"בתוך הסיטואציה, כשהוא דמות כזאת, את במקום אחר לגמרי"

יואב ויפית (שמות בדויים) החליטו לשבור את השתיקה ולספר איך צעד אחרי צעד זוג נורמטיבי נופל בקסמיו של נוכל כמו עזרא שיינברג

עפרה לקס , כ"ד בסיון תשע"ט

"ידע איך לנצל כל חולשה". הפגנה מול משפט שיינברג
"ידע איך לנצל כל חולשה". הפגנה מול משפט שיינברג
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אפילו בני המשפחה הקרובים ביותר של יואב ויפית (שמות בדויים, השמות המלאים שמורים במערכת) לא יודעים.

בני הזוג לא מספרים להם שיפית היא אחת מהנפגעות של עזרא שיינברג. השניים חוששים. "אולי הם לא יצליחו להבין את זה. אנחנו מפחדים שנצטרך למצוא את עצמנו כל הזמן מסבירים את עצמנו ומתנצלים", אומר יואב ויפית מוסיפה: "אי אפשר לחשוף את עומק הפרטים, אז אין איך להסביר את העניין בצורה מספיק מובנת. אנחנו בעצמנו תוהים איך אנשים בני דעת מגיעים לזה. מה, לא שמנו לב מה קורה לנו מול העיניים? לא, היינו בתוך זה, לא שמנו לב".

יפית ויואב חיים בצל חשיפת הפגיעה כבר ארבע שנים. הם מעולם לא דיברו עם התקשורת, אבל עכשיו, בעקבות פרויקט מימון ההמונים שהנפגעות מקדמות לצורך תביעה אזרחית, הם מצאו כוח לבוא ולדבר. "אני חושב שזו המטרה העיקרית של ההדסטארט", אומר יואב, "אנחנו באים לבדוק בשבילנו, האם הציבור הגיע לאיזושהי בשלות להבין את מה שקרה פה, להבין את הנזק שהמעשים שלו עשו ברמה החברתית, ולרצות להילחם במקרים כאלה בעתיד. אולי קשה להגיד את זה, אבל אני יודע שכרגע, בזמן שאנחנו מדברים, יש עוד מקרים של פגיעה וניצול".

יואב מדבר עם חברים וקרובים על ההדסטארט. הם לא יודעים שהוא מעורב, אז הם מרגישים בנוח לומר לו את האמת. יש שחושבים ששיינברג קיבל מספיק, אחרים אומרים שהפרשה כל כך קשה שהם מעדיפים לברוח ממנה ולא לתרום. אבל הוא ויפית לא רוצים שהחברה תברח, אלא שתזכור ותשנן את הלקח. "זה מעבר לכסף. נכון, המחסור בכסף מאוד מכביד על ההתנהלות של המשפחה, אבל התמיכה הציבורית היא החשובה". יפית מוסיפה את הנימה האישית: "כל שקל שנכנס, גם ברמת הסכום הכי נמוך, אומר לי: הנה, אני איתך, אני מבין אותך או יודע שאת צודקת. אני גם עוקבת אחרי הסכום שעולה, אבל בעיקר נכנסת לראות את התגובות. מי שתורם הוא הכי מכוחותינו, מהמקום של קומי אורי, הנה עוטפים אותך, אנשים איתך".

"כולם העריצו אותו"

יואב הגיע לישיבת אורות האר"י כבחור צעיר. הוא דווקא לא התמגנט לראש הישיבה, עזרא שיינברג, אלא לדמויות אחרות במקום. עם נישואיו והפיכתו לאברך הקשרים עם ראש הישיבה התהדקו, וכך ההתייעצויות והשאלות, גם שלהם וגם של קרובי המשפחה. "הוא היה מאוד אנושי", מסביר יואב, "הוא היה בגובה העיניים. יום אחד יצאתי מתפילת שחרית והאוטו לא הניע לי. הוא שאל: מה קרה? אמרתי לו: האוטו לא מניע. הוא אמר: זוז זוז, אני אניע לך. ככה". כל ניחום אבלים, כל שמחה של תלמיד, הוא תמיד היה שם. לצד כל אלה הוא כמובן היה מופת של לימוד והתמדה ועודד את תלמידיו לנהוג בקדושה.

