עניין אישי והפעם עם הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי

בת 50, תושבת נוף איילון. נשואה לרב יקיר, אמא לשבעה ילדים. ראש בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג, ראש תוכנית הלכה במגדל עוז

רבקי גולדפינגר , א' בתמוז תשע"ט | עודכן: 12:17

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
צילום: דוד הוכברג

התחלה/ נולדה לפני 50 שנה ברמת גן. בגיל שלוש עברה עם משפחתה לבני ברק. השנייה מתוך 13 אחים ואחיות, "מגה משפחה".

אבא/ שלום כהנא ז"ל. הלך לעולמו לפני 23 שנה. "היה לנו קשר מיוחד. הייתה בינינו הבנה בלי מילים. אבא לא בזבז רגע. בכל רגע פנוי היה לומד. אני לא זוכרת איתו שיחות חולין. הוא היה בעל תואר שני בביוכימיה וחלם למצוא את הפתרון למחלת הסרטן. בסוף נשאב למקצוע ההוראה והבין שזה הייעוד שלו. הוא חינך וניהל את תיכון הרוא"ה ברמת גן. אישיות מיוחדת במינה".

אמא/ רות כהנא (73), בעלת תואר שני במתמטיקה ובפיזיקה, שימשה כמרצה במכללות. "כשהתאלמנה היו בבית עשרה רווקים והיא התמסרה לבית עד הסוף. בעלת שמחת חיים. אני זוכרת איך היא הייתה מקריאה לנו ספרים בלי סוף. בעלת דיוק וסבלנות ויצירתית מאוד".

משפחה ברוכה/ "אנחנו, האחים הגדולים, היינו רתומים לענייני הבית. בחופש הגדול היה לו"ז מסודר של תורנות לשמירה על הקטנים ולעבודות הבית. גדלתי בבית שמח ותוסס, אבל בעיקר בית עם ערכים מאוד ברורים. סעודת שבת הייתה מלאה תוכן סביב פרשת השבוע וסיפורי חסידים. גם דיברו איתנו מפורשות על משפחה ברוכה מתוך אידיאל".

שבט אחים ואחיות/ "בהתחלה גרנו כולנו בדירת שלושה וחצי חדרים. ישנו ארבע בנות בחדר והאמת, היה כיף. בגיל בת מצווה בנו על הגג עוד קומה וכבר הייתי בחדר רק עם אחותי. זה לגמרי התאים לצרכים שלי. עד היום יש לי קשר טוב ומיוחד עם כל אחד מהאחים והאחיות שלי, ופעם בשנה אנחנו יוצאים לנופש כל השבט. נחת גדולה לראות את המשפחה מתרחבת".

ליל הסדר/ "לילות הסדר המשפחתיים היו מבחינתי חוויה בית מדרשית מאוד טובה. היינו שואלים ומקשים ועונים. חשיבה אינטלקטואלית פורה. זה חידד בי כבר אז את הרצון להיות שותפה אמיתית לבית מדרש ואת השאיפה להגיע לפסגות רוחניות. אלו הזרעים הראשונים שנבטו אצלי".

אולפנית/ בוגרת אולפנית תל אביב. "הייתי תלמידה משקיענית. תקופה של צמיחה והתפתחות אישית. הרב יהושע והרבנית יפה מגנס הם דמויות משמעותיות ואני בקשר איתם עד היום. אני זוכרת שיעורים שלהם כמעט מילה במילה. כבר אז הייתי מאוד צמאה להכיר את המקורות שלנו ולהתפתח".

לצאת מהחממה/ "הנסיעה לאולפנית בכל יום מבני ברק לתל אביב, באוטובוס ציבורי מלא בבני אדם כל כך שונים ממה שהכרתי, הייתה בשבילי שיעור גדול לכיבוד האחר ולהבין שהעולם מורכב".

שירות/ עשתה שירות לאומי בבית ספר עציון לחינוך מיוחד בבני ברק. "עבדתי עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ואחר הצהריים שירתי במעון לילדים ממשפחות מצוקה. מאוד אהבתי את הילדים. נוצר בינינו קשר עמוק. הם היו בעיניי בני אדם שזקוקים לקשר ואהבה".

משפטים/ עם סיום השירות פנתה ללימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן. "הדרך הסלולה הייתה ללמוד הוראה, והבחירה במשפטים הייתה תפנית בעלילה. כל הסביבה הייתה מאוד מופתעת מהבחירה שלי. חשבתי שאעבוד כעורכת דין. מהלימודים עצמם מאוד נהניתי, זה היה מרתק בצורה בלתי רגילה. פתחתי ספרות שאני לא מכירה, הרגשתי מאוד עשירה בדעת".

