בשבע מהדורה דיגיטלית

ראשונה בין שווים

גם אם איילת שקד תוצב בראש רשימה מאוחדת של הציונות הדתית, זה לא יהפוך אותה למנהיגה הפוליטית של הציבור הדתי-לאומי. דעה

עמנואל שילה , כ"ב בתמוז תשע"ט | עודכן: 07:29

הצליחה לתת לכל הקבוצות בציונות הדתית את ההרגשה שהיא עובדת בשבילן. איילת שקד
הצליחה לתת לכל הקבוצות בציונות הדתית את ההרגשה שהיא עובדת בשבילן. איילת שקד
צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

1

האפשרות המסתמנת שאיילת שקד תוצב בראש רשימה שתכיל בבלוק טכני את כל המפלגות שמימין לליכוד, או לפחות את רובן, מעוררת תגובות מנוגדות. יש מי שרואים בכך בשורה גדולה. אחרים רואים בכך איום, טעם לפגם וסיבה להימנע מתמיכה ברשימה המאוחדת אם וכאשר תקום. לטעמי, אלה ואלה מגזימים.

בהמשך הדברים ייעשה ניסיון להבין איך רשימה שכמעט כל מצביעיה הצפויים יבואו מהציונות הדתית לא מצליחה להעמיד בראשה איש או אישה מהציונות הדתית. אבל לפני הכול צריך לשים את הדברים בפרופורציות. גם אם אכן יוחלט ששקד תוצב כמספר 1 ברשימה המשותפת, זה עוד לא הופך אותה למנהיגה הפוליטית של הציונות הדתית. הרי לא מדובר במפלגה מאוחדת אלא רק ברשימה מאוחדת, בלוק טכני של כמה מפלגות, שלכל אחת מהן יש מנהיג משלה. בצלאל סמוטריץ' הוא בעל הבית באיחוד הלאומי כמו שהרב רפי פרץ הוא מנהיג הבית היהודי.

רבים הסיכויים שמיד לאחר הבחירות הרשימה המאוחדת תתפצל לפחות לשתי סיעות – הימין החדש בראשות שקד ובנט ואיחוד מפלגות הימין בראשות הרב פרץ וסמוטריץ'. כך שהובלת רשימת הציונות הדתית בידי שקד שאיננה דתית היא עניין זמני לצורכי בחירות בלבד. למעשה, אפילו בתוך הימין החדש לא ברור כלל שאיילת שקד אכן מחזיקה במושכות. בנט אומנם נאלץ להציב אותה בראש הרשימה, אבל התחושה היא שבהיבטים רבים הוא ממשיך להיות המוביל והמחליט. בוודאי אם נכון מה שפרסם השבוע רביב דרוקר, שבסיכום שבין שקד לבנט הוחלט שהיא אומנם תוביל את הרשימה, אבל הוא יהיה הראשון לבחור תפקיד בממשלה.

2

לציונות הדתית לא יהיה ככל הנראה מנהיג יחיד בלתי מעורער כל עוד לא ייערכו בחירות בגוף בוחר מוסכם, בהשתתפות כל הטוענים לכתר ההנהגה. נפתלי בנט הפך למנהיג הפוליטי של הציונות הדתית לאחר שהתמודד ונבחר בפריימריז בהשתתפות רבבות מתפקדי הבית היהודי. בתקופת הנהגתו היה ברור שהבית היהודי היא המפלגה הגדולה והבכירה של הציונות הדתית, ומי שייבחר לעמוד בראשה יהיה המנהיג המוסכם של כל איחוד שייווצר בין המפלגות השונות של הציונות הדתית.

כיום לעומת זאת, הציונות הדתית מפוזרת בין ארבע מפלגות קטנות – הבית היהודי, האיחוד הלאומי, הימין החדש ועוצמה לישראל, שעליהן אפשר אולי להוסיף את זהות של פייגלין. במצב כזה, ועד שלא יתקיימו בחירות דמוקרטיות בגוף בוחר משותף ומוסכם, אין מה לדבר על איילת שקד או על כל מי שיוצב בראש הרשימה כעל מנהיג הציונות הדתית. ההנהגה היא משותפת, ומספר 1 ברשימה הוא לא יותר מראשון בין שווים.

