בשבע מהדורה דיגיטלית

ארדואן מרמת גן

מילים מובילות למעשים. כשפוליטיקאים מדברים בקיצוניות, יש מי שמבין את הרמז ועובר לפעולות לא דמוקרטיות

ידידיה מאיר , י' בסיון תשע"ט

ידידיה מאיר
ידידיה מאיר
צילום: יוחנן כץ

1.

"ערב טוב ידידיה", סימס לי ערב אחד השבוע קורא, "אני מתפוצץ מהשיח הציבורי סביב הדרישה של המפלגות הדתיות לבטל את האיסור לקיים אירועים ציבוריים בהפרדה. אני פשוט לא יכול לקרוא את תגובות הנגד. בבקשה תכתוב על זה השבוע!"

חצי דקה אחרי זה הוא סימס שוב: "בעצם, בבקשה אל תכתוב! כשאתה כותב אני עוד יותר מתעצבן".

עוד דקה חלפה והוא שוב כתב: "אתה יודע מה? תכתוב! אני אפיץ את זה בכל מקום. ואולי זה קצת ישנה את השיח ההזוי שהולך פה".

ואז הגיע המסרון האחרון (לפי שעה): "עזוב, שכח מזה. אל תכתוב, זה ממילא לא ישנה כלום. אנשים בפייסבוק אשכרה מבוהלים שהולכים לעשות כאן הפרדה בתחנות אוטובוס".

קראתי את המסרונים והחלטתי מיד. אני כותב על זה. בעצם, לא. בעצם, כן. בעצם, לא. ואז – בניגוד למסמס המתוסכל – החלטתי שכן. אבל לא כדי "לשנות את השיח ההזוי שהולך פה". אני לא מתיימר לשנות את השיח. קשה לשכנע לחשוב אחרת - אנשים שלא חושבים בכלל. אז למה אני כותב? כי אסור לשתוק. יש פה סכנה ממשית לחברה. ובניגוד לכל מיני איומים מדומים על הדמוקרטיה שלא מפסיקים להזהיר אותנו מפניהם – משום מה מהאיום הזה כולם מתעלמים.

2.

לפני כמה ימים התראיין יאיר לפיד אצל ירון דקל ועמית סגל בכאן רשת ב' ודיבר, כמו בכל מקום לאחרונה, על מדינת ההלכה שראש הממשלה הולך להקים לנו כאן יחד עם החרדים והדתיים-לאומיים. "ישראל תהיה מדינה כמו טורקיה עם רודן כמו ארדואן... אני אומר לכם שנתיים שנתניהו, קרה לו משהו... אני הולך לנצח. זה כל מה שמעניין אותי בשלב הזה. ללכת מבן אדם לבן אדם, מתחנה לתחנה, מעיר לעיר ומיישוב ליישוב ולהגיד: אי אפשר ככה להמשיך, תראו מה הוא עושה לכם!"

כבר נכתב בטור הזה על המנטרה שלפיד חוזר ואומר בכל ריאיון, שפעם נתניהו היה מוצלח אבל "קרה לו משהו". הוא חושב שאם הוא יגיד את זה שוב ושוב בסוף זה יתפוס. נו, אשרי המאמין. מה שברור זה שללפיד קרה משהו. הוא הפך מאיש מאוד מנומס ומאוד נחמד לבלתי נסבל. בראיונות הוא מתעלם משאלות המגישים, חוש ההומור המצוין שלו נעלם, והוא לא מדבר אלא צועק, פשוט צורח. כמעט כמו בעצרת בתל אביב. אני כמובן לא מאמין לסערת הנפש הזאת. ברור לי שזאת החלטה אסטרטגית, לשוות לו תדמית של מנהיג חזק. אבל מה לעשות שהביצוע מביך?

