ממשלת אחדות אזרחית – לא בשמיים

ראש החטיבה למדעי המדינה באקדמית גליל מערבי: בחירות נוספות לא צפויות. זו שעת המנהיגות להבין שניתן להתאחד סביב צרכי האזרח הפשוט.

שמעון כהן , י"ח באלול תשע"ט

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: קובי ריכטר, TPS

ד"ר אסנת עקירב, ראש החטיבה למדעי המדינה באקדמית גליל מערבי, מסכמת את מערכת הבחירות ותוצאותיהן בהתבסס על קרוב למאה אחוזים מהקלפיות שנבדקו, והיא משוכנעת שבחירות נוספות לא תהיינה בחודשים הקרובים אלא רק בעוד ארבע שנים.

"ליברמן הבהיר בצורה חד משמעית אחרי מועד א' שהוא רוצה משהו אזרחי, ממשלת אחדות שאקרא לה ממשלת אחדות אזרחית, ולמעשה זהו הכיוון לאור העובדה שאף צד לא קיבל 61 מנדטים", אומרת עקירב ומוסיפה כי למעשה "ליברמן אמר, וכעת כל ההנהגה צריכה להפנים, שעכשיו זה זמן האזרחים, זמנו של האדם הקטן. צריך לדבר על נושאים ולראות איזו ממשלה נוכל להרכיב כדי שהיא תטפל בנושאי בריאות, תחבורה, חינוך, תעסוקה, קשישים ועוד. איך פותרים את האתגרים הללו בצורה שלא תפגע באוכלוסיות שקיבלו תקציבים, לבדוק את התקציבים ולתת את מה שמגיע. לא צריכה להיות תחושה שנגמר העולם. מדינה דמוקרטית תקינה דואגת לכלל אזרחיה".

"כל אחד צריך לשים את האגו שלו בצד ולומר מה עושים למען החברה הישראלית ללא הסתה אלא לקידום נושאים, כי הגעה לבית חולים מעסיקה אזרח ערבי, יהודי, דתי, בפריפריה, במרכז, איש או אישה, אז למה לא ניתן להרכיב ממשלה אזרחית למען הציבור".

ועם זאת שאלנו את ד"ר עקירב מה יהא על הסוגיה המדינית ביטחונית הממשיכה לפלג את הציבור בישראל. האם ניתן להתעלם מהסוגיה הזו ולעסוק רק בבתי חולים חינוך ותחבורה?

"עוד לפני קום המדינה הנרטיב הביטחוני הוא שהוביל אותנו, אבל מדי פעם היו ממשלות שאמרו שיש נרטיב חברתי עם כל הכבוד לנרטיב הביטחוני. את הליכוד הפיל ב-92' הסלוגן של 'מושחתים נמאסתם'. מפלגת העבודה עלתה אז כמפלגה בעלת היבטים חברתיים. האיומים ימשיכו להיות, הצבא יישאר ונושא הביטחון יצריך מתן מענה, אבל אפשר יהיה לשים פוקוס על הנושאים החברתיים. אנחנו חברה מלאת אתגרים ושסועה, אז בואו נטפל בעצמנו מתוך שיח מכבד של איכפתיות. הרי עד עכשיו לא מצאנו פתרונות לנושא המדיני, אז בואו נשים אותו בצד ונטפל בעניינים המהותיים, בעיקר כשהעם אמר שאת זה הוא רוצה. הוא רוצה אחדות סביב נושאים אזרחיים".

ומה על המחלוקות השייכות לאפיק החברתי ועם זאת מייצרות מחלוקת קוטבית, כדוגמת השבת הציבורית, הגיורים, הכשרות ועוד?

"ב-92 כששמיר היה ראש ממשלה בממשלת ימין צרה נחקקו שני חוקי היסוד הראשוני המהותיים, חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד חופש האדם וחירותו. החוקים הללו נחקקו יחד עם חברי הכנסת הדתיים והחרדיים בהסכמה. אף צד לא קיבל את מלוא רצונותיו ודרישותיו אבל הגיעו לשיח מתוך מקום של הסכמה. לעומת זאת היום לא מקשיבים אחד לשני ונוצרת דמוניזציה של הצד השני. נקודת הבחירות אומרת לנו לעצור רגע ובואו ניגע בנושאים הללו אבל ממקום של דיון ולא ממקום של צרחות".

מוסיפה ד"ר עקירב: "הממשלה לא תתחמק מסוגיות ליבה, אבל בכל דיון כל צד יגיע בנפש נקייה ועם עובדות בסיסיות, ובכל שלב ישאלו האם זה מקדם את כלל אזרחי ישראל או לא. אם זה יקרה ניתן לומר שזה אפשרי על פי ניסיון העבר של ממשלת האחדות שהורידה אינפלציה של 400 אחוז והוציאה מרוב לבנון את צה"ל. שתי מפלגות גדולות באות לטפל בדברים באופן ענייני".

ומה לגבי תכנית טראמפ? האם ניתן להתעלם מתכניתו ולומר שכעת ישראל מתרכזת בענייניה הפנימיים? לטעמה של עקירב אכן כן. "עם כל הכבוד לטראמפ, אנחנו פיון קטן במערך השלם שלו. הוא מגיע מתוך דאגה לאינטרסים שלו ולא לאינטרסים שלנו. אם הדברים לא יתאימו לאינטרסים שלו הוא לא יספור אותנו ולכן, המנהיגות שלנו צריכה לומר שארה"ב חשובה לנו וכך גם ההנהגה שם, אבל החברה הישראלית קודמת".

להערכתה של עקירב תפיסה כזו תוכל להושיב תחת מטרייה אחת גם אישים חלוקים כמו לפיד וליצמן. "כל ההסתה נועדה למשהו מסוים, וברגע שהיא כבר לא קיימת האנשים הם ענייניים. ליצמן הוא אדם הגון וישר ואפשר להגיע אתו להסכמות. כעוזרת פרלמנטרית בכנסת גיליתי שמאחורי הקלעים הקצוות יכולים להגיע להסכמות ולדבר באופן ענייני".

"בכל חקיקה שעוברת אין ויכוח ב85 אחוז. צריך לדבר, אבל לדבר עניינית", היא אומרת ומסבירה איך עושים את זה כאשר בין המחלוקות קיימות גם מחלוקות השוזרות את הסוגיה המדינית עם הסוגיה החברתית, כדוגמת תקציבי ההתנחלויות:

"יש מושג של 'תקציב סכום אפס' שהחל בארה"ב, כלומר מוחקים את התקציב ובודקים צרכים, ואחר כך כמה יעלה ליישם כל אחד מהצרכים האלה. זה אמנם תרגיל פילוסופי אבל הוא אומר שרוצים לבדוק לכלל הציבור, בודקים את ההגיון של תקצובי היתר ולמה זה המצב ומי מתוקצב תקצוב חסר ולמה. מדד הגליל הראה איך מחוז צפון מופלה לרעה לעומת כל שאר המחוזות. למה? למה פחות מיטות בבתי החולים, פחות זכאים לחמש יחידות, למה עלויות גבוהות של תחבורה בצפון ועוד. השאלה היא לאן הולכים הכספים, מה ההסבר למציאות ואז לקבל החלטות ענייניות. לא למחוק ישובים כי אנשים גרים שם, אבל לדאוג לכלל הזכויות של כולם".