לא משימה לפוליטיקאים

את העמידה מול הטיעון הלהט"בי צריכים להוביל אנשים מהחברה האזרחית ומובילי דעת קהל כשחלק חשוב במאבק הוא אימוץ של טרמינולוגיה נכונה

עמנואל שילה , ט"ו בתמוז תשע"ט | עודכן: 13:19

הפגנת להט"ב בירושלים
הפגנת להט"ב בירושלים
צילום: קובי ריכטר/TPS

כבר די נמאס לדבר ולכתוב על זה, אבל בתום שבוע שבו נושא הלהט"ב שוב היה מחולל מרכזי של זעזועים בזירה הפוליטית המגזרית, אין מנוס מכמה הערות והצעות.

1

לפוליטיקאים בכלל ולפוליטיקאים דתיים בפרט אסור להתקרב לקו האש של ארגוני הלהט"ב. רבים ניסו ונכוו, וככל הידוע אף אחד עוד לא יצא מזה בשלום. השנים הרבות שבהן הציבור הדתי והשמרני הפקיר את השטח ואת דעת הקהל לארגוני הלהט"ב, הביאו למצב שבו ניסיון להיאבק במה שהפך למוסכמות דומה ליציאה של פרש בודד לקרב מול צבא שלם – קטלני, דרוך וערני.

מומלץ לפוליטיקאים שהולכים להתראיין אצל דנה וייס ודומיה להתנות את קיום הריאיון בכך שלא יישאלו שאלות בנושא הזה. ובמקרה שהתנאי מופר והשאלה בכל זאת נשאלת, יש לסרב לענות על השאלה ולומר שיש אלף שאלות חשובות יותר על סדר היום, ולא ייתכן שהסוגיה הזאת תתפוס מקום מרכזי כל כך.

אם בכל זאת החלטתם להתייחס לנושא בפומבי, לפחות תלמדו אותו לעומק, תכירו את הבורות הפזורים בשטח ותיזהרו לא ליפול בהם. כך למשל, המונח "טיפולי המרה" מתקשר אסוציאטיבית לפרקטיקה של טיפול אגרסיבי ופולשני. אז אם שלחת תלמידים עם ספקות לגבי זהותם המגדרית לטיפול פסיכולוגי מקצועי, זה עוד לא אומר שנכון מצידך להשיב בחיוב לשאלה האם אתה תומך בטיפולי המרה.

2

זה לא אומר כמובן שצריך להמשיך להפקיר את במת השיח הציבורי לבלעדיות של הטיעון הלהט"בי. זה רק אומר שאת שינוי השיח צריך לחולל מלמטה, באמצעות פעילים וארגונים של החברה האזרחית ובסיוע מעצבי דעת קהל בתקשורת. אלה אנשים פחות פגיעים שיש להם פחות מה להפסיד אם חיצי תעמולת הלהט"ב יכוונו כלפיהם. כפי שכבר כתבתי כאן לא מזמן, בתקופה האחרונה יש קבוצות שיח שמגבשות טיעונים שיכולים להישמע טוב לא רק לאוזן הדתית. המונופול הלהט"בי בשוק הדעות מתחיל להיסדק, אבל השינוי רק מסתמן ונמצא בתחילת דרכו. את העבודה בשלב הזה לא צריכים לעשות פוליטיקאים, שעלולים להיפגע מההסתערות הלהט"בית. ואם הם מנסים לפעול ובסוף נאלצים להתקפל תחת הלחץ, זה רק מגביר את תחושת הכוח ואת האגרסיביות של השדולה הלהט"בית, שכיום היא מהשדולות הכי חזקות במדינה.

3

הכינוי "טיפולי המרה" הוא דוגמה לשימוש בטרמינולוגיה מגויסת אשר מטה את הדיון לכיוון הרצוי לשדולה הלהט"בית. היטיבו לענות על כך מי שאמרו שניתוח לשינוי מין מזכר לנקבה ולהפך, שקהילת הלהט"ב תומכת בו ומעודדת אותו, הוא זה שראוי להגדרה השלילית המרה. לעומת זאת, טיפול פסיכולוגי שנועד לפתח משיכה לבני המין האחר מטרתו איננה המרה, אלא התאמה בין הגוף לנטייה המינית. לכן ההגדרה הנכונה היא טיפולי התאמה. ההתנגדות הגורפת לכל טיפול שנועד לשקם את הנטייה המינית הטבעית לא מתיישבת עם תמיכה ללא סייג בהתערבות כירורגית והורמונלית אגרסיבית, שנעשית אפילו בגופם של קטינים. וזהו רק אחד מבין כמה טיעונים שבאמצעותם אפשר ונכון לתקוף אמיתות יסוד להט"ביסטיות.

4

אפשר וכדאי לנטרל הרבה מאוד מהאווירה הנפיצה באמצעות ההבהרה הבאה: אין שום כוונה לכפות על אף אחד לעבור טיפולי התאמה או טיפולי המרה, לא כעת ולא בעתיד. יחסים חד-מיניים הם אומנם עבירה הלכתית, אבל גם שמירת שבת וטהרת המשפחה הם ערכים הלכתיים מקודשים. כשם שאין לאף אחד כוונה להיכנס לחייהם הפרטיים של מחללי שבת ולכפות עליהם את שמירתה, כך גם אין שום כוונה להתערב בחייהם של להט"בים, בין אם פנו לצורת חיים זו מתוך כורח ובין אם מתוך בחירה.

