אחוז החסימה הגבוה מטריד במערכת הבחירות הזאת את הפוליטיקה הישראלית מימין ומשמאל. מספר המפלגות הצטמצם, איחודים בוצעו, הכול רק כדי לא להישאר מתחת לאחוז החסימה הגבוה.
החשש בימין, לדוגמה, לא נובע מסתם גחמה. על פי נתונים שהגיעו לידינו ניתן לראות את מגמת העלייה של אובדן המנדטים בימין בשל אחוז החסימה הגבוה. כך למשל בבחירות המפורסמות של שנת 1992 עמד אחוז החסימה על 1.5 אחוז. שני מנדטים נזרקו לפח באותה מערכת: התחיה זכתה ב-31,057 קולות, מפלגת גאולת ישראל ב-12,851 ומפלגתו של הרב לוינגר המנוח ב-3,700 קולות.
בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003, איבד גוש הימין כמנדט וחצי תחת אותו אחוז חסימה, הפעם גרמה לכך מפלגת חירות שאיבדה 36,202 קולות. בבחירות לכנסת ה-17 בשנת 2006 הועלה אחוז החסימה ל-2 אחוזים. במערכת הזאת איבד גוש הימין מנדט אחד: חזית יהודית קיבלה 24,824 קולות וחירות 2,387.
שתי כנסות לאחר מכן, בשנת 2013, כבר איבד גוש הימין קרוב ל-5 מנדטים. עוצמה יהודית הייתה אחראית לאובדן של 66,775 קולות, מפלגת עם שלם של הרב אמסלם איבדה 45,690 קולות ומפלגתו של הרב אמנון יצחק 28,049. בסך הכול היה מדובר באובדן של כ-140 אלף קולות לגוש הימין. בבחירות לכנסת ה-20, תחת אחוז החסימה הגבוה הנוכחי העומד על 3.25 אחוזים, הייתה זאת מפלגת יחד שאיבד 125,158 קולות שהיו שווי ערך לארבעה מנדטים.
השיא כמובן שייך למערכת הבחירות האחרונה. 262,440 קולות הלכו בה לפח האשפה ההיסטורי - כמות שהיא שוות ערך לכ-8 מנדטים. הימין החדש איבדה 138,598 קולות, זהות 118,031, ומפלגות מגן וצומת זרקו לפח כ-5,800 קולות.
מי שאחראי לאחוז החסימה הגבוה הוא השר לשעבר אביגדור ליברמן, שהוביל את המהלך בשם שתי מטרות: האחת להקשות על המפלגות הערביות לעבור את אחוז החסימה והשנייה הגברת המשילות. שתי המטרות, כידוע, לא הושגו.
איחודים מלאכותיים
פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, אומר שאחת הבעיות המרכזיות של אחוז החסימה היא שהדיון אינו עוסק בטובת המשטר, אלא בטובת מפלגה כזו או אחרת בזמן נתון. "המקרה של התחיה הוא מקרה קלאסי. לקראת סוף כהונת הכנסת ה-12 נוצרה הזדמנות פוליטית להעלות את אחוז החסימה, והתחיה תמכה בה. הם היו בטוחים שהם עוברים על סמך הנתונים של הבחירות ב-1988, אבל הנתונים של 1992 היו שונים. כך המפלגה שיזמה נפלה לתוך הבור שהיא עצמה תמכה בו", הוא מסביר.
"זו דוגמה לכך שתמיד מדברים מתוך פוזיציה פוליטית ולא מתוך דאגה למשטר. ליברמן חשב שהמפלגות הערביות לא יוכלו להתאחד וכך לפחות אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה. בסוף, למרות תקוותו, הערבים לא איבדו מאז אף קול. גם הקטע של המשילות הוא קשקוש. בבחירות הקרובות לראשונה בהיסטוריה יהיו רק תשע מפלגות אחרי שתמיד היו לפחות עשר. האם מישהו חושב שהמשילות משתנה אם יש תשע רשימות או 12? אם נוריד את אחוז החסימה וניתן לכל ניואנס להיכנס – מה יקרה? מפלגות קטנטנות מודעות לכוח שלהן ולא ממהרות להפיל ממשלות. איפה המפלגות הקטנות פוגעות במשילות? זה הרי שטויות", מוסיף פרופ' כהן.
אז לְמה צריך לשאוף בכנסת הבאה?
