ההתמודדות הלא נעימה של זוגות מטופלי פוריות

זה קשה גם ככה, החברה הרבה פעמים לוחצת והטקט של הסביבה לא תמיד קיים. אבל יש מה לעשות.

זיוית וורצמן , י"א באלול תשע"ט

טיפולי פוריות. אילוסטרציה
טיפולי פוריות. אילוסטרציה
צילום: iStock

בכל ערב, כשהייתה מיטל עוברת בגן השעשועים ורואה את הנשים בנות גילה ואת החברים של בעלה מבלים עם ילדיהם היה ליבה מתכווץ.

מצד אחד היא איננה אדם הנוטה לקנא, אך כאב אי הפיריון שמלווה אותה ואת בעלה נדב כבר 6 שנים קשה מנשוא.

היא מוצאת עצמה מתחמקת ונמנעת ממפגשים חברתיים, מבילויים עם משפחה מורחבת (גם שם לכולם יש כבר ילדים גם לאחים הצעירים שנישאו אחריהם). עוברת שבועות, חודשים ושנים בטיפולים פיזיים מפרכים, ללא הצלחה.

כל טיפול מביא איתו תקווה חדשה, צפייה, כל כישלון מביא איתו, אכזבה משבר אובדן ושחיקה של האמונה. מיטל מגיעה הביתה והכאב עוטף אותה, נדב צפוי להגיע בעוד כחצי שעה וחשוב לה שלא למלא את הבית בצער שעוטף אותה, אך היא מתקשה לגרש אותו.

הזוגיות שלהם היא היסוד והעוגן המשמעותי ביותר עבורם בתוך המסע הזה שהם עוברים יחד לילדים משותפים, אך גם הזוגיות נשחקת וסופגת טלטלות בדרך, היא מתקשה להכיל את עצמה ואת עוצמת הרגשות שמציפים אותה.

מיטל חשה שהיא זקוקה למקום בו תוכל לפנות מעצמה לפחות חלק מהכאב העצום שהיא חווה, מקום בו תוכל להיטען ולהתמלא, מקום בו תוכל לשתף בהתלבטויות שלה ולקבל מרחב מותאם לקבל החלטות שנכונות לה כאשה, להם כזוג. מקום שישמור עליה- עליהם עד שיגיעו אל היעד- ילד משלהם.

הכמיהה האנושית ,הטבעית והמובנת היא להרות ,ללדת ולגדל ילד ביולוגי. החוויה הנרקיסיסטית הבסיסית היא שפוריות הנה יכולת הטבועה בנו מיום בריאתנו וכי בהגיע המועד כשהתנאים בשלים והקרקע מוכנה כל מה שנותר הוא להפרותה והדבר יתרחש.

קשיים בפוריות מוגדרים כחוסר הצלחה להרות לאחר 12 חודשים של קיום יחסיי אישות סדירים בלתי מוגנים. כ-10% מהאוכלוסייה בגיל הפריון סובלים מקושי להרות באופן ספונטני, עבורם הבאת ילד לעולם איננה טבעית ואינטימית כפי שמקובל להניח, עבורם זו משאלת לב הכרוכה בהשקעה פיזית, נפשית וכלכלית ,בטיפולים רפואיים חודרניים, מפחיי נפש ואכזבות.

המצוקה שחווה אשה או גבר סביב העיכוב במימוש עצמי ובהגשמת החלום, מקבלת משנה תוקף כשמדובר בחברה בה ערך המשפחה הוא ערך נשגב ומקודש.

בהיבט החברתי הלחץ על הזוגות מוגבר בין היתר בשל העובדה שהקהילתיות מבוססת על המעגל המשפחתי ומי שלא משתלב בו עלול למצוא עצמו שייך פחות (הדוגמאות הבולטות הן רווקות מאוחרת, זוגות חשוכי ילדים) ואם לא די בזה, החוצפה הישראלית לפיה כל דיכפין רשאי לכאורה לשאול: "ומה קורה אצלך?! מתי תהפכו את אבא ואמא לסבא וסבתא?"

טכנולוגיות העזר לפריון (ART) מאפשרת וריאציות מגוונות להשגת המטרה המיוחלת. המגוון הוא כמעט אין סופי: בחסימה בחצוצרות ניתן לטפל בהפריה חוץ גופית, בספירת זרע נמוכה ניתן לטפל בשיטת הICSI, באזוספרמיה (העדר זרע בזרמה) ניתן לטפל בהתערבות כירורגית להנפקת זרע מרקמת האשך, אין זרע? יש פתרון! אפשר לקנות תרומת זרע, יש לך תפקוד שחלתי ירוד? גם לזה יש פתרון אפשר לפנות לתרומת ביצית, יש בעיה בנשיאת ההיריון? אפשר לפנות לפונדקאית וכו'

אלפי נשים וגברים זוכים מדי שנה, בזכות החוכמה שהקב"ה הוריד לעולמו - הטכנולוגיה המתקדמת, להגשים את החלום ולהפוך להיות הורים. ומנגד זוגות רבים נמצאים בטיפולים לאורך שנים בתחושה מתמדת של "החלום במרחק נגיעה", הם מטפסים במעלה השביל המוביל והדרך קשה ומכאיבה, הגוף, הנפש, הזוגיות, הקשרים המשפחתיים, הקשרים החברתיים, ההתקדמות המקצועית כולם ועוד עלולים לשלם מחיר בדרך אל.

