכול אפשרויות רבות יותר. באיחוד הימין יקבלו אותה בקלות רבה יותר מאשר את בנט, וכנראה גם למקום גבוה יותר. היא באופן אישי עדיין לא ויתרה על חלום הליכוד, גם אם אחרי הסטירה המצלצלת מנתניהו בתחילת השבוע הוא נראה כמו תקווה נואשת. ועדיין היא נעה בין בתי רבנים לפגישות עם עסקנים במפלגת השלטון, בין מרכז הרב לבר מצוות של חברי מרכז.

רבים רואים בה מי שצריכה לעמוד בראש הימין החדש ולהנהיג כל בלוק פוליטי שיקום, בין עם פייגלין ובין בחבירה לאיחוד הימין או אפילו לגוש טכני כולל. אי אפשר לחלוק על הפופולריות של שקד, אבל דווקא ההתנהלות הפוליטית שלה מאז שהוכרז על בחירות מלמדת שאולי היא לא בנויה לזה. מי שרוצה להנהיג צריך להגיע לעמדה הזאת מלכתחילה, ולא כברירת מחדל אחרי שבליכוד חסמו אותו.

את החודשיים שנותרו עד להגשת הרשימות יכולים להעביר הצדדים במשא ומתן מתיש שבסופו יישארו חמיצות ותסכול שיתורגמו להישג בינוני בקלפי. אבל יש גם אפשרות נוספת: חתימת בזק על החיבורים בכל מתכונת שהיא, ואחריה חלוקת גזרות ואולי גם הסכם אי התקפה בין המפלגות. הציבור עייף מהסברים, דיונים ופנקסנות פוליטית, ועלול לגבות עליהם מחיר בקלפי, שישאיר את הצדדים אולי עם נתח גדול יותר אבל במפלגה שאינה קיימת.

לתגובות: 2sherki@gmail.com