לכן כולם יכולים להירגע – גם אלה שנסחפים בהתלהבות מכך שבראש הציונות הדתית תעמוד אישה, ועוד חילונית, וגם אלה שלא יכולים לשאת הנהגה של מי שאיננה שומרת שבת. כי האמת היא שההנהגה כעת מפוצלת, וכל אחד יכול לבחור לו את המנהיג הראוי בעיניו. הרשימה המאוחדת הוקמה רק כדי להבטיח שקולות לא ילכו לאיבוד, ואם איילת שקד תועמד בראשה זה יהיה מתוך שיקולים אלקטורליים משוערים על סמך סקרים, שהערך המוגבל שלהם ידוע. את האמת הפשוטה הזאת כדאי שיבינו כל הטוענים לכתר: אתם רוצים לזכות בהנהגה? הדרך לשם עוברת בהתמודדות דמוקרטית בגוף בוחר מוסכם.

3

וכעת לשאלה שנשאלת הרבה לאחרונה: איך הגענו לכך שהמועמדת המובילה בסקרים לתפקיד ראש רשימת מפלגות הציונות הדתית היא דווקא איילת שקד? התשובה לכך מורכבת מכמה גורמים.

יש בציונות הדתית חוגים שמעוניינים במפלגה שאיננה מגזרית. רבים מהם לא אוהבים את התיוג המגזרי שלהם בחייהם האישיים, ומבקשים לברוח ממנו גם בפוליטיקה. בעיניהם, בחירת אדם שאינו דתי להנהיג את המפלגה היא מהלך רצוי לכתחילה, כדי להדגיש את היציאה מגבולות המגזר. יש גם מי שבעיניהם הבשורה הפמיניסטית שבהצבת אישה בראש הרשימה היא שיקול מרכזי שגובר על שיקולים אחרים. להערכתי, אלה שזו גישתם הם מיעוט. בעיני רוב המצביעים איילת שקד היא בחירה של פשרה. לאו דווקא מי שהם עצמם היו מעדיפים, אלא מי שהם מוכנים לתמוך בה מתוך הבנה שגם אם היא לא המנהיג האידיאלי, היא מעוררת פחות התנגדות מאחרים ולכן יכולה להיות דמות מאחדת. כלומר, התמיכה בה היא בעיקר משום שהמועמדים האחרים יותר שנויים במחלוקת.

בצלאל סמוטריץ' זוכה להכרה על ידי רבים כבעל כישורים פוליטיים מעולים. הוא מצטיין גם בחשיבה פוליטית תיאורטית, גם בביצוע והוצאה לפועל וגם ביכולת ביטוי והופעה בתקשורת. גם מבחינה אידיאולוגית הוא נמצא, בעיניי לפחות, במקום הכי מדויק. אבל הציבור מתקשה כעת להתאחד סביבו גם בגלל שהוא מתויג כקיצוני – לאו דווקא בצדק, גם משום שהוא הגיע לפוליטיקה כנציג מטעם מפלגה קטנה ומתבדלת, וכן בגלל כמה מהתבטאויותיו שהיו פחות מוצלחות. סמוטריץ' המוערך אך גם שנוי במחלוקת יוכל בעתיד להנהיג את הציונות הדתית ולהביא אותה להישגים, אך לשם כך עליו לחתור לאיחוד בין מפלגתו ובין הבית היהודי. הוא יוכל להתקבל כמנהיג בקרב תומכי הבית היהודי רק אם ייתפס כאחד משלהם ויחדל מלהיות איש המפלגה המגזרית המתחרה. בנוסף לכך, עליו לרסן מעט את מרץ הנעורים ואת הישירות הג'ינג'ית שלו. הוא עבר כברת דרך בנושא הזה, אבל עדיין עליו להיזהר לא ליפול בהתבטאויות כמו זו שהרחיקה אותו ממשרד המשפטים. כניסתו המהירה לתפקוד מלא כשר התחבורה היא עוד הוכחה ליכולת הלמידה המהירה שלו, כך שסביר להניח שלא יידרש זמן רב עד שהוא יגיע לבשלות מלאה.