"הרעיון היה מצד אחד להיות מקודש ולעשות דברים בכמה שיותר החמרות, ומצד שני להראות שאתה כמו כולם. הוא נתן לך הרגשה שאתה סופר צדיק כי לא כולם יכולים להיות כאלה", אומרת יפית. היום היא מפוכחת, אבל אז הדברים נראו אחרת. "כולם הסתכלו בהדרת קודש, כי היינו חלק מהקהילה שלו". והיה גם את המעמד שלו, של הרב, בעיני רבנים ופוליטיקאים ואלפי אנשים מהארץ ומהעולם. כולם שיחרו לפתחו והתייעצו איתו בשלל עניינים, מאמינים בכוחות העל שלו, בעיניו שרואות הכול. כל זה כיבה מראש את כל נורות האזהרה שהיו נדלקות בקלות אם היה מדובר באדם אחר. "הקהילה הכפילה את עצמה בכלום זמן", אומרת יפית, "שמו הלך לפניו והרב מרדכי אליהו סמך את ידיו עליו. לא היה מישהו ששמעת ממנו פסיק של ספק. כולם העריצו אותו. בקהילה היינו ניזונים אחד מהשני. כל אחד סיפר את הניסים שקרו לו בזכותו". כל זה הכין את הקרקע לציד.

"בוקר אחד הגעתי לישיבה", מספר יואב, "שיינברג התקשר אליי ושאל: 'אתה לבד? תשמע, ראיתי את אשתך עוברת ברחוב ואני לא רוצה שתיבהל, אבל ראיתי אצלה בעיה רפואית ויש לי דרך לעזור לה. דבר איתה, אל תבהיל אותה. אם אני אטפל בה, זה ייגמר במשהו קל ואם אני לא אטפל בה זה יחמיר'".

יפית: "הוא אמר שיש לי 'צ'יסטה' - הוא אפילו לא הגה את זה נכון, אבל את זה גיליתי רק כעבור שנים כשהגשתי את התביעה. הוא הסביר שיש את המציאות, ויש את הרמה הרוחנית. כל זמן שהרמה הרוחנית פועלת, לבעיה הרפואית לא תהיה תפיסה בעולם". הדיבור הזה נשמע זר לאוזן הרגילה, אבל זו הייתה השפה שדוברה בישיבה, שפת הרוח והחומר, הקודש והמציאות בשטח.

יואב: "הוא לא רק אמר שהוא יכול לטפל בזה בקלות, הוא גם הסביר שאם היא תלך עכשיו לרופא הוא ישר יכניס אותה לטיפולים מאוד פולשניים ומסוכנים. הוא הזהיר שנסתבך גם עם עלויות גבוהות". כך הכין שיינברג את השטח. "הטיפול הראשון היה בנוכחות יואב בבית", מסבירה יפית. "אני הייתי מכוסה ויואב עמד מחוץ לחדר כשהדלת פתוחה". הטיפול היה רוחני, בלי מגע. מכאן ואילך חשב יואב שזה אופי הטיפולים שעוברת אשתו, טיפולים שנמשכו שנים, פעם בשבוע ולפעמים גם פעמיים. הטיפולים הבאים כללו מגע, הכיסוי הוסר, ובכל פעם הם החריפו. "כמו מישהו שחולה, ואז מינון התרופות עולה", מספרת יפית.

