בשבע מהדורה דיגיטלית

שקר הכן

פרסום ההקלטות המלאות של שיעורי הרב נאומבורג חשף את עוצמת השקר בפרסום של העיתונאי עמרי מניב בחדשות 13 נגד מכינת 'עצם'.

אסף משניות , י"ב באלול תשע"ט

קטעים ערוכים. עמרי מניב וחדשות 13
קטעים ערוכים. עמרי מניב וחדשות 13
צילום מסך

עשרה ימים של התקפות חוזרות ונשנות עברו על מכינת עֹצם והרב אסף נאומבורג בעקבות פרסומן של הקלטות מתוך שיעורים שמסר הרב במכינה, במהדורת חדשות 13. את ההקלטות הביא כתב החינוך עמרי מניב, ובהן נראה הרב נאומבורג מעביר שיעור במכינה וקורא לתלמידים לא להתגייס לצה"ל כי הם ייהפכו לחילונים שם. הרב נשמע מכנה את הציבור החילוני "רשעים", ומוסיף משפט שאכן זעזע את אמות הסיפים: "בשם הציונות הדתית מקריבים למולך שנקרא צה"ל, שורפים עליו את נשמות הילדים שלנו".

בימים של מערכת בחירות, הכוללת גם תעמולת שנאה כלפי הציבור הדתי והחרדי בישראל, ההקלטות הללו שימשו דלק לפוליטיקאים ופובליציסטים שונים. מנגד, הדברים שנשמעו מפי הרב נאומבורג הפתיעו מאוד רבים בציונות הדתית. הרשתות החברתיות התמלאו מיד בהסברים לפיהם סביר להניח שמדובר בתרגיל מחשבתי שנועד לעורר דיון. זאת לאור האכסניה שבה הועברו השיעורים, המכינה הקדם צבאית עֹצם הידועה בגישתה הממלכתית ובאחוזי גיוס מקסימליים לשירות קרבי. אלא שהטענות ההגיוניות נדחו על ידי מניב עצמו, שטען שהוא צפה בכל סדרת השיעורים ועומד מאחורי הפרסום.

הדברים היו יכולים להישאר כך, גרסה מול טענות, אך ביום ראשון השבוע התמונה השתנתה. חנן עמיאור מאתר 'פרספקטיבה' חשף את מה שהיה ברור לכל מי שמכיר את המכינה: מדובר בקלטות ערוכות, מגמתיות, שהקשר בינן ובין המציאות לא קיים. בתגובה לחשיפה הוצא מניב לחופשה עד לסיום הבירור בנושא בחדשות 13.

"כל בר דעת היה אמור להבין שזה פשוט סיפור לא הגיוני", אומר עמיאור, עורך אתר פרספקטיבה שחשף את ההקלטות המלאות באתר וב'כאן 11'. "גם העובדה ששני משפטים אחרי הקטע שהובא בחדשות 13 אומר הרב נאומבורג שהוא מסביר את התפיסה החרדית, מונעת כל אפשרות לחשוב שמדובר פה במשהו תמים, 'טעות שנעשתה בתום לב', כמו שחדשות 13 טענו בהודעת ההתנצלות. הדרך היחידה שיכול להיות כאן תום לב היא אם מניב צפה רק בחלקי הקלטות, בדברים ערוכים מראש. אם הוא צפה בכל סדרת השיעורים וזאת התוצאה שיצאה זה לא תום לב, זה זדון".

איך כתבה כזאת עולה בכלל לשידור?

