מי יציל את עמותת 'ידיד'?

פרופ' יובל אלבשן, ממקימי העמותה שמונה לה מפרק, כואב את המצב ומקווה שיימצא פתרון שיבטיח את המשך פעילותה.

ניצן קידר , ג' באב תשע"ט

פרופ' יובל אלבשן
פרופ' יובל אלבשן
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

מי יציל את עמותת 'ידיד'?

אחת העמותות הוותיקות בתחום הסיוע למעוטי יכולת היא עמותת ידיד, שבשבוע שעבר מונה לה מפרק לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים.

אחד ממייסדי העמותה, פרופ' יובל אלבשן, שעבד בה קרוב לעשר שנים, לא מוכן לוותר על מפעל חיים שכזה.

"עמותת ידיד שהקמנו לפני 22 שנים התנגדה לביטוי 'מעשי חסד'. לא עשינו מעשי חסד אלא מעשי זכויות. הרעיון היה לקחת את המלחמה בעוני ממקום של צדקה שניתנת בחסד לזכויות שניתנות בדין. המטרה שלנו היתה להפוך את כל מה שמגיע לאדם מתוקף היותם בני אדם במדינת ישראל להפוך לזכויות - זכות לביטחון תעסוקתי, לחינוך, לבריאות, לדיור", הוא מספר לערוץ 7.

אלבשן מוסיף, "אני גדלתי בשכונה שבה היו הרבה פקידי סעד. למזלי, המשפחה שלי לא נזקקה להם. אבל אני זוכר את היום בחודש שפקידי הסעד הגיעו וכל השכנים היו שמים את הדברים אצלנו במקרר כדי שפקיד הסעד יראה מקרר ריק והם יקבלו את התמיכה שלהם. ההשפלה שהיתה בזה היא בלתי נסבלת. כשהעמותה קמה ב-1997 המטרה היתה שהמראות הללו לא יחזרו על עצמם. היום אחרי 22 שנות פעילות זכויות חברתיות זה מושג מאוד מבוצר - גם במשפט הישראלי וגם בעולם ולעמותת ידיד יש חלק לא קטן במהפך האדיר הזה".

הוא גם מסביר מהיכן נולד המשבר שהביא את העמותה למצבה הנוכחי. "לטפל בזכויות חברתיות, להבדיל מלטפל בבג"צים, בנושאי דת ומדינה, יהדות, כיבוש או כל נושא אחר - זה שונה. זו עבודה יומיומית והמשמעות היא שמדובר בעבודה יקרה יותר. הקמנו רשת של מרכזי זכויות שבשיאה מנתה 27 מרכזים ב'פריפריה הענייה' בישראל - ערבים יהודים, חרדים וחילוניים. לתפעל רשת כזו - שממש מטפלת באנשים, מייצגת אותם, פותרת להם בעיות והכל בחינם - זה משהו שעלה הרבה כסף".

"למרות שהמשכורות תמיד היו צנועות בניגוד לכל מיני פרסומים ולמרות שהעלויות היו זניחות, זה מצריך הרבה מאוד כסף. תמיד היתה בעיה לגייס כסף, אבל בשנים האחרונות יש עוד שתי צרות: ככל שהקמפיין של קץ הדמוקרטיה תפס תאוצה והכל הפך לכן ביבי או לא ביבי - הכספים המעטים שעוד הסכימו להעביר לנושאי צדק חברתי כמעט ולא הגיעו ויהדות צפון אמריקה שתרמה לנו ברחה מהעניין. לצד זה, המקום שהמדינה שיתפה פעולה ועזרה וחוקקה חוקים - בשנים האחרונות חברי הכנסת החברתיים משני הצדדים נעלמו מהמפה".

"אתה כבר לא מוצא אנשים כמו הרב יצחק לוי, שהיה אביר זכויות אדם מהמפד"ל, ואין לו ממשיך בצד הדתי לאומי. אותו דבר קרה במרצ עם היעלמות רן כהן, אותו דבר מתרחש בהיעלמות שלי יחימוביץ'. המשמעות היא שהנושאים הופכים להיות פחות חשובים ולארגון יש פחות תומכים ופחות תקציבי מדינה. כשאתה מחבר אחד לאחד אתה מבין למה הגענו לכזו שוקת שבורה", אומר פרופ' אלבשן.

פרופ' אלבשן עם מקימי העמותה, לפני 22 שנים
צילום: באדיבות עמותת ידיד

המטרה שלו ושל מובילי העמותה היא למצוא את הדרך שהמפרק יחליט על המשך פעילותה. "מונה מפרק לעמותה ואם הוא יגיע למסקנה שאפשר להבריא את העמותה ולתת לה להמשיך - היא תמשיך לפעול ולשם אנחנו מכוונים. גם אם לא, השאיפה היא שאחרים יקחו אחריות על מה שהעמותה לקחה כי לאנשים שאנחנו מדברים עליהם אין תחליף למרכז הזכויות של ידיד. אף אחד לא ייתן להם ייעוץ משפטי, ייצג אותם, ייתן להם סיוע כלכלי ויעמיד אותם על הרגליים. אנחנו העמותה החברתית-משפטית הכמעט אחרונה וסגירתה תהווה סטירה לא רק לעשרות האלפים שמקבלים סיוע אלא על פרצוף כולנו".

"אם זה יקרה אנחנו נחזור למצב שאם אתה עשיר יש לך סיוע ואתה מגיע לבתי משפט והכל פתוח ויש לך זכויות נאותות ואם אתה לא עשיר אולי יש לך כמה זכויות אבל אין מי שיעזור לך להוציא אותן לפועל", הוא אומר בעצב.

חובות העמותה עומתים על מיליון ושבע מאות אלף שקלים. "אנחנו פונים גם לנדבנים ותורמים וגם לאנשים שמוכנים להתנדב ולעזור וכמובן גם הממשלה. יש שר רווחה ואנשים וועדות שיכולים להעביר תקציבים והיו שנים שקיבלנו מהם ואין סיבה שלא נקבל. אם יש עמותה שראוי שהמדינה תתמוך בה - זו העמותה הזו".

"כשהקמנו את ידיד חלמנו שהיא תיסגר. השאיפה היתה שתוך עשר שנים המדינה תיקח אחריות ואותנו לא יצטרכו. היום, לסגור את העמותה, כשהמדינה כמעט לא לוקחת אחריות והעניים נשארים לבד, זה כאב לב שבעיני חובה למנוע".

"אחת מעורכות הדין הצעירות אמרה לי שזה מקום שבו מותר לצעוק, לאנשים שלא נותנים להם להשמיע את קולם. זה מקום שנסים קורים בו יום יום ואנשים זוקפים את קומתם. מעל חצי מיליון ישראלים נעזרו בעמותה הזו עד היום - ואם יש משהו שאני יכול להיות גאה בו בעשייה הציבורית שלי - הוא קודם כל ידיד", מסכם פרופ' אלבשן.