בני הזוג דיברו הרבה על הטיפולים האלה, כשיואב בטוח שהרב עושה להם טובה גדולה והם מועילים לאשתו, אך יפית הלכה והסתבכה בקורי הפחד וההסתרה. "אנחנו זוג מאוד פתוח", היא אומרת, "דיברנו על הכול, אבל על זה היה אסור לספר. הייתה הגדרה מאוד ברורה שרק בדבר הסמוי מן העין יש ברכה. בטיפול השני שיינברג נתן לי מים ואמר שבכך אני נשבעת בשבועת הרש"ש. השבועה הזאת אומרת שאסור לך לדבר, כי אם את מדברת על מה שקורה בחדר - בו ביום את מתה. הוא סיפר על אישה אחת בבני ברק שקיבלה טיפול, ובאותו יום נדרסה". יפית מודעת לגמרי לאיך שהיא נשמעת לאנשים מבחוץ, והשיחה בכל פעם חוזרת אל הנקודה הזאת. אבל יש הבדל תהומי בין אמירה סתמית של אדם, ובין הכרזות כאלה שבאות מפי ראש הישיבה הנערץ, בעל כוחות העל. "בתוך הסיטואציה, כשהוא דמות כזאת, את במקום אחר לגמרי. כל המהות של הטיפול הייתה שאם את לא מטופלת את מתה. בעצם אין לך לאן לברוח, את לא יכולה להפסיק".

יואב: "הוא תמיד אמר: 'אני עושה לך טובה. את רוצה תיקחי, לא רוצה - לכי לטיפולים כימותרפיים'. היו לו מעריצים בכל הארץ, מכל העולם, ואנחנו יודעים על מקרים מעוד מקומות. המשותף לכל המקרים הוא שכאנשים באו להתייעץ, הם פתחו בפניו את המקומות הכי כמוסים שלהם. מתוך המקומות האלה הוא ידע על איזה מיתר לנגן לכל אחת ואיך לנצל את החולשה".

"הדליק נורה אדומה"

יום שישי אחד לפני ארבע שנים, בדיוק בתקופת הזאת של השנה, יצאה יפית מהעבודה וראתה על הצג שיחה שלא נענתה משיינברג. "זה היה תמוה בעיניי. לא ניהלתי איתו שיחות, הכול היה בהתכתבויות, ווטסאפים ומסרונים. התקשרתי בחזרה והוא אמר שמישהי פתחה את הפה, אמרה דברים מיותרים, ועכשיו מאשימים אותו ומנסים לתפור לו תיק". יפית הייתה משוכנעת שמדובר בניסיון להפיל את הרב בגלל גדולתו ומעמדו. "הוא אמר שעשו לו בית דין ושאלו אותו מי הנשים שבהם טיפל, והוא לא זוכר אם אני ברשימה. רק אז הבנתי שיש עוד נשים שמטופלות. עד אז חשבתי שאני היחידה". יפית ויואב חשבו שהיא היחידה כי כך הוא אמר להם. היא ריחמה על נשים אחרות מהקהילה שהתמודדו עם בעיות רפואיות, ולא פעם תהתה בינה לבין עצמה מדוע אינו מציע לטפל גם בהן. "בסוף התברר שגם הן טופלו", אומר יואב בכאב.

יפית: "הוא בעצם שיבש מהלכי חקירה מראש. הוא אמר לי מה להגיד ואיך להגיד, אם יתקשרו אליי. זה סתר לגמרי את מה שהיה בפועל. למשל, הוא אמר לי להגיד שזה קרה רק פעם אחת ושזה היה לפני שנה, כשזה קרה מאות פעמים לאורך שנים, וכששבוע קודם הוא היה אצלי בבית. הוא אמר: 'תגידי שהיית מכוסה בסדין ושהמגע היה רק על הסדין ורק בנקודות מסוימות', כשזה היה שונה ממה שקרה בפועל. אני הייתי בתמימות, והאמנתי שרוצים להפיל אותו בגלל היכולות והמעמד שלו". יפית סיפרה ליואב על השיחה, אך היא לא נשמעה לו בעייתית. הוא ידע שהטיפולים מתבצעים בדיוק כפי ששיינברג תיאר. השניים סיכמו ביניהם שהם יגנו על רבם ככל יכולתם.