מאידך, על החילונים להכיר בכך שבציבור הדתי נטייה חד-מינית כרוכה בקונפליקט קיומי בין הדחפים של האדם הסובל מנטייה זו לבין מצפונו הדתי. הציבור הדתי לא יכול לאמץ את הפתרון שמציעה החילוניות לנטייה חד מינית – פשוט לזרום איתה ולממש אותה (עד שנתקלים בבעיה הבאה – מה עושים עם הכמיהה לילדים, וממציאים לה פתרונות הכרוכים בקשיים טכניים ומוסריים).

התורה אוסרת על בעלי נטייה חד-מינית לממש את נטייתם, ולכן פיתוח פרקטיקות שיגרמו להם לחוש משיכה לבני המין השני הוא אינטרס מאוד חשוב של הציבור הדתי בכלל ושל להט"בים דתיים בפרט. אין מקום להתנגדות אגרסיבית גורפת לטיפולים כאלה, ככל שהם נעשים מתוך בחירה של האדם שמבקש עזרה ופונה לטיפול. רדיפתם של אנשי טיפול שמושיטים סיוע כזה היא פגיעה בזכויות הפרט ובחופש הדת של המטפלים ושל המטופלים.

5

הטענה כאילו אין שום טיפול שמסוגל להשפיע על הנטייה המינית עומדת בסתירה לניסיונם של מטפלים רבים ומטופלים לא מעטים. התשובה לשאלה היכן מסתתרים אלה שהטיפול סייע להם ומדוע הם לא נחשפים בתקשורת היא פשוטה: מדובר בעניין אינטימי שבינם ובין בני או בנות זוגם, לא במשהו שרוצים לנופף בו. רק בשבוע האחרון, מאז פרצה סערת טיפולי ההמרה, התפרסמו לא מעט עדויות בגוף ראשון של אנשים שהיו במצב של משיכה לבני מינם בלבד, והצליחו באמצעות טיפול מקצועי לפתח משיכה אל המין האחר.

כאמור, פיתוח של דרכי טיפול רפואיות ופסיכולוגיות הוא קודם כול אינטרס של הציבור הדתי. אבל ככל שפרקטיקות כאלה יפותחו ויתבססו, יוכלו גם מי שאינם דתיים ליהנות מזכות הבחירה לפנות לטיפול כזה ככל שזה יהיה רצונם החופשי.

6

הטיעון הלהט"בי גורס באופן גורף שטיפולי התאמה הם מסוכנים, גורמים לנזקים נפשיים ואף מובילים לאובדנות. בעיני ארגוני הלהט"ב מדובר בטיפול מיותר שביסודו עומדת תפיסה מעליבה, ולכן הוא לא מצדיק שום סיכון. אבל מי שמכיר בערך הטיפול ימצא את הדרך להיזהר מסכנותיו בלי לוותר עליו. גם נהיגה ברכב מסוכנת.

ואכן, נייר עמדה בנושא טיפולי המרה, שפורסם על ידי ועדת מומחים מטעם הסתדרות הפסיכולוגים לפני כשמונה שנים, לא מתעלם מהצורך הזה. הוא מכיר באפשרות לערוך טיפולים כאלה במצב של "מטופל החש שנטייתו או התנהגותו המינית ההומוסקסואלית עומדות בסתירה לאמונתו הדתית, או עלולות לגרום לניתוקו מסביבתו החברתית או התרבותית".

כמובן שהמסמך מתנה זאת בכך שהטיפול ייעשה על ידי גורם מקצועי מוסמך, בדרכים בטוחות וזהירות ומתוך רצונו החופשי הברור של הפציינט. מיותר לומר, אבל בכל זאת נאמר זאת: לא רק קהילת הלהט"ב דואגת לשלומו של הפציינט. הוריו, מחנכיו וחבריו דואגים לו לא פחות.

7

ולבסוף, יש גם היבט פוליטי לפרשה. מה שקרה השבוע לרב רפי פרץ מתחיל לסדוק את חומת ההתנגדות שלי להצבתה של איילת שקד בראש רשימת איחוד מפלגות הימין. אני עדיין סבור שההנהגה צריכה להיות משותפת – שקד, הרב פרץ, סמוטריץ' ואולי גם בנט. במצב של הנהגה משותפת, המשמעות של להיות מספר 1 היא בעיקר ייצוגית ותעמולתית. אבל בשבוע כזה מתחזקת התחושה שהפרזנטור שמציבה הרשימה המאוחדת מול הציבור הרחב צריך להיות מישהו יותר מנוסה, עם כישורים פוליטיים ותקשורתיים מוכחים, שלא יעשה טעויות מביכות ויוכל להביא את התמיכה במפלגה למקסימום.

להעמיד אדם שאינו דתי בראש רשימה שכמעט כל מצביעיה באים מהציונות הדתית זה צעד לא פשוט, אבל לעת הזאת נראה שלא תהיה ברירה. איילת שקד הוכיחה שלמרות שאיננה דתית, היא יודעת לפעול בשירות הציונות הדתית וערכיה.

במוקדם או במאוחר היא כנראה תעבור לליכוד, אבל בנסיבות הקיימות היא כנראה האדם הכי מתאים להוביל את איחוד מפלגות הימין להישג שאולי גם יאפשר הקמת קואליציית ימין. אז בכפוף לכך שמנהלי הקמפיין יסתמכו יותר על כישוריה הפוליטיים ויפסיקו ללהק אותה לתפקידי דוגמנות, נראה ששקד היא כעת האיש הנכון, כלומר האישה הנכונה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com