"אם מפלגות הימין לא ידאגו להוריד את אחוז החסימה זה יהיה מטופש מצידן. לגוש הימין יש יתרון דמוגרפי עצום על השמאל, הבעיה היחידה שלו היא שהוא לא מצליח לממש ולמצות את היתרון, כי הוא מאבד עשרות ומאות אלפי קולות כמעט בכל מערכת בחירות. יותר ממחצית האוכלוסייה היהודית בישראל מגדירה את עצמה בימין. אם היה במערכת הזאת אחוז חסימה נמוך יותר, לנתניהו היו 61 מנדטים בגוש הימין בלי ליברמן".
מצד שני איך יהיה אפשר להתנהל בקואליציה עם רסיסי מפלגות קטנות?
"הדבר הטוב ביותר בישראל הוא להגיע לממשלה כזאת שכל אחת מהשותפות הקטנות לא מסוגלת להפיל אותה. אני לא רוצה קואליציה של 61, אלא של 67 או 68 חברים. במצב כזה המפלגות הקטנות לא יכולות להפיל אותה. אחוז החסימה גם דוחף לכל מיני איחודים מלאכותיים שאינם מסייעים בסופו של דבר למשילות".
קטן ויציב
עורך הדין זאב לב, מנהל המחקר בתנועה למשילות ודמוקרטיה, אומר שאין ספק שאחוז החסימה צריך לרדת. "ראשית צריך להבין שאחוז החסימה הוא רע, כי בדמוקרטיה לא צריכה להיות מניעה מהתמודדות. השאלה היא אם מדובר ברע הכרחי. מהצד של דמוקרטיה אין ספק שזה רע, והטיעון הנגדי הוא משילות. בינתיים העלאת אחוז החסימה לא הוכיחה את עצמה לא בישראל ולא בעולם", הוא מבהיר.
לדבריו, "היית מצפה שככל שיש יותר מפלגות הכנסת תהיה פחות יציבה, אבל המציאות היא הפוכה. כנסות שכללו 15 מפלגות החזיקו ארבע שנים, והכנסת הקודמת, שהייתה קטנה מהממוצע עם 11 מפלגות, לא הצליחה להקים קואליציה. זה לא יוצר משילות קלה יותר".
אז לדעתך בכלל היה אפשר לבטל את אחוז החסימה?
"באופן אמיתי אפשר היה להחזיר את אחוז החסימה למנדט אחד וכמעט לא להגביל. מכיוון שזה קצת קשה להעביר מבחינה תודעתית בציבור הישראלי, הדבר הנכון הוא לחזור לאזור האחוז וחצי או שני אחוזים, למרות שאני חושב שכיום אנשים מבינים את הבעיה יותר ויותר. זה שם את הכנסת עם ממוצע של 12 מפלגות, ולא מגביל וחוסם את קולן של קבוצות אוכלוסייה גדולות. המצב כיום הוא שאחוז החסימה גבוה מדי ומונע מעבר של קבוצות אוכלוסייה רבות אל הכנסת, וזה לא מוצדק כלל.
"כאשר ראש מפלגת או חבר כנסת צריך להרכיב ממשלה ויש לו חמש שחקניות גדולות שהוא לא יכול לוותר עליהן, ראינו מה קורה. לעומת זאת אם היו 15 מפלגות קטנות בנות שלושה או ארבעה מנדטים וחלק גדול מהן מיותרות, הרבה יותר קל לראש מפלגה גדולה להקים כך ממשלה. במצב הנוכחי מספיקה מפלגה אחת כדי להפיל אותך או ששני קצוות לא מתחברים ואי אפשר להקים ממשלה".
פרופ' אשר כהן מסכים. "צריך להוריד את אחוז החסימה לכיוון שני מנדטים. הציבור יעשה את שלו. מי שמצליח להגיע ל-70 אלף קולות - שייכנס. זו דמוקרטיה וזה רעיון הייצוגיות", הוא מסכם.
על פי ההערכות גם במערכת הבחירות הנוכחית ילכו קולות מצביעים לפח, בגלל אחוז החסימה הגבוה. מרבית הסיכויים שזה שוב יקרה לימין ולא לשמאל. בשורה התחתונה, גם במערכת הפוליטית וגם במערכת האקדמית שוררת הסכמה יחסית שאחוז החסימה הנוכחי גבוה מדי. האם הפוליטיקאים יתגברו על האינטרסים ויפעלו להורדת אחוז החסימה? את התשובות נקבל בתוך כמה חודשים, כשהכנסת הבאה תצא לדרך.