רק לפני שבועיים נודע לבני הזוג איך כל הסיפור התפוצץ. לדבריהם, אישה בקהילה שלהם נפגעה משיינברג, וכשהיא ניסתה להוציא את הסיפור החוצה הוא הושתק. בעקבות כך, היא ובעלה עקרו למקום אחר. שני זוגות אחרים מהקהילה ששמעו על המקרה, שוחחו על כך וגילו שזה התרחש גם אצלם בבית, ממש מתחת לאף. "אחת הנשים הרימה טלפון לרב שמואל ושאלה בעילום שם, אם אפשרי שרב יעשה טיפול כזה וכזה. הרב ענה חד משמעית שלא", מספרת יפית. הרב אליהו אומנם לא קיבל מהשואלת שמות, אבל הוא עשה אחד ועוד אחד והבין באיזו קהילה מדובר. "תוך יומיים זה הגיע למספר רב של נשים שקלטו מה בעצם קרה כאן".

יפית ויואב עברו עוד כברת דרך עד שהבינו שהיו כאן ניצול ופגיעה. בתחילת הדרך הם עוד היו לגמרי לצידו של שיינברג. ביום ראשון שאחרי שיחת שיבוש החקירה, יואב שוחח עם חבר מהישיבה. הלה סיפר לו על בית הדין ועל הטיפולים הפוגעניים שנשים קיבלו. "אמרתי לו: 'זה לא נשמע לי, אני מכיר מקרה של אישה שמטופלת הרבה זמן, והכול נעשה שם על פי גדרי ההלכה'. אז הוא אמר לי שיכול להיות שהיה גם מקרה כזה, אבל הרוב היה אחרת. אנחנו היינו השכבה הבוגרת של הישיבה, האברכים הבוגרים, היינו כתובת למשפחות צעירות לדבר ולהתייעץ. החבר הזה אמר שבשבוע האחרון הוא יושב בלילות עם משפחות ומנסה לכבות שריפות בין הבעל לאישה, כשפתאום הבעל מבין מה קרה ואיזה סוג של טיפולים האישה קיבלה. זה הדליק אצלי נורה אדומה, אבל עדיין הייתי לצד שיינברג".

למחרת קיבל יואב טלפון מהרב אליהו שהסביר לו שאין כאן עליהום, אלא מעשים חמורים וקשים. הרב אליהו הבין את החסם הפסיכולוגי שחצץ בין יואב ובין ההבנה שרבו הנערץ עשה מעשים כאלה, והסביר שגם הוא מאוד העריך וכיבד אותו וכי העובדות שמתגלות עכשיו הן גם תעודת עניות בשבילו. "הוא לא פירט את המעשים, אבל אמר שאם היה היום בית דין, היו סוקלים אותו". יפית מוסיפה בשקט שהיא הייתה שמחה להיות בין מבצעי גזר הדין.

גם מהשיחה הזאת יואב עדיין לא השתכנע, ובכל זאת הוא התקשר ליפית ושאל אותה שאלה אחת: האם היה מעורב מגע בטיפולים האלה. "היא אמרה כן, וסיימנו את השיחה. בשבילי", אומר יואב, "זו הייתה פצצה".

"סוג של הזיה"

