אפשר גם בלי להתפרע
אפשר גם בלי להתפרעצילום: iStock

בקרוב תיפתח עונת חתונות הקיץ ומשפחות רבות במגזר הולכות להוציא כ-60 אלף שקלים בממוצע על חתונות ילדיהם. לא שני הצדדים. כל צד יוציא סכום כזה.

למי שטרם הגיעו ילדיו לפרקם, נזכיר את מחירי המנות כיום, הטיפ למלצרים, את הצלמים (סטילס ווידאו), הלהקה, ביגוד מלא לכל המשפחה, תסרוקות ואיפור לבנות, שבת חתן ושבת שבע ברכות, ריהוט בסיסי ומוצרי חשמל לזוג הצעיר. שכחתי משהו?

אם אתם קוראים את המאמר הזה כאן בערוץ 7, סביר להניח שאתם משפחה ממוצעת במגזר ויש לכם לפחות 5 ילדים, ואתם הולכים להשקיע את מיטב חסכונותיכם בחינוך וחיתון ילדיכם.

להלן חלק מהחשבון: החל מכיתה ז תשלמו כ-550 שח לחודש לחטיבת הביניים בישיבה התיכונית או באולפנה עד סוף כיתה ח. מכיתה ט עד יב תשלמו כ-1200 שח לחודש. כל זה ללא השתתפות של "עליית הנוער". והנה הגענו לכ-70 אלף ₪ עבור כל ילד מכיתה ז. נחזור אחורה לתשלומים למעון, משפחתון וצהרון ונגיע לכ-35 אלף ₪ בממוצע לילד (תלוי בדרגה שלכם בתמ"ת).

אם החשבון שלנו נכון הגענו לממוצע של כ-535 אלף ₪ על חינוך של 5 ילדים מהינקות עד סוף כיתה יב. כל זה לפני החתונה ולפני שעזרנו להם עם לימודים גבוהים ודירה. לא הכנסנו כאן את הוצאות הגידול והמחיה הנוספות שקיימות גם בציבור הכללי. מאידך, הציבור הכללי משלם אולי 10% מהוצאות החינוך של הציבור הדתי-לאומי.

מודל החתונה החרדי

לאחר שלקחנו אוויר מהסכום האגדי הזה, וחרדה קלה עד בינונית מציפה אותנו, בואו ניקח הפסקה ונבחן את מודל החתונה החרדי.

בציבור החרדי, לרוב, אין חתונה שהיא ארוחת ערב כפולה המורכבת מבר (בופה) שהוא ארוחה שלמה כשלעצמה ועוד ארוחה נוספת סביב שולחנות ערוכים המורכבת מ-3 מנות. מה יש במקום? יש חופה וסעודת מצווה עם המשפחות והחברים הקרובים, ואז יש ריקודים וכיבוד קל לחברים ומכרים.

על פי מודל זה, לכל צד יכול לצאת ממוצע של 80 אורחים לסעודה המלאה, המורכב מהמעגל המשפחתי (לא כולל בני דודים שניים ושלישיים) וחברים קרובים מאד. מספר דומה לאורחים בברית מילה. בחלק השני של החתונה יהיה בר גדול עם כיבוד קל הכולל למשל, ירקות בתנור, סושי, עוגות, פירות, מנות אחרונות ומשקאות – לא כדי לפתור מחסור בארוחת ערב לאורחים אלא כדי לכבד את מי שבא לשמח בריקודים.

כידוע, גם הציבור החרדי אינו מקשה אחת, והמודל הזה מתקיים כבר דורות בקרב הציבור הישיבתי המאופיין במשפחות גדולות והכנסות מועטות. ישנה השקה רבה בין ציבור זה ובין הציבור התורני במגזר שלנו. הפערים מתקזזים פחות או יותר אם נציין את עלויות החינוך הגבוהות שלנו (היכן חברי הכנסת והשרים שלנו?) ואת ההכנסות המועטות יותר שלהם.

חשוב להדגיש שהמטרה כאן כפולה: ערכית וכלכלית. לא לנקר עיניים, לא להיכנס לחובות כבדים, לא לחיות בתחרות מתמדת עם החברים, להשאיר לזוג מעט כסף לחיים האמיתיים שאחרי החתונה ולהתמקד בשמחת חתן וכלה מתוך ביטחון ושלוות נפש.

על ההוצאות של החינוך, אין וקרוב לוודאי שלא תהיה לכם שליטה בקרוב, כי המסורת תנצח כנראה גם את שר החינוך הנכנס, אבל על הוצאות החתונה יש לנו כציבור שליטה! לפי החישוב הגס המוצג לעיל, ניתן לחסוך לפחות מחצית מהוצאות החתונה המקובלות כיום.

שאלות ותשובות

1. הציבור לא יקנה את הרעיון הזה, הוא יבייש אותם.

