רעיונות חדשים ל'נשים עושות שלום'?

תנועת 'נשים עושות שלום' קיימה כנס הקורא לתת הזדמנות לחלופות מדיניות בטרם יציאה לזירה הצבאית. תהינו אם יש באמתחתן מתכון לשלום.

שמעון כהן , י"ח בסיון תשע"ט

עו"ד תמי יקירה בכנס
עו"ד תמי יקירה בכנס
צילום: נשים עושות שלום

חלופות מדיניות. עו"ד יקירה

תנועת 'נשים עושות שלום' קיימה השבוע יחד עם המרכז למשא ומתן יישומי במכון למחקרי ביטחון לאומי ה- INSS את כנס "לפני הסבב הבא: חלופות מדיניות תחילה".

על הכנס ועל החלופות שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם עורכת הדין תמי יקירה, פעילה בתנועת נשים עושות שלום ומיוזמות חוק חלופות מדיניות תחילה, וניסינו להבין אם אכן באמתחתה של התנועה רעיון מדיני שטרם חשבנו עליו בשנים האחרונות.

את השיחה עם עו"ד יקירה פתחנו בהיכרות עם חוק החלופות המדיניות תחלה שאותו היא מבקשת לקדם, והיא מספרת: "מדובר בחוק שנולד בעקבות מבצע 'צוק איתן' ובעקבות מחקר עומק על תהליכי קבלת החלטות במדינה, מחקר שלימד על הרבה כשלים. החוק נועד לבנות עבור מקבלי ההחלטות מנגנונים שיחייבו אותם להקצות זמן קשב ומשאבים לפיתוח חלופות מדיניות. הרבה פעמים במצבי חירות מקבלי החלטות בוחרים פתרונות מהמגוון הזמין להם, בעוד שאם בשגרה תהיה בחינה כזו ניתן יהיה לצמצם את הסיכון להגיע למצבי חירום, ואם נגיע אליהם חלילה אולי יהיו פתרונות אחרים שיצמצמו את הפגיעה בנו האזרחים בעורף ובחיילים".

לדבריה של יקירה דו"ח מבקר המדינה אחרי 'צוק איתן' לימד וקבע שפסילתן על הסף של חלופות מדיניות לא איפשרה לקבינט לבחון את החלופות האלה ולדון בסיכונים ובסיכויים שלהן. לנוכח מסקנות אלה נחקרה קבלת ההחלטות במבצעים צבאיים ובמלחמות קודמות, מאז מלחמת יום כיפור ואף קודם לכן, "וגילינו שהדברים לא מתנהלים בצורה סדורה ושיטתית, ולא בהכרח מכוונות רעות. הרבה פעמים הדחוף דוחה את החשוב, הקבינט מתכנס רק בעת חירום ומשאבים מופנים בצורה משמעותית להכנת זירת הקר הבאה ואנחנו רוצות שמשאבים כאלה יופנו גם לבחינת חלופות מדיניות לקידום האינטרסים שלנו".

כשהתבקשה לתאר ולפרט את המנגנונים שאותם מבקשת הצעת החוק לקבוע כדי לחייב את הדרג המדיני לבחון חלופות מדיניות בטרם הליכה לזירה הצבאית, מציגה עו"ד יקירה שלושה כאלה. הראשון הוא קיומם של דיונים שגרתיים וקבועים של הקבינט על חלופות מדיניות. החלק השני נוגע למטה לביטחון לאומי שאמון על תכלול אסטרטגיה מדינית ביטחונית, "דרוש תקן של משנה לראש המל"ל לעניינים מדיניים כדי שהקול הזה ייכנס בצורה אינטגראלית יותר לתהליך קבלת ההחלטות". החלק השלישי הוא מנגנון של פיקוח ובקרה הכולל גם דיווח לא מסווג לציבור. לטעמה של עו"ד יקירה "הצורך להקדיש זמן לטובת דיווח ייצר תהליכים טובים יותר".

על הכנס עצמו, שכאמור התקיים השבוע, שאלנו אם אכן עלו בו רעיונות מדיניים חדשים שטרם נשמעו וטרם נבחנו על ידי הדרג המדיני, ויקירה מסבירה שהכנס לא עסק בחלופות עצמן אלא התמקד בכשלי קבלת ההחלטות בעבר כאשר הדוגמאות לכך הן בין השאר "כשלי ההתמודדות עם המרמרה. ידענו מראש על המרמרה, אבל לא היו דיונים של יותר משני אנשים. הקבינט התכנס רק כשהמשט היה בדרך מה שלא איפשר קבלת החלטות נכונות. לא הייתה התכנסות קבינט על עזה עד לתהלוכות על הגדר".