במהלך הימים הבאים שוחחו בני הזוג. טיפין טיפין החלו להתקלף שכבות הבצל. היא גם סיפרה על שבועת הרש"ש ואמרה שהיא חוששת לספר, אך יואב הרגיע ואמר שזה הזמן לומר הכול למרות השבועה, כי רבם נמצא בסכנה של הדחה. יפית החלה לספר עוד, ולאט לאט יואב עבר צד. כשניסו לישון באותו לילה, הם לא הצליחו. יואב היה חייב לדעת הכול והיא לא הייתה מסוגלת. לפנות בוקר היא חשה ברע והייתה עם דופק מהיר וחולשה ברגליים. "פתחתי חלון כדי לנשום אוויר והרגשתי שאני עוד רגע נופלת ממנו". יואב הזמין אמבולנס. בבית החולים יפית לא הפסיקה לבכות. "תוך כדי שאני שוכבת במיטה בבית החולים", היא משחזרת את הרגעים הקשים, "הרגשתי שמישהו סוחב לי את הרגליים, הרגשתי שמשהו מתחיל לפעול עליי ואני כמו מתנתקת מהגוף". היא חשבה ששבועת הרש"ש פועלת את פעולתה. "אני לא אחת שמאמינה לשבועות וקללות", היא שוב מתנצלת, "אבל כל מה שהוא אמר לי לאורך השנים עשה את שלו". במקביל התקשר יואב לרב אליהו. הרב אמר שהיה עוד מקרה כזה, והוא מכנס מניין להפרת נדרים ושבועות. "אני לא יודעת מה הרגיע אותי יותר", היא אומרת, "התרת הנדרים או חומרי ההרגעה שנתנו לי בבית החולים".

יפית שוחררה, יואב הסיע אותה הביתה, אבל נוצר ביניהם נתק. הוא לא ליווה אותה הביתה והיא לא ידעה את נפשה. היא קמה וישבה, יצאה לרחוב וחזרה. שניהם החלו לעכל. "הריחוק היה חד, וזה ממש הרג אותי. יש לנו קשר נדיר ופתוח. כאילו הטיפול היה משהו בצד, אחר, וחוץ ממנו החיים התנהלו בפתיחות. פתאום התחלתי להבין מה הסתרתי מבעלי כל השנים. אבל זה לא שהלכתי עם מישהו מרצוני החופשי. לכי תסבירי איך העזתי להסתיר ממנו כל כך הרבה שנים. סוג של הזיה". יואב מצידו חשש שהיא לא סיפרה לו הכול, ולא ידע מה לעשות עם המידע שנחת עליו פתאום. הוא נסע לרב שמואל אליהו.

הרב שמואל אליהו אמר לו שעליו להאמין לאשתו, הוא גם תיאר לו את התמונה הרחבה שהתגלתה. "אז הבנתי שהייתה כאן מערכת מאוד חשאית ומתוחכמת. אז גם הבנתי שאשתי היא קורבן".

יואב ויפית החליטו להתלונן במשטרה על המעשים. הרב אליהו הסביר להם את המורכבות של ההליך והמשפט. החקירות לא פשוטות, יש להתעמת עם הפוגע, ולבסוף פעמים רבות קורה שהעבריין לא מקבל את עונשו. נציג מטעמו של שיינברג הציע לפצות את בני הזוג בהרבה מאוד כסף, אך הם הודיעו כי בכל מקרה ילכו להתלונן. "אז", אומר יואב, "האמנתי בטחנות הצדק. גם היום אני מאמין בהן, אבל יש להן הרבה לאן להתקדם", הוא אומר ומתכוון גם להליך וגם לעונש שקיבל שיינברג בסופו של דבר - שבע שנים וחצי במסגרת עסקת טיעון. "הפרקליטה הסבירה שרק על המקרה שלי הוא היה אמור לשבת שנים ארוכות בכלא", אומרת יפית. ויואב מדייק את עמדתם: "למרות שהתנגדנו לעסקת הטיעון, ואנחנו יודעים על חמש נשים אחרות שהתנגדו גם כן, ועל השתיים האחרות אנחנו לא יודעים, אני לא חושב שעשינו טעות. זה הכלי הכי חזק שאפשר להשתמש בו".

