תעודה היא לא הכל

לקראת סוף השנה נדרכים הילדים בכוננות סביב קבלת התעודות ובעיקר לקראת הצגתן להורים. איך מפוגגים את המתח הזה ומקבלים תעודה נכון?

שמעון כהן , כ"ד בסיון תשע"ט

חלוקת תעודות
חלוקת תעודות
צילום: אייסטוק

ילדי ישראל בכוננות. התעודות "המפלילות" צפויות להגיע להורים בימים הקרובים ולהלשין על כל קורותיהם במהלך השנה... אז איך נכון לקבל את התעודות ואת הילדים ביום האחרון של שנת הלימודים?

את השאלה הזו הצבנו בפני ד"ר רוני גז-לנגרמן, מרצה במרכז להורות ומשפחה במכללת קיי, המדגישה כי התעודה אינה שוטחת באמת את כל קורותיהם של הילדים אלא מתמקדת רק במיומנות אחת, המיומנות האקדמית ולא תמיד בחינת הילדים על פי המדד הזה היא בחינה הוגנת למרביתם.

"אני מציעה שלא להתייחס בהכרח בכובד ראש לדברים. ילדים במקומות של פחות הישגיות ותחרותיות שואלים שוב ושוב למה לא רואים אותם. אנחנו חיים בעידן שבו ההורים הישגיים וחשוב להם לראות את הציון, אבל חשוב להפנים שהציון הוא רק חלק מהילד. בוגר של מערכת החינוך סיפר עד כמה הוא לא רצה לפתוח את התעודה וזרק אותה כדי שההורים שלו לא יראו אותה".

"כדאי להתייחס לתעודה כחלק אחד מפסיפס של האדם. יש בילד עוד הרבה", אומרת ד"ר גז-לנגרמן שנשאלה כיצד ניתן להיכנס לתודעה שכזו בעולם תחרותי ובעיקר במדינה שחשוב לה למצוא את אזרחיה מגיעים להישגים במכלול תחומים החשובים לחייה ותפקודה. "צריך לזכור בראש שהילד יכול להביא לידי ביטוי עוד הרבה דברים אחרים. בהנחיית הורים אנחנו עובדים על עידוד לעומת שבח. שבח מתייחס לתוצאה בעוד עידוד מתייחס לתהליך".

"כשילד מגיע הביתה עם תעודה שהוא מתבייש בו או גאה בה, ואנחנו לוקחים את התעודה ומתייחסים לתהליך שהילד עבר עד לציון שקיבל, לזכור את המאמצים שהניבו את התוצאה, לפעמים במקצוע שבו קשה לו יותר. לשם כך חשוב שההורה יכיר את הילד, שיהיו שיחות מקדימות, שטכניקת העידוד תהיה חלק מהבית".

לטעמה של גז-לנגרמן גישה כזו לא עלולה להביא את הילד לחוסר עשייה "כי ילד ששמים לו זרקור על היש יגיע להישגים. הבעל שם טוב אמר שכשמחזקים איברים חזקים הם שירפאו את האיברים החלשים יותר".

אז איך מקבלים נכון את התעודה מעבר להתייחסות למאמץ ולתהליך ולא רק לציון? "כשילד מגיע לא לבקש מיד את התעודה, לא להשוות עם אחרים. אפשר לשוחח עם הילד ולשאול איזה מקצוע הוא הכי אוהב, לא לבטל הישגים בתחומי ספורט או אמנות, לתת השראה מאנשים שנמצאים בתחומים הללו ולתת שיתופיות מהחיים שלנו בלי להמציא סיפורים כי ילדים מזהים זיופים. לספר ש'גם לי המקצוע הזה לא פשוט', 'גם אני לא הכי אוהבת את המקצוע הזה' כך הם יראו שההורה חולק איתם את התחושה הזו והוא לא מרגיש בודד במערכה".

עוד מוסיפה ד"ר גז-לנגרמן הערה: "יש אופנה שהורים מכינים טבלה מראש של תעודת הצטיינות. אני פחות מאמינה בזה כי זה נראה מעושה. הייתי עושה זאת במשחק משפחתי, שבו בלי קשר לתעודות דנים בתכונות חיוביות שקושרת בין בני המשפחה לתכונות ונפתח דיון סביב התכונות הללו. כך הילד לא נאמד רק על פי ציונים".