עורכת דין/ בהמשך סיימה התמחות והחלה לעבוד במשרד עורכי דין בתחום האזרחי. "זה פתח בפניי עולם מרתק וחייב אותי לפנות למחוזות של לימוד והעשרה. פחות אהבתי את הווכחנות וההופעות בבית משפט". במשרד עבדה שלוש שנים. "בסוף החוויה שלי הייתה שאני לא מתעסקת בתכנים שאני רוצה".

רגע השבר/ "טיפלתי בתיק נזיקין גדול, והבוס מצא שחוות הדעת לא מותאמת לפרוצדורה של החוק והתיק עלול ליפול בגלל זה. היו לי אז שלושה ילדים קטנים בבית ונשארתי כל הלילה במשרד. זה היה ערב ראש השנה. בבוקר השארתי על השולחן חוות דעת מסודרת, ולחג נכנסתי עייפה ועם תחושה שלא הספקתי להרהר בענייני תשובה. הייתי מאוד מתוסכלת. אז נפל לי האסימון שאני לא במקום שהוא נכון בשבילי".

החצי השני/ הרב יקיר (52), מנהל אולפנת גילה בבית שמש. "התחתנו כשהייתי בת 21, באמצע שנה ב' במשפטים. איש חינוך, חושב חינוך. טוב לב ברמות ותמיד עם עיניים פקוחות לצורכי הזולת. שותף מלא בחינוך הילדים. תומך בי. אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את מה שאני עושה בלעדיו".

הנחת/ שבעה. הבן הבכור אליאב בן 28, הבת רננה בת 27, אביטל בת 25, יצחק בן 23, נעמי בת 20, שולמית בת 19 ותמר בת 12. "כיף לא נורמלי. אני מעריצה אותם. כל אחד והאיכויות שלו. העסקה הכי טובה בחיים".

שליחות/ כזוג צעיר גרו בכרם ביבנה ומשם עברו לפתח תקווה. "עוד לפני שהתחתנו בעלי שיתף אותי ברצון שלו לצאת לשליחות. יום אחד קיבלנו טלפון עם הצעה לשליחות בקהילה היהודית באנטוורפן. העניינים התגלגלו מהר ומצאנו את עצמנו שם עם שלושה קטנטנים. לימדנו בבית הספר היהודי ובקהילה. אלו היו הצעדים הראשונים שלי בהוראה, ושם הבנתי שזה מה שאני רוצה".

חוזרים/ "השליחות הייתה חוויה מדהימה וגיבוש משפחתי, אבל אז אבא נפטר, בשבת הגדול של השנה השנייה, ואמא הייתה צריכה אותי, הבית היה צריך אותי. לא היה על הפרק להישאר עוד שנה ופשוט ארזנו מזוודות וחזרנו לארץ".

בוחרת בתורה/ כששבה מהשליחות עוד עבדה תקופה קצרה בעריכת דין. בהמשך החליטה ללמוד בתוכנית ללימודי תלמוד במכון התלמודי-עיוני לנשים מת"ן בירושלים. "הייתי כמעט בת 30 ובהיריון עם השישית שלי. עד אז לא למדתי במדרשה, לא היה לי רקע אבל הייתה בי כמיהה עצומה ללמוד תורה. ידעתי שזה הדבר שהכי מסעיר אותי".

אישה לומדת/ "מגיל צעיר נשאבתי לעולם התורה, אבל החוויה שלי לא הייתה של אישה לומדת תורה אלא של אדם לומד תורה. בילדותי אבא היה מקליט לי שיעורים בהלכות שבת והייתי מאזינה לשיעור ותוך כדי פותחת ספרים. אף פעם לא היה בבית שדר שבגלל שאני בת יש בעיה עם זה. ככה באתי ללימוד, והרגשתי דיסוננס בין מה שאני חווה - שזה היה נורא פשוט, ובין מה שהסביבה שידרה - שזה מרדני וחתרני. אצלי זה בא נטו מאהבת תורה".

לעמוד בראש/ כשסיימה את לימודי התוכנית נקראה לעמוד בראש בית מדרש לנשים בבית מורשה בירושלים, "מקום עם חזון גדול, שילוב של אקדמיה ותורה ושל חשיבה יצירתית. זה היה קיים עוד לפניי והרגשתי שאני נכנסת לנעליים גדולות, אבל היה לי ברור שאם אני רוצה להישאר בלימוד תורה אני צריכה לקפוץ למים ולהתחיל ללמד".

גם הלכה/ בהמשך הקימה שם תוכנית לימוד הלכה לנשים. "התחילו לזרום אליי שאלות הלכתיות, והבנתי שאומנם יש הכשרה לנשים ללימוד גמרא, אבל תחום ההלכה לא נגיש בכלל וצריך להכשיר נשים כדי לענות על הצורך הזה. בתוכנית למדו נשים מלמדות, מרשימות אחת אחת".