הפיצוי הוא בדיחה

כשבני הזוג נסעו להתלונן במשטרה היו חברים בקהילה שעוד האמינו בשיינברג ותמכו בו. אחד מהם בדיוק הסיע את שיינברג לשדה התעופה כדי שיוכל לעלות על מטוס ולהיעלם בברזיל. הם ידעו על הכוונה הזאת. "חמש דקות אחרי שהתחלתי את העדות, השוטר הפסיק אותי ושלח לו צו איסור יציאה מהארץ. הוא נתפס", אומרת יפית. "אם לא היינו מגישים תלונה", מחדד יואב, "המשטרה הייתה יכולה לחפש אותו בין ברזיל לאפריקה אי שם". גם אחרי הגשת התלונה יואב לא ידע את כל המעשים שנעשו באשתו. היא חרדה מלספר לו, לא יודעת אם היא תיאסר עליו ומה יהיו ההשלכות של המעשים על הזוגיות שלהם. אולם הפרקליטה שטיפלה בדברים הבהירה שעליה לספר, שאם לא כן יוסר שמה מהתיק. היא ביררה והבינה שיוכלו להמשיך יחד כזוג נשוי, והיא החליטה לספר. הגילוי היה קשה וגרר אחריו השלכות לא פשוטות. "משם הבנו שאנחנו צריכים לבנות משהו חדש, גם ברמה האישית כל אחד ירפא את עצמו וגם כזוג".

יואב: "אני השתדלתי לתמוך בה, אבל משהו בי לא הצליח להבין איך היא הצליחה להסתיר ממני. הבנתי מה, לא הבנתי איך". כמעט שנתיים חלפו עד שהדברים שקעו והאמון חזר למקומו. "הבנתי את העוצמה שבה הוא פעל עליה. הוא הצליח לעבוד על המקומות הכי לא מודעים. הוא הצליח להביא אותה לכזאת רמה של הדחקה שזהו, נגמר הטיפול והיא הצליחה להוריד מסך ולהמשיך כרגיל".

אל הרב שמואל אליהו הגיעו עדויות של יותר מ-20 נשים. הרבה פחות התלוננו למשטרה והופיעו בכתב האישום, והמספר ירד עוד לקראת עסקת הטיעון. בני הזוג יודעים על נשים נוספות שנפגעו אבל בכלל לא פתחו את הנושא. "דיברתי עם כמה נשים שאמרו שהן לא מסוגלות לספר לבעל, אז הן חיות ככה, חיים כפולים", אומרת יפית. שני זוגות התגרשו והקהילה התפרקה לגמרי. למרות היקף הפגיעות, העניין נגמר בעסקת טיעון ושיינברג מתכוון לבקש ניכוי שליש. אם ועדת השחרורים תשעה לבקשתו, הוא ייצא לחופשי בעוד חצי שנה. הדבר מסעיר את בני הזוג ואת כל מי שנפגע ממנו. למרות המעשים החמורים והיקפם, הוא יהיה חופשי כאחד האדם ארבע וחצי שנים לאחר שהוא נעצר. יואב חושש למה שיקרה רגע אחרי זה. "אני לא חושב שמה שהוא יעשה יהיה שונה ממה שברלנד עשה. אומנם ברלנד היה חזק ממנו ציבורית, אבל אני חושב שגם הוא ישתחרר מהכלא ושוב יקים קהילה".

לקראת סוף ההליך הפלילי, החליטו השניים לתבוע את שיינברג אזרחית. הם ידעו שעבריינים מסוגו שנתבעים בתביעה אזרחית נפטרים מהר מאוד מהרכוש שלהם, כדי שיוכלו לומר שהם דלי אמצעים. גם שיינברג נקט באסטרטגיה הזאת. הבעלויות על דירות שלו עברו לאחרים, וחשבונות בנק רבים, משופעים בכסף, רוקנו. יואב ויפית מיהרו. "מרכיב הפיצוי בהליך הפלילי היה בדיחה, הוא לא כיסה את הטיפולים הפסיכולוגיים. ידענו את ההשלכות של תביעה כזאת, שזו תהיה חקירה צולבת וקשה ושנצטרך לעמוד מולו ומול בית המשפט שוב, אבל החלטנו לא לתת לזה לעבור ככה. התוצאה של המשפט הפלילי היא הרת אסון מבחינתנו, כך גם השחרור הצפוי שלו עוד מעט. גם כאן אנחנו צריכים את עזרת הציבור, שימחה נגד השחרור המוקדם".