ההצעה הזו לא מיועדת למי שרגיל לעשות יום הולדת של גיל 7 עם מפעילה במתנ"ס ב2000 שח ועם מתנות-מזכרות לחברים שטרחו להגיע, ולא למי שרגיל לחגוג שבת בר מצוה במלון עם כל חברי הכיתה והשבט בבני עקיבא בנוסף למשפחה הרחבה. ההצעה הזו מכותבת לציבור שחוגג ימי הולדת עם החברים בבית, וסוגר בר מצוה בבית הכנסת בשבת, מקסימום עם מלווה מלכה באולם הקידושים בקומה התחתונה שלו. ציבור זה נאנק תחת הוצאות החתונה המקובלות כיום, רק שאף אחד לא רוצה להיות הראשון.

2. איך מתחילים מהלך כזה? אף אחד לא רוצה להיות הראשון, שפן הניסיונות!

נכון, וזו אחת הסיבות שזה לא קורה בינתיים למרות ההיגיון הרב שבדבר. ההתחלה צריכה להיות ביישובים, קהילות ובתי כנסת – בחתונות בין משפחות דומות ששתיהן משוועות לחתונות צנועות. להתחיל לדבר בעניין. אומרים שהציבור לא שומע לרבנים. יש בזה משהו בהקשר של גדולי הרבנים שלציבור אין קשר ישיר איתם, מה שאין כן לרבני בתי הכנסת והקהילות שהציבור בא איתם במגע יום יומי בשיעורים ושאלות הלכתיות ומעריך אותם מתוך היכרות אישית. לרבני היישובים, הקהילות ובתי הכנסת יש כח רב.

3. בחתונה אינך מחליט לבד, יש גם את הצד השני.

זה יהיה הרבה יותר קל כשהחתונה היא של משפחות בעלות רקע דומה. ברור שלא כל החתונות כאלה. גם הצד שרוצה חתונה יקרה יותר יצטרך להתפשר. חז"ל אמרו שאין כתובה שאין בה תגרה אבל הם לא אמרו שמצווה לגרום לתגרה או שהתגרה חייבת להיות גדולה. אם אין אפשרות להתפשר, כגון שהמחותנים הם שועי עולם שמזמינים שרים, חברי כנסת ותעשיינים בכירים במשק, אז הצד השני מזמין בדרך כלל מעט מוזמנים בהתאם לתקציב שלו ומכריו מבינים זאת ולא נעלבים.

4. ומה עם אנשים שנוסעים שעתיים ושלוש לחתונה? תיתן להם פירות ועוגות?

זה בדיוק מה שצריך להשתנות כאן! – התפיסה שבאים לחתונה בשביל לאכול ארוחה טובה. זה שאדם מגיע לשעתיים שלוש לא אומר שצריך לתת לו ארוחת ערב עם 3 מנות + בר עשיר בפתיחה. זה הכל עניין של הרגל. אדם יודע שהוא בא לחתונה לשמח חתן וכלה, לאחל מזל טוב להורים ואולי לפגוש ידידים. חוץ מזה, הכיבוד עבור האורחים שבאים לחלק השני יכול להרגיע בהחלט את הרעב עם התפריט הצנוע שהוזכר לעיל.

5. כיום מקובל "לכסות את המנה" במתנה. לפי המודל הזה, המתנות יהיו מועטות ולזוג לא יהיה את הבסיס הכלכלי להתחלת החיים המשותפים.

בחתונות יהודיות מאז ומעולם, האורחים הגיעו לשמח חתן וכלה ונתנו מתנה צנועה ושימושית לבית החדש שזה עתה נבנה. במשך השנים, החתונות המפוארות דרשו מתנות יקרות וצ'קים שמנים כי אנשים לא הרגישו נעים להשאיר סיפולוקס או פלטת שבת לאחר שאכלו כזוג ב350 שח ויותר. נוצר מעגל של הוצאות גדולות על חתונות – להורי החתן והכלה ולאורחיהם. את זה בדיוק צריך להפסיק כדי להקל על כולנו. והזוג הצעיר? – יחיה בצניעות ויעבוד קשה כדי לבנות את חייו. מעבר לזה, להוריהם יישאר יותר כסף לעזור להם בתחילת הדרך. אין תפקיד האורחים לבסס כלכלית את הזוג הטרי והוריהם.

6. זה אומר שרוב האורחים יפסידו את החופה – החלק הכי מרגש בחתונה! ואולי לא ירצו בכלל להגיע

מי שחשוב לו מגיע גם בשביל 10 דק. כמה פעמים נסעתי שעה ומשהו לכל כיוון רק בשביל לראות את החתן, לעשות איתו סיבוב בריקודים ולאחל מזל טוב להורים וזהו. גם שליח נוסע חצי מדינה בשביל למסור חבילה לממוען. הכל שאלה של חשיבות וסדר עדיפויות. לפני 50 שנה עשו חופות בחוג המשפחה ואחר כך הגיעו כולם לאחל מזל טוב ולריקודים. אף אחד לא חשב שהוא חייב להיות בחופה. גם החתן והכלה הסתדרו מצוין עם משפחותיהם וחבריהם הקרובים. תרבות החתונות הנוכחית שפרצה לחיינו לפני כמה עשרות שנים, הרגילה אותנו שכולם צריכים להיות בחופה. מי אמר?