ולפיד המשיך בצעקות: "פורסם שנתניהו היה מוכן לחתום להם על ביטול החוק של הדרת נשים והפרדת נשים במרחב הציבורי שזה האמ-אמא של המדינת הלכה! הייתי אתמול בלוויה של נחמה ריבלין, שזה תזכורת איך המדינה הזאת צריכה ויכולה להיות. מסורת ויהדות אבל ממקום של אהבה. ורונה קינן שרה יפה – בבית קברות! – כי זה מה שנחמה ריבלין אהבה. ואם מישהו לא טוב עם זה, זה בעיה שלו, שלא יבוא, כי אף אחד לא יכפה עלינו. אני לא אוהב לערבב את הפוליטי עם האישי אבל אי אפשר שלא, אם באותו יום התפרסם שביבי מסכים לבטל את החוק שאוסר הדרת נשים... אני לא רוצה לחיות בטורקיה של ארדואן וגם אתם לא. וגם נחמה ריבלין המנוחה לא רצתה. אסור לדבר בשם המת, אבל לא היה אדם בבית הקברות הזה שלא הבין שהיא מנסה להגיד לנו משהו ממקום מנוחתה האחרונה על איך מדינת ישראל צריכה להיראות!"

כששמעתי את החיבור המאולץ שלפיד עשה בין הפרסום על המשא ומתן הקואליציוני ובין לווייתה של נחמה ריבלין כבר ממש צחקתי. בקול. כל מי שקצת עקב אחרי הפיכתה של נחמה ריבלין ז"ל לאחר פטירתה למנהיגת האומה, הבין שמנסים לנצל את הסיפור האנושי הכואב הזה כדי להפעיל בלוטות הרק-לא-ביבי ("הנשיא והיא, רובי ונחמה, היו ביחד בדיוק מה שהעם הדואב והשסוע שלנו זקוק לו: רופא ורופאה שמרפאים פצעים", אמרה שלי יחימוביץ', ומיה דגן כתבה, בשיא הרצינות: "נחמה, היית בלון החמצן שלנו". שתי דוגמאות, מתוך רבות מאוד, שעולות לי עכשיו בראש).

סליחה, אבל העם לא באמת העריץ את נחמה ריבלין מסיבה פשוטה: העם לא הכיר אותה. אם היו, למשל, משמיעים הקלטה של קולה, מישהו היה מזהה? מה פתאום. אז זה נכון שבאופן טבעי כולם רחשו לה חיבה וחמלה. כי כואב וגם מעורר הערכה לראות אדם מתהלך עם בלון חמצן. לא כל שכן אדם מפורסם. לא כל שכן אשת נשיא המדינה. אבל מכאן ועד ל"סבתא של כולנו"? ברור שהייתה כאן יציאה מוחלטת מפרופורציה. יציאה מכוונת מפרופורציה. ואחרי כל זה, הדרך הפומפוזית שבה לפיד התנסח על המורשת שנחמה "מנסה להגיד לנו ממקום מנוחתה האחרונה" - שברה שיאים.

3.

אבל האמת ששיח השנאה הזה בכלל לא מצחיק. קודם כול כי שנאה היא דבר רע ומכוער. וזה מכוער במיוחד כשהיא מגיעה בצורה צינית ומחושבת, כדי לנסות לגרוף קולות של המון מוסת. וזה עוד יותר מכוער כשזה גורם לתוצאות בשטח ומביא לפגיעה במגזר שמסיתים נגדו.

