מותר להיות שמחים ומותר לבכות. משפחה אחת
מותר להיות שמחים ומותר לבכות. משפחה אחתצילום: באדיבות משפחה אחת

"משפחה אחת נתנה לי שייכות, אהבה, מדריכים ושותפים, זמן להיות עם האחים שלי בלי לדאוג מתי זה יקרה, איפה זה יקרה, מה נאכל ומה נעשה. רק אורזים את התיק ובאים", מספרת צופיה פלזן-דיקשטיין, ששכלה את הוריה חנה ויוסף ואת אחיה שובאל בן ה-10 בקיץ לפני 17 שנה.

"כשהייתי נערה, הייתה לנו קבוצה במשפחה אחת שבה היו טיולים, מסיבות ומסעדות, נוצרה חברות מיוחדת שזר לא יבין. כשיש אירוע של משפחה אחת אני תמיד מאשרת הגעה, עוד לפני שאני מסתכלת ביומן, כי האווירה שם מיוחדת. יש שם שמחה וצחוק ועצב, ומותר לנו להיות שמחים ולהיות עצובים. אנחנו מדברים בלי מילים ומרגישים את היחד".

ארגון משפחה אחת מסייע כבר 18 שנה למשפחות נפגעות טרור. כיום הוא מסייע ללא פחות מ-3,600 משפחות, ובמצטבר לאורך השנים נעזרו בו יותר מ-7,000 משפחות. כן, קראתם נכון. קשה לתפוס את היקף הכאב והצורך. עכשיו הם יוצאים למסע גיוס המונים.

"18 שנה אנחנו מגייסים כספים בחו"ל, והיום אנשים מחוץ לארץ אומרים שיש בישראל אנשים שיכולים לעזור", אומרת שנטל בלזברג, מייסדת ומנכ"לית הארגון. היעד שהציב הארגון לעצמו עומד על שבעה מיליון שקלים. ההנחה היא שהתומכים מעבר לים יושיטו יד כשיראו שיש נכונות גם מצד אזרחי ישראל לפתוח את הארנק. נפגעי הטרור אומנם מטופלים על ידי המדינה, מסבירה בלזברג, אך העמותה משלימה את הטיפול והתמיכה במקומות שאליהם המדינה לא נכנסת. "לפני 18 שנה, כשנפגשנו עם בני משפחות נפגעות טרור, הם אמרו שהן לא מקבלים הרבה וחסרים להם הכלים כדי להמשיך ולעמוד על הרגליים".

בהתחלה הסיוע של הארגון היה כספי, אך עם הזמן נוספו דרכי תמיכה רבות ומגוונות: סיוע פסיכולוגי, ליווי אישי, קבוצות תמיכה, סדנאות, ייצוג משפטי, מחנות ונופשים טיפוליים, מלגות לימודים ועוד. "אף פעם לא עשינו את מה שהמדינה צריכה לעשות ועושה. אנחנו יכולים לשלם לבת שירות שצריך שתהיה עם המשפחה, לשלם לניתוח או ללימודים, לשלם שכר דירה, והמדינה דואגת לאלמנה להכנסה קטנה. האנשים האלה שילמו מחיר כבד בשביל מדינת ישראל".

תרומה במקום בת מצווה

ארגון משפחה אחת נולד ביום אחד, כ"א באב תשס"א, שבו התרחש הפיגוע הנוראי במסעדת סבארו בירושלים. הפיגוע גבה את חייהם של 15 אנשים וילדים והותיר אחריו יתומים, הורים ואחים שכולים וגם 140 פצועים. "באותו יום היה תאריך הבת מצווה של הבת שלי. תכננו לקיים מסיבה גדולה כמה ימים אחר כך בירושלים".

הקיץ ההוא הגיע בסוף שנה שלמה שבה האינתיפאדה השתוללה ברחובות, כשעם ישראל נע מהלוויה להלוויה, מעלה את ילדיו על האוטובוס בחרדה ולא יודע אם יזכה לראות אותם חוזרים הביתה בשלום. למרות האווירה הקשה, משפחת בלזברג תכננה לקיים מסיבה גדולה, אבל אחרי הפיגוע נפל דבר. "אמרנו שאי אפשר לחגוג והחלטנו לבטל את המסיבה". בני המשפחה לקחו את סכום הכסף שהיה מיועד לחגיגה, המשפחה המורחבת נתנה גם היא, ובני הזוג בלזברג החליטו לתת את מה שהצטבר אצלם למשפחות ששכלו את יקיריהן ולפצועים. "חשבנו שזה יהיה פרויקט בת מצווה וכך נעזור בצורה נקודתית לפצועי הפיגוע הזה. אבל אז היה עוד פיגוע ועוד פיגוע, וחשבנו: מה, לא נעזור לאנשים האלה והאלה? ככה זה התחיל".

מאז ועד היום משפחת בלזברג חיה ונושמת את כאבן וצרכיהן של המשפחות נפגעות הטרור, אף שהיא לא חוותה את הכאב על בשרה. "הרגשנו שהפיגוע בסבארו קשור אלינו, כי זה קרה ביום ההולדת של הבת שלנו. זה היה קרוב מאוד וזה נגע בנו".

