בשבע מהדורה דיגיטלית

הדוד מאמריקה כן מרשה

נתניהו ניסה בשנים האחרונות לשכנע את מצביעיו שארה"ב מתנגדת לצעדים מדיניים כאלה ואחרים. ייתכן שבבחירות הקרובות זה כבר לא יעבוד

ניצן קידר , י"ז בסיון תשע"ט

אפשר להפסיק לפחד מתוכנית המאה. ג'ייסון גרינבלט
אפשר להפסיק לפחד מתוכנית המאה. ג'ייסון גרינבלט
צילום: מארק ישראל סלם

צמד המילים "תוכנית המאה" מדאיג לא מעט גורמים בימין הישראלי כבר תקופה ארוכה.

אנחנו שומעים אותן בעיקר כאיום אפשרי שידרוש פשרות ישראליות כאלה ואחרות. לרגע התוכנית הייתה נראית קרובה מתמיד. בעוד כמה ימים תתכנס בבחריין ועידה שארצות הברית הכריזה עליה בחגיגיות, ואף הגדירה אותה "סדנה כלכלית" שתהווה את יריית הפתיחה שבה גם יוצג חלקה הכלכלי של התוכנית. בישראל ציפו להזמנה, אך היא בוששה להגיע.

הסיבה התבררה בהמשך: מעט מדינות ערביות אישרו את בואן, ואלו שאישרו, חרף העובדה שלחלקן יש הסכם שלום עם ישראל, תהו אם ארצות הברית תסכים שמשלחת ישראלית רשמית לא תגיע לבחריין. הם הסבירו לאמריקנים שאין להם בעיה עם ישראלים, הבעיה היא שהשתתפות של משלחת ישראלית בראשות שר האוצר לצד משלחות אחרות, עלולה ליצור מראית עין של נורמליזציה, ולהביא את הפלשתינים לנהל קמפיין על גבן של מדינות כמו מצרים, ירדן ומרוקו – בסגנון של "בוגדים".

צוות השלום האמריקני הבין. ממילא חלק ניכר ממדינות אירופה הודיעו כי לא יבואו או ישלחו נציגים בדרג נמוך מאוד. גם מדינות ערב לא ששות על המציאה. הפלשתינים מנהלים קרב מאסף, שכבר גרם לסין ולרוסיה להודיע שהן מחרימות את הסדנה. בעצם האמריקנים נותרו עם אירוע להצגת החזון הכלכלי שלהם לשלום, בלי אף אחת מהשותפות – ישראל שלא הוזמנה (ולא נעלבה, אגב, אין סיבה אמיתית להיעלב), והפלשתינים שמחרימים את הממשל האמריקני ובאופן רשמי ניתקו את המגע איתו.

בשיחה שקיימנו השבוע עם גורם אמריקני בכיר המקורב לצוות, תהינו כיצד אפשר להציג תוכנית כשאף אחד מהשותפים אינו נוכח, ונענינו שהעסקים נמשכים כרגיל. "אנחנו ממשיכים בתוכנית שהתווינו לסדנה הכלכלית, ונציג למשתתפיה את החזון הכלכלי שלנו בשביל הפלשתינים", אומר הגורם, ומודה שמדובר פחות או יותר בניסיון להניע יוזמות בינלאומיות למען הפלשתינים, ולא בהנעה של תהליך שלום. ומה לגבי ישראל? "כדי שלא להפוך את הנושא לפוליטי", מסביר הגורם, "נסיים עם החזון הכלכלי לפלשתינים, ואז נתאים אותו לחזון הכלכלי המשותף יחד עם הישראלים".

הגורם מגלה, בעצם, שהחזון שיוצג וששווק על ידי האמריקנים כחלקה הראשון של תוכנית המאה - כלל אינו סופי, חרף הדיבורים האמריקניים על כך שיוזמת השלום כבר הושלמה. דבר זה מעלה את השאלה אם התוכנית באמת מוכנה לפרסום. "בסדנה נשמע את כל המשתתפים, ונתאים על פי עצותיהם את הרצוי למצוי", אומר הגורם.

אף אחד בממשל האמריקני לא רוצה לומר בקול את מה שנאמר כאן כעת. האמריקנים נמצאים בתהליך מואץ של הנמכת ציפיות דרסטית מהסדנה בבחריין. הם ידאגו להנמיך פרופיל, להמציא כותרת או שתיים מפוצצות וכך לומר שהיה זה אירוע פרודוקטיבי. אך המצב לאשורו שונה מאוד. הצגת תוכנית השלום עומדת להידחות לפחות עד הקמת הממשלה. כפי שהבאנו כאן בעבר מפי גורם אמריקני בכיר, ייתכן מאוד שהיא כבר לא תוצג בשנת 2019 אלא רק ב-2020.