בתחילת השבוע הודיע ראש עיריית רמת גן החדש, כרמל שאמה-הכהן, שהוא מפטר את מנהל המחלקה לתרבות תורנית בעירו. למי שמשום מה פספס את הסיפור הזה שהגיע לראש החדשות, הנה התקציר: במופע יום העצמאות בבמה הדתית בעיר, לצד ציון גולן ושולי רנד הופיע גם הזמר המתחזק נתן גושן. תוך כדי ההופעה אחת המעריצות צעקה מהקהל "אני רוצה לשיר איתך!". גושן שמע את הקריאה והזמין אותה לעלות לבמה. בזמן שהוא נתן לה את המיקרופון עלה לבמה מארגן המופע, מנהל המחלקה לתרבות תורנית, ולחש לגושן משהו באוזן. ואז גושן חייך במבוכה ואמר לקהל: "אתם מבינים איך הסתבכתי עכשיו? אני לא חושב שאתם מבינים איך הסתבכתי... אנחנו לא יכולים לתת לאף אחד לשיר היום חוץ ממני". הזמר פנה לצעירה: "מה שיקרה זה שאת תישארי איתי פה ואני אקדיש לך את השיר". אני מבין את המבוכה שלו. היו לו, בלי עין הרע, עוד שלוש הופעות בשלוש ערים אחרות באותו ערב, וכנראה הוא שכח שבבמה מיוחדת שמארגנת המחלקה לתרבות תורנית, במיוחד לתושבים הדתיים של רמת גן, עם אמנים דתיים ובלי זמרות, לא מתאים להעלות מעריצה לדואט ספונטני. נו, אז מנהל המחלקה לחש לו משהו וגושן המקסים, ברגישות ובהומור עצמי, סיים את הסיפור יפה.

4.

אלא שכאן הסיפור רק התחיל. כבר חודש ימים מלווה אתר ynet את ה"פרשה". ראיונות, תגובות של פוליטיקאים, וגם שיחות עם הנערה (ו"מקרובי הנערה") שאמרה שבכלל לא חשה השפלה: "הרגשתי מאוד טוב אחרי ההופעה כי הגשמתי חלום. מבחינתי, בסוף עליתי לבמה עם נתן גושן. מאוד התרגשתי מזה ולא נפגעתי מזה. אני לא רואה בעיה בזה שלא נתנו לי לשיר כי יש לאנשים אמונה כזאת. אני מבינה אנשים שאסור להם לשמוע שירת נשים. לא הרגשתי מושפלת מזה, אני באה מהעולם הדתי ומכירה את זה, שמחתי מאוד שהוא נתן לי לעלות לבמה".

ואז, אחרי שבועות של סיקור אינטנסיבי, הגיעה ההודעה הבאה של ראש העיר: "מסקנות פרשת בימת העצמאות ברמת עמידר! הבטחנו לבדוק עד הסוף ללא פשרות וללא מריחות וכך עשינו, תוך עדכונכם לאורך כל הדרך. לאחר שהסתמנו מסקנות הפוכות, הצלחנו בדקה ה-90 לשכנע את הנערה להעיד ולהשיג את צילום הווידאו של האירוע – והתבררה האמת. מנהל מחלקת תרבות יהודית, עובד ותיק ומוערך, הוא זה שעל דעת עצמו ביקש מהזמר לא לאפשר לנערה לשיר בשל היותה אישה. על אף שהנערה העידה בפניי שנהנתה לאורך כל הערב, כולל ממה שקרה על הבמה, המבחן בעיניי הן הנורמות שלנו כעיר והדרת נשים היא חציית קו אדום ⛔ (האייקון הילדותי הזה של "אין כניסה" מופיע במקור בהודעת ראש העיר – י"מ) גם אם האישה לא נפגעה. ולכן הוחלט על העברת העובד מתפקידו. מעתה כל אירוע פומבי באחריות העירייה מנהלו יחתום על תדרוך ותוכנו יצריך את אישור המנכ"לית או יועצת ראש העיר למעמד האישה. ברמת גן שלנו כולם שווים. תודה לממלא מקומי ליעד אילני על עבודת הוועדה". זהו. תושבי רמת גן יוכלו לחזור לישון בשקט. ההדרה אותרה, נחקרה, טופלה ומוגרה.

בידיעה צוטטה גם פסקה מתוך לשונו של הדו"ח המקיף (הנוסח העילג במקור): "עובדי העירייה הרלוונטיים טענו כי על אף שהם חושבים ששירת נשים הייתה פוגעת ברגשות של חלק גדול מהקהל ואף גורמת לעזיבתו את האירוע - מרגע שעלתה הנערה לבמה לא זו הייתה הסיבה שלא לאפשר לה לשיר, וכי גם על פי אמונתם אין מלבין פני אדם ברבים". כמו כן דווח שהוועדה החליטה שבאירועים עתידיים דומים תופיע לפחות זמרת אחת. כן, אתם שומעים נכון.

