"למה אין מכיניסטים מהפריפריה?"

ראש מכינת "ארז" בעיר לוד, יוגב אברהם, מגיב לעודד הרוש מ''כאן'', שתהה למה רק 14% מחניכי המכינות הקדם-צבאיות הם מהפריפריה.

יוגב אברהם , י"ט באלול תשע"ט

יוגב אברהם
יוגב אברהם
צילום: דוברות

נתחיל מהסוף: לסוף הזה קוראים "מכינות אופק" ואם ממש נתעקש להיות ממוקדים, "מכינות ארז" המשותפות לתנועת אחריי ולסוכנות היהודית.

הראשונה שבהן הוקמה לפני שמונה שנים בירושלים. ושלוש שנים לאחר מכן הצטרפו אליה מכינות באר שבע, אור יהודה ולוד. לפני שנה הצטרפה למשפחה אחות חדשה ובועטת בשלומי.

למה אני מבלבל אתכם עם שנים, עובדות ומספרים? כי זה בדיוק מה שפספס התחקיר הראוי להערכה שבכלל חשב שהנושא ראוי לדיון ציבורי, הוא רק כנראה לא בדק מספיק.

כי אנחנו כאן, חיים בועטים ונושמים. וחוץ מלבעוט אנחנו עושים עוד משהו משמעותי, סזיפי ויום יומי - אנחנו אשכרה מתעסקים בחינוך וממוקדים בנוער מתוק מדבש מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

בסרטון יש כמה נתונים, שעוד אפשר להתווכח על הדיוק שלהם. אבל נתון אחד חשוב לא נאמר שם: לעצם השתתפות במכינה בקרב חבר'ה עם נתונים גבוהים אין כמעט השפעה על הנשירה שלהם מהצבא או על היציאה שלהם לפיקוד וקצונה. לעומת זאת, בקרב חבר'ה עם נתונים בינוניים ומטה, המצב שונה לחלוטין.

החבר'ה האלו שמושפעים מעצם האזור הגאוגרפי בו הם גרים או ממצבם המשפחתי - נתונים שהם לא בחרו, לא היה להם שום יכולת להשפיע עליהם ולא מבטאים בשום צורה את היכולות הכוחות והכישרונות האמיתיים שלהם – מראים שיש הבדל מהותי על באם הם עשו מכינה או לאו. הנתונים מראים חד משמעתית נשירה פחותה ויציאה גבוהה יותר לפיקוד וקצונה בקרב בוגרי מכינות אופק.

בעצם השאלה "למה אין יותר מכיניסטים מהפריפריה?" יש אומנם ביקורת חריפה הראויה שתשמע, אך היא מוחה ומתעלמת מפועלם האדיר של מכינות אופק. האמירה הכורכת את הנתון על מספר בני הפריפריה הנמוך במכינות אינו נכון! אומנם יש מכינות המתנות את השתתפות החניכים בעצם ההשתתפות הכלכלית, אבל לא אצלנו. מעולם לא דחינו ומנענו פעילות מבחור או בחורה שביקשו להשתתף לשורותינו.

מה גם שמחיר מלא על השתתפות מלאה במכינה עומד כולו, לכל התקופה על 3,000 ₪ גם כאשר אנחנו סובלים מהפסדים כלכליים קשים. השאלה היא יותר שאלה של סידרי עדיפות של הנוער, אבל אף פעם לא תקציבית.

השאלה היא לא "למה אין" כי הרי יש והן מתחת לאף, השאלה היא "איך עושים שיהיה יותר". איך חושפים יותר מנהלים, רכזים חברתיים, מורים והורים לדבר הזה שנקרא מכינות אופק.

איך מתווכים לאותם נערות ונערים שהם שווים, הם יכולים והם ראויים בדיוק כמו כל נער ונערה מאלפיון כזה או אחר - כי לא פעם, זה בדיוק הסיפור "אין סיכוי שאצליח, אז למה להתאמץ?" בדיוק בשביל זה הקמנו את מכינות ארז, מכינות חצי שנתיות ומיועדות כל אחת בעיקר לתושבי האזור.

המכינות מכנסות תחת כנפיהן את אותם נערות ונערים מדהימים שביותר מדי מקומות ויתרו עליהם, אותה שכבה מוכשרת של חבר'ה שפשוט לא רוצים רחוק מדי ולא רוצים לוותר על יותר מדי מחזורי גיוס. אליהם אנו באים ואומרים: "בואו אלינו, כאן לא צריך להתרחק ולא צריך לוותר. אתם כמו שאתם – האוצר".

רק מה, האחות המבוגרת שלנו התחילה רק את שנתה השמינית, והיא הייתה יחידה. הצעירה, את שנתה השנייה. רוצה לומר: סבלנות, אורך רוח. תהליכים חברתיים עמוקים ומשמעותיים לא קורים בשנתיים וגם לא בשמונה. ברור לי שרק שש מכינות ארז לא יספיקו להשלים את המהלך, הן צריכות לקום בכל מקום אותו אנחנו מגדירים בטעות כפריפריה חברתית וגיאוגרפית ולאגד סביבן קהילות, בדיוק כמו שקורה כבר חמש שנים בלוד.

עם בונה צבא בונה עם וזה קורה בירושלים, באר שבע, אור יהודה שלומי ולוד. גם רומא לא נבנתה ביום אחד.

יוגב אברהם הוא ראש מכינת "ארז" לוד