משימת הדור/ "בשנים האחרונות חלחלה בי התודעה שזו כמעט משימת הדור לעסוק בענייני נשים מהפן ההלכתי. אני מזהה נשים שנמצאות במשברים בגלל הפערים בין התפיסה של העולם ההלכתי לתפיסה של העולם הכללי. אנחנו חיים בתקופה של שינויים מאוד גדולים במציאות, וההלכה חייבת לשקף את השינויים הללו. זה אתגר גדול שאני משתדלת להיות חלק ממנו".

מענה הלכתי נשי/ "אני מרגישה שהתרומה שהכי נחוצה בדורנו היא בתחום של הלכה לנשים. יש צמא עצום בציבור שלנו לקבל מענה הלכתי נשי. בדור שלנו מתעוררות המון שאלות שכמעט אין להן תשובות בתוך ההלכה הכתובה, לדוגמה זימון נשים, קדיש, ריקוד עם ספר ותורה ועוד. כמובן מתוך נקודת מבט שמקבלת את עול ההלכה באופן מוחלט, אבל בד בבד עם אפשרות לתת להן לחוות את קרבת ה'".

לצלול בתלמוד ובהלכה/ לאחר 11 שנים בבית מורשה הקימה את בית המדרש לנשים בהיכל שלמה תחת המטרייה של המכללה האקדמית הרצוג. במקביל פתחה תוכנית הלכה בבית המדרש במגדל עוז. "זהו המשך ישיר למה שעשיתי במשך יותר מעשור של לימוד והכשרת נשים בלימודי תלמוד והלכה. זהו ללא ספק תהליך שהולך וגובר בקרב נשים".

גשר/ לפני שלוש שנים פתחה תוכנית לכתיבה הלכתית בהיכל שלמה. "מיועד לנשים שלמדו הלכה, כדי שיתקדמו באפיק של כתיבה. בסוף העולם של לימוד נשים צומח לצד העולם הרבני הגברי, ויוצא בדיעבד שיש קצת נתק ביניהם. אחת הדרכים ללב השיח היא על ידי הכתיבה, שמאפשרת אפיק יותר פתוח לדיון, יותר בר תוקף, שרבנים יכולים לעיין בו, לקרוא ולהגיב. גשר בין העולמות".

הבשורה/ "אין כמו הפרספקטיבה של נשים כדי לעורר שיח הלכתי. יש לנו קבוצת ווטסאפ של נשים בוגרות תוכנית ההלכה. הרבה פעמים מתפתח שם דיון ער, ואני מתרשמת מניתוח המציאות שלהן באופן הכי רגיש ובניואנסים הכי עדינים ומחוברים לעולם, וזה כמובן גם משפיע על הניתוח ההלכתי שלהן".

אם זה לא היה המסלול/ "מי יודע, אולי הייתי פותחת קונדיטוריה".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ בדרך כלל משתדלת לקום לפני שש בבוקר. "שעות הבוקר הן שעות מצוינות ללימוד, ואני מנצלת את הזמן השקט של הבוקר לכך". במהלך היום בדרך כלל מלמדת. "לוח הזמנים שלי הוא שילוב בין זמנים של הוראה ובין זמנים של לימוד. וכמובן, גם טיפול בצורכי הבית ואימהות שמחה - הג'גלינג המוכר לכולנו". הולכת לישון בדרך כלל בסביבות חצות.

פלייליסט/ "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

השבת שלי/ "מעין עולם הבא. פסק זמן מהשטף והעומס הרב של הריצות מדבר לדבר, משיעור לשיעור, ממפגש למפגש. זמן משפחתי מאוד. וגם, איך לא, זמן פנוי לקריאה ולימוד".

דמות מופת/ אביה, שלום כהנא ז"ל. "השקט הפנימי, הצניעות והמתינות שלו, הדיוק בתכנים, במילים, ניצול הזמן שלו, היכולת להתרכז בתכלית. כל אלו מהווים בשבילי אתגר קיומי יומיומי".

מפחיד אותי/ "החיים כל כך שבריריים, אני מעדיפה לא לחשוב על מה שמפחיד..."

משאלה/ "שהקב"ה ימשיך ללוות אותי בדרך ולא יעזוב חסדו ממני, מבני משפחתי ומעם ישראל".

כשאהיה גדולה/ "מקווה להגיע יום אחד למקום שממנו אתבונן לאחור ואוכל לומר לעצמי שעשיתי משהו בעל ערך בחיי. שיהיו לא רק ייסורי מצפון אלא גם תחושת סיפוק".

לתגובות: rivki@besheva.co.il