תנועת נאמני תורה ועבודה מיהרה להוסיף שמן זול למדורה: "במה לתרבות יהודית היא קודם כול במה שמקפידה על אי-הלבנת פני אדם ברבים. החיים מזמנים לנו מציאויות שלא תכננו אותן מראש, אך כחלק ממכלול של שיקולים הלכתיים, האדם הדתי מחויב להקפיד על שמירת כבודם של אנשים". אח, מילים כדורבנות! אז אתם אומרים שגושן לא היה צריך להוריד אותה מהדואט באלגנטיות, אלא לפגוע במאות משפחות דתיות, אפילו תורניות, שבאו למופע דתי, המופע הדתי היחיד בעיר מתוך עשרות מופעי פריצות בליל יום העצמאות? ותגידו, מה עם מנהל מחלקת התרבות הוותיק והמוערך? זו לא הלבנת פנים, מה שאתם כולכם עושים לו פה?

5.

אז מה היה לנו? לפיד מקשקש באופן מודע וציני על מדינת הלכה, כי אולי זה יחזיר לו כמה קולות חילוניים קיצוניים שעברו לליברמן – ויש מישהו שכבר לוקח את הדיבורים האלה ברצינות ואשכרה מפטר מנהל מחלקה בגלל זה. אתם מבינים? קודם ממציאים מושג חדש, "הדרת נשים", ואז משתמשים בו גם בנוגע לבמה של זמרים שמיועדת מראש לקהל דתי. ומכאן הדרך לפיטוריו של מי שמעז לשמור על ההלכה ועל כבוד הציבור קצרה. סליחה, לא קצרה. מקימים ועדה עירונית שיושבת חודש ימים, וחוקרת, ומזמינה עדים, ומשיגה צילומי וידאו מחברת האבטחה של האירוע, וכותבת דו"ח מפורט על "פרשת בימת העצמאות ברמת עמידר" משל הייתה זו פרשייה מסועפת שקשורה לכנופיית רמת עמידר.

וכולם שותקים. איפה אנשי האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך? איפה הנציגים הדתיים והחרדים בעיריית רמת גן? איפה ראשי איחוד מפלגות הימין? אה, הם עסוקים בלכתוב פוסטים זה נגד זה. איפה האומנים הדתיים? מה עם עצומת תמיכה במפוטר? איפה סתם יהודים טובים שיודיעו שישמחו להעסיק את האיש שנתפס על דברי תורה? איך דבר כזה עובר לסדר היום? מה זה משדר לגבי אירועים עתידיים בערים אחרות? ובעיקר: איך שאמה-הכהן הופך לגיבור תרבות ולוחם חופש, ולא למה שהוא באמת – ראש עיר כוחני וכופה, ארדואן מרמת גן?

אני מקווה מאוד שבדבר אחד יאיר לפיד צודק: שראשי המפלגות הדתיות והחרדיות אכן דרשו מראש הממשלה לעגן בחוק את ביטול האיסור שקבעה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר על מופעי תרבות נפרדים לציבור דתי שמעוניין בכך. חייבים לטפל בזה לפני שיהיה מאוחר מדי. ראש עיריית רמת גן כבר הודיע כאמור שבשנה הבאה בבמה הדתית של ליל יום העצמאות תופיע זמרת. אם אתם שואלים אותי, בקצב הזה של השיח החילוני-קיצוני, לא מן הנמנע שתושב שלא יתייצב במופע של הזמרת, עיריית רמת גן תנתק לו את זרם המים מהבית, כי הדרת נשים היא חציית קו אדום ⛔.

לתגובות: yedidyameir@gmail.com

ה-SMS שנשלח אלי
צילום מסך: ידידיה מאיר