את הייאוש שמעו השבוע גם בקולו של השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט. "אם ניכשל בתוכנית המאה – אבין מדוע זה קרה", אמר בריאיון לחדשות 12, כשהוא רומז באופן ברור להתנהלות הפלשתינית מול האמריקנים. כבר יותר משנתיים שהוא מדלג באזור, יוזם יוזמות, משוחח עם אנשים (כולל מהצד הפלשתיני, חרף ההחרמה) ומנסה בכל כוחו להרים את הפרויקט הזה, שהנשיא הבטיח להביא לסיומו עם השלום המיוחל. גם גרינבלט יודע שהסדנה הכלכלית בבחריין חסרת משמעות. אולי יעלו בה יוזמות יפות לטובת האוכלוסייה הפלשתינית, ייתכן שגם ייצאו ממנה בשורות לאזרחי הרשות בדמות כסף או השקעות. לשלום זה לא יועיל במאומה.

לזכות ממשל טראמפ ייאמר שהוא בא להתמודד עם המצב בגישה שונה מקודמיו, גישה מרעננת וגם יותר פרו-ישראלית. 'עסקת המאה' היא באמת חלום של טראמפ, מנקודת ההסתכלות שלו כאיש עסקים שהיה מעורב בעסקאות מסובכות במיוחד. אם יישאר לעוד ארבע שנים בבית הלבן, הוא יגביר את הלחץ כדי לקדם את הנושא. בינתיים, כאמור, ישראל היא לא הצד הבעייתי בעניין.

כדי להשלים את הנקודה שפתחנו בה: פרשנו כאן באופן הכי פתוח את מצבה של תוכנית המאה, שרחוקה מלהיות מושלמת, ועקב הבחירות גם לא תראה אור לפחות עד נובמבר-דצמבר. להערכת רבים זה ייקח גם חודשים רבים נוספים. לכן, מי שמשתמש בבחירות בתואנת "הצל של תוכנית המאה", בין אם מימין ובין אם משמאל, מטעה את בוחריו ואת הציבור. התוכנית בהקפאה, ייתכן שאף עמוקה מאוד. האמריקנים כבר רמזו את הרמיזות שלהם לגבי האופן שבו ישראל צריכה לנהוג בינתיים. מי שלא הבין את הרמז הוא ראש הממשלה.

גרינבלט רומז, נתניהו מתעלם

הרמז הפך השבוע עבה עוד יותר. בוועידת הג'רוזלם פוסט בארצות הברית אמר ג'ייסון גרינבלט, לאחר שנשאל במפורש על דברי השגריר האמריקני בנושא החלת הריבונות ביו"ש: "אני תומך ברוח הדברים של דיוויד פרידמן".

פרידמן, כזכור, אמר שארצות הברית תסכים לסיפוח ישראלי של חלקים מיהודה ושומרון. בהמשך השבוע הוסיף פרידמן: "אני חושב שאף אחד לא צריך לנקוט במהלכים חד צדדיים, לפחות עד שנחשוף את התוכנית המלאה שלנו". עם זאת, גם בשיחה זו הוא רמז שארצות הברית לא תהיה זו שתעצור החלת ריבונות ביו"ש, אם ישראל תחליט על כך.

רק נזכיר שלפני הבחירות הבטיח נתניהו במילים אלו ממש: "נעבור לשלב הבא להחלת ריבונות ישראלית בהדרגה בשטחי יהודה ושומרון. אני גם לא מבדיל בין גושי ההתיישבות לנקודות ההתיישבות הבודדות, כל נקודת יישוב כזאת היא ישראלית מבחינתי".

לפני כשנה וחצי עצר נתניהו את הצעת החוק שקידמו בצלאל סמוטריץ', כיום שר חדש בממשלתו, וח"כ יואב קיש ממפלגתו להחלת הריבונות הישראלית בשטחי יו"ש. הסיבות שהוצגו היו כמובן מדיניות. נתניהו אף סיפר שהוא מנהל שיחות עם האמריקנים בעניין, ובשלב זה הם אומרים שהחלת הריבונות לא תהיה צעד נכון. בבית הלבן לא אהבו את ההתבטאות הפומבית. במהלך הקדנציה האחרונה דאג נתניהו להסיר מסדר היום עוד כמה הצעות חוק בנושא הריבונות, כולל של חברי מפלגתו שלו. הוא מנע משרת המשפטים דאז, איילת שקד, במשך קרוב ל-20 פעמים, את העלאת הצעת החוק לביטול ההתנתקות מצפון השומרון, גם כן בטיעונים שהאמריקנים לא יאהבו את המהלך.