ובאשר לתנועה עצמה, האם לה יש רעיונות מדיניים מקוריים שטרם חשבנו עליהם? יקירה מבהירה כי "אנחנו תנועה שקוראת לקידום הסכם מדיני עם הפלשתינים מתוך הבנה שהסכם יביא שקט וביטחון ויקדם את האינטרסים של ישראל יותר מסבבי מלחמה שלא מביאים לנו את הביטחון המיוחל. אנחנו לא נוקטות עמדה לגבי הפתרון הנדרש".

"ההבנה היא שהחסם המרכזי הוא לא חוסר בפתרונות. יש הרבה פתרונות מדף, הרבה פתרונות שנדונו בעבר. אנחנו חשובות שהמנהיגים צריכים לשבת יחד על פתרון מכבד בשיתוף נשים שמחקרים מראים שבכוחו של שיתוף כזה להגדיל סיכוי להגיע לפתרונות".

לנוכח דבריה אלה נשאלה עו"ד יקירה אם תנועתה תתמוך בפתרון הסיפוח או הסיפוח החלקי של יהודה ושומרון, כפי שעולה מהצהרותיו האחרונות של השגריר האמריקאי ולא רק מכיוונו. עו"ד יקירה משיבה: "תנועת 'נשים עושות שלום' מקדמת הסכם מדיני מוסכם ומכבד בין הצדדים. אנחנו לא חושבות שהסכם חד צדדי הוא ראוי ויש לו היתכנות טובה".

על כך היא נשאלה אם פתרון צריך להיות נידון עוד לפני שבוחנים אם הוא חד צדדי או רב צדדי, ומאחר וכך, האם תנועתה תקבל דיון על סיפוח יהודה ושומרון כחלק מהפתיחות הרעיונית שבה דוגלת התנועה. יקירה משיבה: "כל הסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים יזכה לתמיכה רחבה של התנועה. ישראל צריכה להפגין יוזמה וההסכם צריך להתקבל בחדר המו"מ".

ועם זאת, מאחר וכאשר הסכם יתקבל על שני הצדדים לא יהיה עוד צורך מעשי בתמיכת התנועה שכן כבר ישנו הסכם, השאלה מתמקדת בשלבים שלפני קבלת הסכמה פלשתינית, האם יש רעיונות מדיניים מקוריים באמתחתה של 'נשים עושות שלום'?

"כדי להגיע להסכם מקובל הצדדים צריכים לשבת יחד בחדר המו"מ, כדי להגיע לסיטואציה הזו צריך להאמין שזה אפשרי ולרצות. יש כעת היעדר רצון ואמונה שזה אפשרי. מקובל לחשוב שהחיים על החרב הם גזירת גורל. אנחנו אומרות שלא. אנחנו לא מוכנות לחיות מסבב לסבב, סכסוכים מסתיימים בהסכמים כך קרה בעבר בעולם וכך קרה מול ירדן ומצרים וכך יכול לקרות גם עם השכנים הפלשתינים שלנו".

כשנשאלה אם יש פרטנר פלשתיני הנכון למו"מ גמיש ציינה שלתנועה יש תומכות פלשתיניות, אם כי לא חברות בתנועה שכן מדובר בתנועה ישראלית. האם יש שם נכונות להגמשת העמדה הפלשתינית, מה שלא ראינו עד כה ולו במילימטר במהלך כל שנות אוסלו ועד היום? "בכוונה אני לא רוצה להיכנס לפרטים האלה, כי הם צריכים להידון בשולחן המו"מ, אבל אנחנו רואות הרבה נכונות לפתרון בצד הפלשתיני. לא ישבנו על מפות בחדרי המו"מ כי התנועה שלנו מדברת על הרצון להסכם וחיים שפויים בארץ הזו".

האם הרצון הפלשתיני להסכם מבלי להתגמש על העמדות הפלשתיניות אינו תואם לחלוטין את הנכונות הישראלית, גם הימנית ביותר, להגיע להסכם מבלי להתפשר על העמדות הישראליות...? נותרנו עם השאלה.