"זאת שאלה נהדרת שמעלה תמונה מטרידה. בכל השרשרת של אישור הכתבה לא היה אפילו אדם אחד שעצר לרגע ואמר 'זה לא הגיוני'. הרי הדבר הראשון שאני ככתב הייתי עושה, אם אני לא מכיר את השיח והסגנון עד הסוף, זה לקפוץ לעקיבא נוביק (הכתב הפוליטי של חדשות 13, חובש כיפה סרוגה - א"מ) למשל, שיושב במערכת, ולשאול אותו אם זה הגיוני. ברור לי שהוא היה מתפקע מצחוק ואומר להם שהם ייפלו חזק עם הסיפור הזה. אבל כנראה שאף אחד לא עשה את זה. משהו כזה נובע מסטנדרט עיתונאי מאוד ירוד, שאם נלך איתו צעד אחד קדימה הוא נובע מרוח המפקד. מוטיבציה כללית שסוברת שהם לא באים לעשות חדשות, אלא קמפיין שנועד להחליש את הימין ולצייר את הדתיים כגורמים קיצוניים ולא לגיטימיים בחברה הישראלית".

רשות בלי שיניים

רוח המפקד שעליה מדבר עמיאור מתבטאת בשורה של פרסומים נגד דתיים וחרדים בשנים האחרונות, הבולטים שבהם הם "טיסת השבת" והקלטות מכינת עלי. פרשת טיסת השבת התפוצצה בחודש נובמבר האחרון. הפרשה החלה בדיווח שבו נראים צילומים של נוסעים חרדים תוקפים דיילות בטיסת אל על מניו יורק לישראל, על רקע איחור הטיסה שהיה צפוי להביא לנחיתה בארץ במהלך השבת. אלא שעדויות של נוסעים אחרים באותה טיסה, ביניהם הכתב יהודה שלזינגר, וצילומים מלאים של אותה טיסה, הראו תמונה הפוכה ב-180 מעלות. ההקלטות נגד מכינת עלי הובילו לתביעת דיבה של המכינה נגד עו"ד יאיר נהוראי, שהעביר את ההקלטות לעיתונאים ועומד מאחורי העברת ההקלטות של הרב נאומבורג למניב. התביעה מתנהלת בימים אלה בבית המשפט.

הרושם הציבורי הוא שיש עלייה במספר הכתבות השקריות בכלל, ונגד דתיים וחרדים בפרט. אולם יש הסוברים שהסיבה שאנחנו שומעים יותר ויותר על מקרים כאלה כיום לא נובעת משינוי במספרים, אלא מעלייה במודעות לנושא ומהשיח הגובר ברשתות החברתיות.

"אני לא מכירה נתונים שמראים שיש עלייה באירועים מסוג זה", אומרת ד"ר אודליה מינס, חברת מועצת הרשות השנייה. "כן יש יותר מודעות ציבורית, וכאמור יש גם כל מיני עמותות וארגונים שלקחו על עצמם לבחון את התנהלות התקשורת בהקשרים שונים. לכן ייתכן שבסופו של דבר השיח גדל, אבל לאו דווקא מספר המקרים בפועל".

ובכל זאת, זה נראה כמו תופעה שהולכת ומתגברת בזמן האחרון. איפה נמצאים הרגולטורים כמו הרשות השנייה ומועצת העיתונות?

"אין לנו למיטב ידיעתי דרך לפקח על עבודת חברות החדשות תוך כדי, וכלל לא בטוח שזו מטרת הרגולציה במקרה של שוק התקשורת. סמכויות הרשות השנייה קבועות בחוק, וככלל, אין לה סמכות לבחון את תוכנן של כתבות לפני שידורן. לצורך כך נדרשים מנגנוני אכיפה ובקרה פנימיים בתוך חברות החדשות, שמטרתם לוודא כי התוצר המשודר בסופו של דבר לציבור עומד בסטנדרטים הנדרשים לבעל רישיון".

אם אין לרגולטורים דרך לפקח על מערכות החדשות, איך אפשר למנוע פרסומים כאלה?