אז כמו בעניין טענת תוכנית המאה, כך גם בנוגע לטענת "האמריקנים לא יאהבו". נתניהו ניסה בשנים האחרונות שוב ושוב לשכנע את מצביעיו שארצות הברית מתנגדת לצעדים מדיניים כאלה ואחרים. אגב, יש מקרים לא מועטים שהטענה הזאת נכונה וצודקת, ושהאמריקנים שמנהלים מערך מעקב משלהם אחרי יו"ש אכן לא מרוצים מהתנהלות כזאת או אחרת. אבל הפעם קשה להבין כל פירוש אחר לדברי השגריר דיוויד פרידמן, אחרי שהם זוכים לגיבוי מג'ייסון גרינבלט, שנחשב למקורבו ולאיש אמונו של טראמפ. הממשל לא יתנגד ולא יעמוד על הרגליים האחוריות אם תוחל הריבונות, לפחות בחלק מהאזור.

נתניהו יכול לצרף לסט הבטחות הבחירות שלו גם את החלת הריבונות. אבל הוא צריך לנקוב בלוח זמנים, כדי שיהיה אפשר לבחון את העשייה שלו בנושא. לא עוד גרירת רגליים וחוסר החלטיות. אם נתניהו חושב שהגיע זמן ריבונות, הוא יצטרך להוכיח זאת במעשים – ולא רק בעוד מילים יפות שנשמעות טוב לציבור המתיישבים ומצביעי הימין.

אפשר לקום מהגדר

יש מקרה נוסף שבו נשמעת טענת האמריקנים, וגם הוא עלה לכותרות השבוע: פינוי המאחז הבדואי הבלתי חוקי חאן אל-אחמר. כן, אותו מאחז שנתניהו התחייב לפנות כבר כמה פעמים, ואפילו בית המשפט העליון הורה לו לפנות.

אבל נתניהו גורר רגליים. "זה לא יתקבל טוב בעיני האמריקנים", הוא אומר בשיחות סגורות. בינתיים זה מתחבר היטב לחוסר ההתחייבות של הליכוד, לאורך כל מהלך המשא ומתן הקואליציוני עם איחוד מפלגות הימין, להתחייב לטפל בפיחות הזוחל של השליטה הישראלית בשטחי C ובבנייה הבלתי חוקית המתגברת שם.

גם מערכת המשפט נרגעה אחרי שראתה שהשר יריב לוין לא מונה לתפקיד שר המשפטים. מי שדאג הבין שלוין לא הסכים לקחת את התיק ולו באופן זמני, משום שהבין שראש הממשלה אינו באמת רוצה רפורמות במערכת המשפט, אלא נציג מטעמו שיפקח עליה. מבחינת נתניהו, ייתכן שאיילת שקד הייתה אקטיביסטית מדי.

בשבוע וחצי האחרונים התגברו הקולות שאולי נתניהו כבר אינו המנהיג הנכון לימין. שאולי הוא מצייר את בני גנץ כשמאל, כדי להסיט את אור הזרקורים הפוליטי שעלול לחשוף את העובדה שגם הוא כבר לא נמצא בדיוק בימין. ייתכן שאלטרנטיבה כבר אינה מילה גסה. נתניהו ניסה מאוד להשפיע על השרים החדשים, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', כדי שיתחייבו להישכב בשבילו שוב על הגדר, יסתמו את האף ויכניסו כל גורם ימין אפשרי למפלגה אחת. הוא קיבל בחזרה רמזים עבים שהרצון לאיחודים קיים ממילא, אבל איש לא זקוק לתיווך או לדחיפה שלו.

הגיע רגע האמת של נתניהו, כשלושה חודשים לפני הבחירות. ראש הממשלה צריך להחליט – אם הוא רוצה את ציבור הימין הדתי-לאומי, עליו להפסיק ללכת על הראש שלו. נתניהו חייב להפסיק לנסות ולהכניס את הציונות הדתית לקופסה ולהקטין אותה כמה שהוא יכול. אחרת הוא יקבל את ליברמן כלשון מאזניים, וייתכן שגם את גנץ כראש הממשלה הבא.

והנה הרהור כפירה של ממש: גם בימין, שומו שמיים, צריכים לחשוב כיצד מתנהלים מול בני גנץ. בעוד כמה חודשים עלולים במפלגות הימין לקום לבוקר שבו גנץ יהיה המועמד שיכול להרכיב ממשלה. גם האפשרות הזאת צריכה להישקל במכלול השיקולים.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com