הארגון משתדל להתחבר למקום האישי של כל משפחה, ולהתאים את המענה לצורך הספציפי. זה מתחיל בשבעה, כשהם ניגשים למשפחה שהפצע שלה טרי ומדמם, וממשיך שנים אחר כך. "אצל כל משפחה זה שונה. אמא אלמנה עם ילדים, משפחה שכולה בלי משפחה תומכת מסביב, הורים שכולים שיש ביניהם קשרים לא טובים – לכל משפחה יש אתגר ומורכבות אחרים. לפעמים צריך ללוות את הזוג, לפעמים את היחסים בין ההורים לילדים, והרבה פעמים אנחנו נכנסים לטיפול משפחתי הוליסטי".

מלבד זאת מתנהלים מעגלי תמיכה של הורים שכולים ושל אלמנות, ונופשים ייעודיים לכל מעגל. "מחלקת הנוער שלנו מאוד חזקה. אנחנו עושים פעילויות לילדים ושלושה מחנות עם לינה במשך השנה. ילדים רוצים להיות חלק מזה. הם מבינים ששם הם יכולים גם לבכות וגם לדבר וגם להיות שמחים, וזה בסדר".

"ממנפים את הקושי והחיסרון"

"נציגי ארגון משפחה אחת הגיעו אליי כבר בשבעה", מספרת יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח, שנרצח בשלהי חודש טבת לפני שנה וחצי בדרכו לביתו בחוות גלעד. שבח אמרה תודה, אבל לא יצרה קשר ולא כל כך שיתפה פעולה. "דחיתי את העזרה הזאת, גם כי היה עומס אחרי הרצח, אבל גם כי לא הרשיתי לעצמי לומר שאני צריכה אותם. היה ניסיון להגיד 'הכול בסדר אצלנו'. מין חרדה כזאת, שלא יחשבו חס ושלום שאנחנו מפורקים או שבורים. דחיתי כל עזרה ותמיכה שהגיעה ממקומות לא מוכרים".

לקראת פסח הצליחה שבח לעשות את הצעד ולדבר עם נציגי הארגון. "הגעתי לשם פעם אחת ובאמת פגשתי כמה משפחות. הבנות שלי התחילו ללכת לפעילויות של הילדים. גם זה היה לי קשה בהתחלה, למה שילכו לכמה ימים עם ילדים ואנשים שהן לא מכירות? אלמנות ויתומים אמרו לי שזה מענה שהם לא יקבלו בשום מקום אחר. שזו צרת רבים שמבינים רק שם. לכל אחד יש סיפור של הורה שהלך או מישהו פצוע, ואפשר לדבר עליו ולתת לשכול מקום ולהדגיש אותו. כשאת בחברה רגילה את לא יכולה לדבר על זה, את רוצה אבל לא נעים לך להזכיר את זה כל הזמן. שם אין בעיה לעשות גם צחוקים מהמצב.

"משפחה אחת לוקחת קבוצת כוח שעל פניו הייתה אמורה ליפול. מטרת המחבלים הייתה למחוק את כולם, אבל משפחה אחת לא רק שלא נותנת להם ליפול, היא גם מצעידה אותם 70 קילומטר קדימה יותר ממה שהיו יכולים. הם ממנפים את הקושי והחיסרון למקומות יותר טובים להם ולעם ישראל".

בלזברג מספרת שכל משפחה מגיבה באופן שונה להצעת העזרה של הארגון. "יש משפחות שממש לא רוצות, ומשפחות שאומרות תודה רבה ובאות. הייתה משפחה שלא שמעה עלינו וחשבה שבאנו לבקש תרומה. אנחנו אומרים למשפחות בשבעה: עכשיו כולם סביבכם, אנחנו נחזור בעוד כמה שבועות כשיהיה לכם פנאי להבין ואפשרות לשמוע את מה שיש לנו להציע לכם. העובדים שלנו מלווים את המשפחות לאורך שנים ומכירים אותן ואת הצרכים שלהן, וזה גם היתרון שלנו על פני העובדות הסוציאליות בביטוח הלאומי שמתחלפות כל כמה שנים".

יתרון נוסף הוא בהיכרות העמוקה והארוכה עם הרבה משפחות שכול של טרור. "אנחנו מלווים משפחות גם בבית החולים. אנחנו שולחים אליהם מישהו אחר שעבר אותו דבר ויכול להגיד שיש אור בקצה המנהרה. כשהם שומעים את זה ממישהו שהיה חודשים בבית החולים ועם השנים השתקם, זה נותן להם תקווה".

השנה נוספו עוד משפחות למעגל הנורא של הטרור. את לא אומרת לפעמים "די, נגמר לי הכוח"?

"זה כואב. במשפחה אחת אנחנו תמיד מבקשים ומתפללים שלא יצטרפו יותר משפחות, שאף אחד נוסף לא יצטרך לעבור את הסיוט שהאנשים האלה עוברים. זאת המשפחה היחידה שאנחנו לא רוצים שהיא תגדל. אני רק מבקשת שיותר ויותר אנשים יעזרו. אם ייתנו לנו, נוכל לתת יותר תמיכה, ועוד אנשים יוכלו לחלוק את המשא הזה".

ארגון 'משפחה אחת' יצא בימים אלו לקמפיין גיוס המונים לתמיכה לחצו כאן