בעקבות הפרשה הושג תיקון לחוק על יחסי מרות של רב ותלמיד, חוק הנושא את שמו של שיינברג. בני הזוג היו רוצים לראות תיקונים נוספים, בחוק או באתיקה, שאוסרים על רבנים או אנשי דת שהורשעו בעבירות מין ללמד תורה, לענות לשאלות הלכתיות, לתת ברכות, להדליק משואות או כל פעולה אחרת שנותנת להם את הכבוד והסמכות הרבנית. "כי האנשים הללו מנצלים את הכוח ואת האמון שניתן להם על ידי הציבור כדי לפגוע בו בנקודות הכי כואבות".

להחזיר את השליטה

את ההדסטראט שאיתו הם פונים לציבור יזמה מירב (שם בדוי), נפגעת נוספת. יפית מספרת שעל אף שלאורך הדרך כל אחת שמרה על חיסיון, לקראת הסדר הטיעון המתלוננות נחשפו זו בפני זו "וגם העזנו לצאת מהדלת הקדמית סוף סוף, ולא מכניסת השופטים". הן פתחו קבוצת ווטסאפ שבה הן תומכות זו בזו. שש נשים תבעו את שיינברג אזרחית. מירב יזמה את קפיין ההדסטארט כדי לסייע להן לעמוד הן בטיפולים הפסיכולוגיים, הן באובדן כושר העבודה וימי העבודה, וגם בהשגת חוות הדעת לתביעה אזרחית שעלותן עשרות אלפי שקלים.

"עורכת הדין אמרה שלא ייצא לי מזה כסף, הרי זה יתחלק בין כמה נשים שתבעו, אבל בעלי ואני החלטנו לתבוע לשם התביעה, כדי להחזיר את השליטה לחיינו". בגלל העלות הגבוהה של התביעה היא ביקשה הלוואה מקרן של עירד מרציאנו-צייגר, שמסייעת לנפגעות תקיפה מינית. מרציאנו-צייגר הציעה לה ללכת על הדסטארט. "בהתחלה אמרתי 'מה, אנחנו נלך לקבץ נדבות?', אבל החלטנו ללכת על זה. כולן מדברות על הקשיים הכלכליים. אלה שיש להן כסף מטופלות פסיכולוגית, ומי שאין לה - לא. עלויות התביעה גדולות מאוד, וגם אני, למשל, לא מסוגלת לעבוד במשרה מלאה כמו פעם".

הן פתחו פרויקט מימון המונים ב-Beactive תחת הכותרת "תביעה נגד עזרא שיינברג" (חפשו בגוגל: "הדסטארט נפגעות שיינברג"). לדבריה, הפרויקט מעורר את הכאב מחדש. "כל אחת מהנשים הספיקה להיות חולה מאז שהתחלנו. זה בעצם לשווק את מה שקרה לנו". מירב אומרת שהמטרה הראשונה של התביעה האזרחית שלה היא לחזק את המתלוננות מול שיינברג. "הוא זוכה למימון של אדם נדיב, ומטפל בו אחד מעורכי הדין הקשוחים בשוק. אני יודעת שמגיעות אליו שאלות לכלא והוא עדיין עונה עליהן. תמיכה בהדסטארט היא קודם כול אמירה 'אנחנו מאחורי הנפגעות'. האמירה השנייה היא כלפי שיינברג עצמו - דע לך שלא תוכל להקים קהילה חדשה, וחשוב לומר את כל זה לפני שהוא מבקש את השליש ומשתחרר בעוד חצי שנה".

חוץ מזה, אומרת מירב, בהליך הפלילי הנפגעות הן בכלל לא צד. זו המדינה מול הפוגע. הן רק עדות. "כאן את סוף סוף צד, רואים אותך, את הילד שצריך תמיכה, את בעלך שזקוק גם הוא". ולמרות הקושי הפרויקט הזה נותן להן המון כוח, במיוחד אם הציבור מטה שכם ומתגייס.

משפחתו ועורך דינו של שיינברג סירבו להגיב לכתבה.