שילוב מיוחד

שנת הלימודים תש"פ החלה עם רפורמה משמעותית בתחום החינוך המיוחד, המאפשרת להורים לבחור האם ילדיהם ישולבו בחינוך הרגיל.

עפרה לקס , ה' באלול תשע"ט

"אין למערכת סיכוי לעמוד בזה". אילוסטרציה
"אין למערכת סיכוי לעמוד בזה". אילוסטרציה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

"אם תהיה לבת שלי אפשרות ללמוד עם החברות שלה ביישוב, זה יהיה מאוד משמעותי לה ולנו. זו השאיפה שלנו. אבל אם הצוות של בית הספר וסגל ההוראה לא יהיו ערוכים לכך, יצא שכרנו בהפסדנו. השילוב הוא חלום. אני רק חוששת שהוא יתגלה כחלום בלהות", כך אומרת רונית (שם בדוי), שמתגוררת באחד היישובים ביו"ש. לרונית יש חמישה ילדים, הגדול בתיכון והקטנה עלתה השבוע לכיתה א'. שלושה מהם לומדים במסגרות החינוך המיוחד.

בשנת הלימודים הנוכחית, תש"פ, יוצא משרד החינוך לדרך עם הרפורמה בחינוך המיוחד. היישום יתחיל במחוז צפון, ואחר כך יגיע בהדרגה לכל הארץ. עיקרי הרפורמה הם הזכות של ההורים להחליט אם הילד שלהם ילמד במוסד לימודים מותאם לחינוך המיוחד, ישולב בכיתה קטנה בחינוך הרגיל או ישולב בכיתה רגילה. הצפי הוא שילדים רבים ישולבו בתוך החינוך הרגיל. "יש כאן חזון שמשלב את הרצון שלנו כהורים לילדי חינוך מיוחד שרוצים לראות אותם משתלבים בחינוך הרגיל, וגם את הראייה שלנו על החברה הישראלית שמהלך כזה הוא טוב ונכון לה", אומרת רונית, "אבל כרגע, אין שום סיכוי למערכת לעמוד בזה. אני חושבת שצריך לעשות מעין פירוק והרכבה של המערכת הקיימת כדי שהיא תתאים לזה".

רונית מדברת מניסיון. אחד מילדיה שלומד היום במסגרת של חינוך מיוחד כבר שולב בעבר בכיתה רגילה, בראשית שנות היסודי. "בשביל ילד שזקוק לתמיכה רגשית, עזרה טכנית וסיוע בלימודים, שעתיים של מורת שילוב, שגם הן לפעמים מתבטלות, הן כמו כוסות רוח למת. צריך שכל צוות ההוראה והייעוץ יהיה מסונכרן על מצבו של הילד ויפעל לטובתו".

רונית מספרת על בלבול גדול בקרב ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. "אף אחד לא מדבר איתנו על הרפורמה. אנחנו ניזונים משמועות ורב הנסתר על הגלוי. נאלצנו לקבל החלטה לאן נעלה את הבת שלנו שהתחילה כיתה א', ובחרנו לה כיתה קטנה כי חששנו שהרפורמה תקצץ בכיתות הקטנות. ההחלטות האלה מאוד דרמטיות לילדים שלנו ואני לא יודעת לאן זה הולך".

החברה מתקשה לעכל

הרפורמה בחינוך המיוחד עברה בכנסת לפני כשנה, לאחר שהוטחה ביקורת רבה על התהליך שבו היא התרקמה ועל הדגשים שלה. הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים טענו כי לא שיתפו אותם בתכנון הרפורמה, ואמרו כי על אף שההורים מקבלים לידיהם את הזכות לבחור אם לשלוח את ילדיהם למסגרת של חינוך מיוחד או לשלב אותם בתוך בתי הספר הרגילים, קיימת הטיה תקציבית לטובת הילדים שילמדו במסגרות החינוך המיוחד. בכך, טענו ההורים, משרד החינוך מעדיף במפורש שהילדים לא ישולבו.

ואולם במשרד החינוך מתכוננים במרץ להחלת הרפורמה, הן בבינוי בחינוך המיוחד והן בהכנת בתי הספר לשילוב. "כל מנעד האפשרויות שהיה פתוח להורים עד היום, שריר וקיים. תהיה המלצה של הגורמים המקצועיים איפה כדאי שהילד ילמד, אבל ההורה יודע שבסופו של דבר זו ההחלטה שלו", אומרת מירי נבון, מנהלת אגף בכיר ליישום חוק החינוך המיוחד ההכלה וההשתלבות במשרד החינוך. "קודם כול", היא מדגישה, "ההכלה וההשתלבות לא החלו היום. זה יעד של משרד החינוך כבר שש שנים. יש לנו היום במערכת 23 אלף ילדים מורכבים שמשולבים בחינוך הרגיל".

ובכל זאת היא מספרת על ההיערכות המיוחדת של המשרד לשילוב, היערכות שתוקצבה בתוספת של שמונה מיליון שקלים בשנה שעברה ו-13 מיליון שקלים השנה. "אנחנו נמצאים בתהליך של מינוי רכזי השתלבות בכל בתי הספר. רכזים שהם מומחים בנושא הפדגוגיה של הפרט וגם בהוראה בכיתה ההטרוגנית". לדבריה, המורים יונחו לעצב את השיעור שלהם בצורה אוניברסלית כך שיותאם לכמה שיותר ילדים. "לא רק ילדי החינוך המיוחד ייהנו מזה, אלא גם ילדי החמישון התחתון בכיתה, שיוכלו להבין וללמוד יותר".