המודל הביו-פסיכוסוציאלי (Engel 1977) הכניס לשיח הביו-רפואי, את ההבנה שטיפול הוליסטי במחלה או במגבלה רפואית צריך לכלול גם את ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים הנלווים לה. כיום לא יעלה על הדעת שלא לספק תמיכה פסיכולוגית וחברתית למי שמתמודד עם מחלת הסרטן או עם מחלת לב כללית.

בניגוד לתחומי בריאות אחרים בהם הקשר הביו-פסיכוסוציאלי מקבל הכרה, בתחום הפוריות במדינת ישראל, הוא נותר משך שנים מיותם.

על אף שמדינת ישראל ידועה "כמעצמה" בתחום הפריון (מדובר על כ- 37,000 מחזורי טיפול בשנה) ומובילה בתחום הטכנולוגי ובמגוון האופציות והפתרונות הרפואיים המוצעים לאוכלוסיית המטופלים (חלקם הגדול של הפתרונות ממומנים במסגרת סל בריאות) היא הותירה את ההיבטים הנפשיים והחברתיים משך שנים רבות ללא התייחסות וטיפול.

עובדה זו יצרה מציאות בה ניתן למטופלים מענה בציר אחד בלבד של ההתמודדות- הציר הביולוגי, בעוד הציר הפסיכולוגי- חברתי נותר ללא התייחסות מקצועית שהופכת נדרשת יותר ויותר דווקא בשל הפתרונות הטכנולוגיים היצירתיים והמגוונים הקיימים כיום.

קשיים בפוריות קשורים להיבטים רבים בחייו של אדם. הם משפיעה על האופן בו אנשים תופסים את עצמם, את הזהות שלהם, משפיעים על מערכות היחסים שלהם ועל תפיסת העולם שלהם. זוגות ונשים הזקוקים לטיפול רפואי כדי להרות נתונים לרוב במצב דחק מתמשך. הטיפולים הממושכים מהווים נטל פיזי ופסיכולוגי כבד וקיימת חשיבות אדירה לטיפול פסיכותרפי המלווה את הטיפול הרפואי.

מכון פוע"ה, היועצים ומלווים זה 30 שנה לזוגות בתהליך טיפולי הפוריות, בחרו להרים את הכפפה וליצור מסגרת הכשרה בה אנשי מקצוע מהתחומים הטיפוליים יוכלו לקבל ידע רפואי, הלכתי, פסיכוסוציאלי ומיומנויות טיפול הרלוונטיות לטיפול בנשים, גברים וזוגות החווים קשיים סביב מעגל הפוריות.

הקורס מקיף את מעגל הפוריות על כל הרצף שלו, החל מאי פריון, שימור פוריות, שימוש בתרומת ביצית/ זרע, פונדקאות, אימוץ, הריון בסיכון, אובדני הריון ולידות שקטות, לידה מוקדמת, לידה טראומטית, וכלה בדיכאון לאחר לידה. בקורס מלמדים מיטב המרצים מתחומי ידע שונים, רבני המכון, רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרית, מיילדות ועוד

זוהי התכנית היחידה בארץ להכשרת אנשי מקצוע בתחום מתקבלות לתכנית רק בעלות תואר טיפולי ראשון וניסיון טיפולי.

אל בוגרות מחזור א' שהתקיים בשנת תשע"ט כבר מפנים רבני מכון פוע"ה זוגות המעוניינים בסיוע פסיכוסוציאלי בתחום.

אין ספק כי התכנית מהווה בשורה של ממש! ההרשמה לתכנית למחזור ב' שתתקיים בשנת תש"ף נפתחה וכבר נרשמו אליה מתעניינות בתחום.

אם את בעלת תואר טיפולי ראשון וחשה צורך להיות כתובת לזוגות - אנו מזמינים אותך להצטרף לתכנית. לפרטים 02-6517171 או 0524077077 או לחצי כאן לאתר מכון פוע"ה.

הכותבת: עו"ס מומחית בבריאות, פסיכותרפיסטית ומדריכה ורכזת אקדמית של תכנית הלימוד במכון פוע"ה "מטפלות בתחום הפוריות".