הרב רפי פרץ הוצנח להנהגת הבית היהודי כשהוא נהנה מיוקרה בזכות עברו הצבאי ומעמדו כראש מכינה קדם צבאית. הוא היה האיש הנכון כדי להקים מעפר את שרידי הבית היהודי לאחר נטישת מנהיגיו בנט ושקד, להצליח לגייס קולות ולעבור את אחוז החסימה. עם זאת, מדובר בטירון פוליטי שלא ברור מה מידת כישוריו הפוטנציאליים ועד כמה הוא בנוי להסתגל ולתפקד כפוליטיקאי. כרגע ברור שהוא מתנהל בחוסר מיומנות פוליטית ותקשורתית, שגורמת לרוב הציבור לא לתמוך במועמדותו הטבעית-לכאורה להובלת הרשימה המאוחדת. ימים יגידו אם הוא ילמד לתפקד בשדה הפוליטי או שמא יוכח שהוא, כמו מוצנחים אחרים לפניו, האיש הנכון במקום הלא נכון.

נפתלי בנט, המנהיג הבלתי מעורער שהחליט שתפקיד מנהיג הציונות הדתית קטן עליו, מעורר היום אנטגוניזם רב. הפרישה החפוזה וחסרת ההתחשבות שלו ושל שקד נזקפת בעיקר לחובתו. מאז הבחירות האחרונות הוא חידד את מסריו הליברליים בתחום הדתי, ובכך הרחיק מעליו רבים מהמחנה התורני שהיו מוכנים בעבר, גם אם באי נוחות מסוימת, לקבל את מנהיגותו.

4

איילת שקד היא חביבת הקהל לא רק בגלל הישגיה המוערכים במשרד המשפטים. לאורך כל הדרך שקד כמעט שאיננה שוגה בהתבטאויותיה הציבוריות והתקשורתיות, ומצליחה לבטא את עמדותיה תוך גילוי אומץ לב ציבורי ביחד עם איפוק וקור רוח. במהלך השנים היא הצליחה לא להרגיז אף אחד ולתת לכל הקבוצות בציונות הדתית את ההרגשה שהיא עובדת בשבילן.

אין לכחד שחלק מהאהדה כלפיה מבוסס על תסביך נחיתות אופייני של הציונות הדתית, שמאוד אוהבת לקבל אישור מהסביבה החילונית. לציבור הדתי-לאומי המותקף והמושמץ בתקשורת יש צורך כמעט אובססיבי לקבל אהבה וחיזוקים מהציבור החילוני. איילת שקד היא החילונית שאהבה אותנו, ואנחנו מודים לה ומשיבים לה אהבה. כאן נעוץ חלק מההסבר לכך ששקד, כמו עטופה בטפלון, כמעט לא נפגעה תדמיתית מהמהלך הפוליטי ההרפתקני והמזיק שעשתה ביחד עם נפתלי בנט. הוא משלם את המחיר המלא, היא כמעט שלא ניזוקה.

בזכות היותה חביבת הקהל, איילת שקד תזכה ככל הנראה להוביל הפעם את רשימת הציונות הדתית המאוחדת, אם אכן תגובש. בטווח הארוך היא שואפת להשתלב בליכוד, כך שגם העובדה שמנהיגותה נתפסת כזמנית בלבד יכולה לסייע לקבלתה על ידי מי שירצו לרשת אותה בעתיד. בהנחה שתוכניותיה יתממשו מתישהו, מעניין יהיה לעקוב ולראות מה יקרה לאיילת שקד לאחר שתשתלב בצמרת הליכוד, ועד כמה עמוק החיבור שלה לעמדות הציונות הדתית שבהן היא מחזיקה כעת.

לתגובות: eshilo777@gmail.com