"ראשית, טוב מאוד שיש גופים דוגמת 'פרספקטיבה' שבוחנים את כלי התקשורת השונים, ומציפים בעיות וכשלים בתפקוד ככל שישנם. בסופו של דבר, כמו כל גוף אחר, הבקרה החיצונית הזאת מדרבנת את גופי השידור עצמם להשתפר ולצמצם את הטעויות מצידם, ובכלל זה גם ליצור מנגנוני פיקוח פנימיים יעילים יותר. שנית, בסופו של דבר הציבור העירני והאקטיבי שמתלונן גם לגופי השידור וגם לרשות השנייה מהווה זרוע נוספת שבאמצעותה מופנה הזרקור לכשלים הקיימים, והם מטופלים בצורה מהירה וטובה יותר. שלישית, היו כבר תביעות בשנים האחרונות שנפסקו לטובת התובע בקשר לכתבות שהציגו אותו בצורה מעוותת או שקרית. אני מניחה שתביעות כאלה, והחשש מפניהן, גם ייצרו בסופו של דבר פרקטיקה אתית ובדיקה נאותה של העובדות והנתונים לפני שידור הכתבה".

אין תחליף לתביעה

האיום בתביעת דיבה הפך להיות הכלי המרכזי במטרה להגן על מושאי כתבות מפני כתבות שקריות. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, גם מכינת עֹצם שוקלת להגיש תביעת דיבה נגד חדשות 13 ומניב. אלא שלא מדובר בתהליך קל או בניצחון מובטח בבית המשפט. "הרבה פעמים נמנעים מלהגיש תביעות דיבה, במיוחד נגד גופים גדולים", אומר עו"ד שלומי וינברג, מומחה לתביעות דיבה. "זה נובע מהעלויות הכספיות הגדולות, מהעובדה שלא מעט פעמים משתמשים בתביעות האלה כדי להמשיך ולפגוע בתובע באמצעות אזכור דברים מעברו, שהרבה מאוד פעמים אין להם שום קשר לאירוע עצמו, וגם העובדה שהתיקים מתנהלים כאן המון זמן ועד שיוצא פסק הדין עוברות שנתיים בערך לא תורמת לרצון להגיש תביעות דיבה נגד גופים גדולים. יחד עם זה, מי שרוצה להילחם על שמו הטוב אין לו דרך טובה יותר מזאת".

מקרים כמו ההקלטות של הרב נאומבורג הם מקרים שיכולים לזכות בבית משפט?

"על פניו זה תיק קלאסי לתביעת דיבה. הפגיעה שהכתבה עשתה לרב נאומבורג ולמכינת עֹצם עצומה. הרב נאומבורג מצויר בכתבה המקורית על גבול האנטי ציוני, אחרי שקרא לא להתגייס לצה"ל. מכינת עצם, שאחת הגאוות המרכזיות שלה זה הגיוס המאוד גבוה לשירות קרבי, מצוירת כמי שמעודדת אנשים לא להתגייס. גם הפלטפורמה בה שודרו הדברים, מהדורה מרכזית של אחד הערוצים המרכזיים בישראל, מגבירה את רמת הפגיעה".

למרות שמדובר באפיק שנועד למנוע פרסומים שקריים, נטען כי גובה הפיצויים שנפסקים בתביעות דיבה אינו מספק, ויוצר מצב שלמרות שגופי תקשורת מפסידים בתביעות, לא נוצרת הרתעה. וינברג תומך בטענה ומציין ש"סכומי הפיצויים בארץ נמוכים בצורה קיצונית מאשר במדינות אחרות כמו אוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. בעוד שם פוסקים פיצויים בעשרות מיליוני דולרים על פרסומי דיבה, בישראל הסכומים נמוכים בהרבה ונעים בין 70 אלף ל-140 אלף שקלים. נכון שיש בשנים האחרונות מגמה של עלייה בסכומי הפיצויים, אבל זה לא מספיק. למי שפרסומים שקריים הרסו את שמו הטוב וגרמו לו הפסדים של מיליונים, פיצוי של כמה מאות אלפי שקלים לא באמת מפצה על הפגיעה הקשה. בנוסף לכך, לגופים גדולים מאוד לא בהכרח מדובר בסכומים מרתיעים, במיוחד כשמדובר בעשרות אלפי שקלים בודדים".