בנוסף לכך, המשרד משקיע בפיתוח מקצועי של גננות, מורים, מנהלים ויועצים במגוון קורסים, פרונטליים או מקצועיים, בכיוון של חינוך מיוחד. "יש לנו 3,300 תהליכי פיתוח מקצועי שהם חינמיים למורים ומקנים להם גמול השתלמות. המשרד אף מינה מאה מדריכי הכלה והשתלבות כדי לתת הדרכה לבתי הספר בתחום "כבר אלף בתי ספר ביקשו את ההדרכה". נבון מוסיפה שמדריכים שמכירים את הצורך הספציפי של הילד המשתלב יגיעו לבית הספר וייתנו למורים הדרכה מותאמת.

ראוי להדגיש כי פרט להכנה הטכנית-פדגוגית, קיים צורך דחוף להתייחס לנושא העמדות כלפי השילוב. לפני חצי שנה בלבד קיימה החברה למתנ"סים סקר שממנו עלה כי ל-90 אחוזים מההורים בישראל יפריע אם ילדם ישתתף בפעילות עם ילד שיש לו מוגבלות. הורים בעלי עמדות כאלה יתקשו לעודד את ילדיהם לשלב כראוי ילד עם צרכים מיוחדים בכיתתם. גם לזה, מסבירה נבון, קיבלו בתי הספר תקציב. השאלה היא אם ניתן לפתור הכול בעזרת סדנה או הרצאה. נבון מגיבה לביקורת הרבה שנשמעת על הרפורמה: "אנחנו מחויבים לקיום החוק, אבל אנחנו לא הולכים עם הראש בקיר. הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שילדים ייפגעו או להרוס את מערכת החינוך. אני כל הזמן חושבת איך אני עושה את זה יותר טוב, איך אני מעוררת את האמפתיה בקרב הילדים והמורים. מתחילת המהלך חיברנו את ראמ"ה (המרכז למדידה והערכה של משרד החינוך - ע"ל) כדי לבדוק את העמדות של המורים, המנהלים והתלמידים. בעוד חודשיים נקבל את התוצאות הראשוניות ונלמד אותן".

לשנות את ההכשרה

"הרעיון ביסודו הוא מצוין", אומרת ד"ר ענת קלי, ראש החוג לחינוך מיוחד במכללת אפרתה. "ברפורמה קרו כמה דברים משמעותיים, אחד מהם הוא שהחינוך הרגיל לקח אחריות על הנושא של השילוב והוא עושה כמה צעדים משמעותיים כדי להכיל את הילדים עם הצרכים המיוחדים". ואולם, ד"ר קלי מצביעה גם על הבעייתיות שברפורמה. "כשהייתי מורה בחינוך הרגיל היו לי 36 תלמידים. עם מספר תלמידים כזה קשה מאוד למורה להתייחס בצורה סבירה לכלל התלמידים, ובוודאי לתלמידים משולבים". חלק מהתקציב, אומרת ד"ר קלי, צריך להיות מופנה להקטנת הכיתות, "כדי שהמורה תהיה פנויה לצרכים השונים של התלמידים עם הצרכים המיוחדים". גם בכיתה רגילה, יש לזכור, לומדים ילדים שהמסגרת של בית הספר מאתגרת אותם. גם בכיתה רגילה יש ילדים שמתקשים בלימודים, והמורה חייבת להיות פנויה לכל האתגרים. הקטנת כיתות דורשת בינוי בהיקף נרחב וקליטת כוח אדם נוסף להוראה.

בעיה נוספת היא בחוסר הידע והכלים של המורים הרגילים שמשלבים את הילדים עם הצרכים המיוחדים בכיתה. קלי מכירה את התפקיד של רכזי שילוב, אולם זה לא מספיק, "משום שמורה אומנם יקבל הדרכה מקצועית מדי פעם, אבל בסוף הדלת נסגרת והוא נמצא שם לבד עם התלמידים".

קלי חושבת שגם אם מורים בחינוך הרגיל יקבלו שלושה או ארבעה קורסים בחינוך מיוחד זה לא מספיק, משום שההוראה לילדים בעלי צרכים מיוחדים היא מורכבת, קל וחומר כשמדובר בתלמידים שמשולבים בחינוך הרגיל. המורים שנמצאים היום במערכת, אולי ייאלצו להסתפק בהכשרה הקטנה שרכשו כשלמדו, אבל במבט לעתיד יש לחשוב על פרחי ההוראה שלומדים היום במכללות ובאקדמיה. "ההכשרה של המורים הרגילים צריכה להשתנות. הם צריכים ללמוד הוראה מתקנת בקריאה ובחשבון, להכיר את מגוון האוכלוסיות המיוחדות, לפתח עמדות משלבות ולקבל כלים להתמודדות עם האוכלוסיות השונות ועם הקשיים החברתיים והרגשיים השונים. הם צריכים ללמוד איך לשלב בכיתה ילדים עם צרכים מיוחדים".

גם ד"ר קלי מתייחסת לעמדות של המורים כלפי השילוב. "מחקרים שנעשו על שילוב ברחבי העולם מעידים כי במדינות שבהן נחקק חוק השילוב לפני כמה עשרות שנים, המורים הביעו נכונות רבה יותר לשלב את הילדים והשילוב נראה להם טבעי. במדינות שבהן החוק חדש יחסית, מורים הביעו עמדות סגורות יותר כלפי השילוב. מורים ותיקים במערכת מרגישים שהעבודה היא לא מה שהייתה, והם צריכים להתמודד עם עומס נוסף, שלא היה להם לפני כן. מורים שיוצאים עכשיו לשדה ההוראה צריכים להגיע עם תפיסה אחרת לגבי השילוב, עמדה שמקבלת את השונות בתוך הכיתה כחלק אינטגרלי מהחברה".