לתבוע או לא לתבוע, זאת השאלה

יחד עם זה, לא כולם תומכים נלהבים של תביעות דיבה. "אני אישית מעדיף שמאבק בנושאים של לשון הרע והלבנת פנים ייעשה בדרכים של ההלכה הקדומה של לחץ מוסרי וערכי וסלידה ציבורית ממעשים כאלה", אומר הרב יובל שרלו, חבר מועצת העיתונות וראש תחום האתיקה בארגון צהר.

למה? הרי תביעות דיבה הן כלי אפקטיבי מאוד להתרעה.

"אני חושב שלטווח הארוך מאבק ציבורי הוא כלי יותר יעיל שקובע נורמות חברתיות שהן הרבה יותר מושרשות בחברה ומונע דברים כאלה טוב יותר. בנוסף לכך, וזה דבר לא פחות חשוב, אני רוצה למנוע תביעות השתקה, ותביעות דיבה הן משהו שעלול לפתוח את הפתח לתביעות השתקה. כמובן שהמקרה כאן הוא מקרה שונה בתכלית, ופה תביעת דיבה בהחלט מוצדקת. אבל אם אתה שואל אותי, עדיף ליצור נורמות חברתיות מאשר תביעות דיבה".

אתה מדבר על נורמות חברתיות וציבוריות, איפה תפקידה של מועצת העיתונות בסיפור הזה?

"תראה, למועצת העיתונות יש תפקיד כפול ומנוגד. מצד אחד היא צריכה להילחם בקנאות על חופש העיתונות, ומצד שני היא צריכה להגן באותה קנאות על מושאי הכתבות מפני עריצות העיתונות. התפקידים האלה אומנם מנוגדים זה לזה, אך קשורים מאוד זה לזה. אם אתה רוצה להגן על מושאי הכתבות, אתה צריך להגן על חופש העיתונות. ואם אתה רוצה להגן על חופש העיתונות אתה חייב להגן על מושאי הכתבות. לצערי אנשים לא משתמשים מספיק בכלי של בית הדין לאתיקה, שהוא כלי מאוד יעיל. צריך גם לזכור שרוב המקרים לא קיצוניים כמו במקרה הזה, בדרך כלל התמונה מורכבת הרבה יותר".

אולי אנשים לא פונים לבית הדין לאתיקה בגלל שאין לכם סמכות אמיתית?

"זה נכון שאנחנו גוף וולונטרי שאין לו סמכות מעשית לנקוט הליכים, אבל זה גם היתרון הגדול שלנו. בסופו של דבר, בגלל שאנחנו גוף וולונטרי, מערכות העיתונות לא רוצות שמועצת העיתונות תוציא הודעה נגדן. זה פוגע להן במוניטין ויוצר הרתעה גדולה לגופי החדשות. אלה הדברים שמעודדים אותן לפקח על עצמן".

"בשורה התחתונה, בלי שהגופים הללו ייפגעו בכיס שלהם לא ייווצר שום שינוי", חולק עמיאור. "בדרכי שלום לא יהיה שום שינוי. אסור להיות תמים. רק דרך של הרתעה שתעלה לגופים האלה מיליון שקל לדוגמה תמנע מהיאיר נהוראי הבא להופיע. אין דרך אחרת. בעיניי מכינת עצם חייבים לתבוע את חדשות 13 לא רק בגלל הפגיעה בשם הטוב שלהם ושל הרב נואמבורג, חובתם הציבורית היא לתבוע. אם הם לא יתבעו אז הפרשה הזאת תהפוך לעוד פרשה שתישכח. אם הם יתבעו הם יובילו לשינוי מהותי בעולם העיתונות בישראל. הפרשה הזאת עשויה להיות קו פרשת המים של שוק העיתונות ונורמות עיתונאיות בישראל".