שי אברמסון
שי אברמסוןצילום: דוד הוכברג

התחלה/ לפני 45 שנים בירושלים. "נולדתי באותו בית חולים שאבא שלי נולד בו". השני מתוך ארבעה ילדים.

אבא/ רוני אברמסון (70), מוזיקאי. ניהל במשך שנים את התזמורת הקאמרית הישראלית. "הוא חתיכת עוגן גדול. אבא מסור ובעל נתינה אינסופית לכולנו. הוא מאוד מחובר לעשייה שלי ומעורב בה".

אמא/ אסתי (67), ילידת ארצות הברית, יוצרת ואומנית. "אמא יוצרת תכשיטים מדהימים וציירת מוכשרת. המשפחה אצלה תמיד במרכז. במובן החינוכי-דתי היא עיקר הבית. אמא בעלת ידע נרחב בכל תחום. דוברת שבע שפות. בשלנית מעולה. תענוג לאכול אצלה".

זוג מעורב/ "אבא בא מבית מסורתי-חילוני ואמא מבית דתי, וכשהתחתנו הם קיבלו החלטה לחנך את הילדים בחינוך דתי וכך היה. אני זוכר את עצמי הולך לבית הכנסת בלי אבא, ובהמשך הוא התחיל לבוא איתי. ביומיום הוא הולך בלי כיפה, אבל לא הרגשתי אף פעם אי נוחות מזה. ארבעת הילדים, כולנו, יצאנו דתיים לאומיים".

בני עקיבא/ גר בירושלים עד גיל שמונה, אז עבר עם משפחתו לקריית אונו. "ההורים שלי שם מאז". ביסודי למד בבית הספר הממלכתי-דתי בקריית אונו. "הייתי חניך בבני עקיבא סניף קריית אונו ומדריך תקופה קצרה בסניף בגבעת שמואל. בשבתות היינו צועדים ברגל לסניף. תקופה יפה ללא ספק".

חינוך מוזיקלי/ מגיל צעיר ינק בביתו את האהבה לעולם המוזיקה. "הייתה הרבה מוזיקה קלאסית בבית בגלל העבודה של אבא. בתור ילדים לקחו אותנו הרבה לקונצרטים". במרכז הבית ניצב פסנתר כנף, "שתפס את כל הסלון, ונורא נהניתי לשבת וסתם לנגן עליו במשך שעות. האחים הקטנים שלי היו נכנסים מתחת לפסנתר ומקשיבים לנגינה שלי".

בלי תווים/ כילד למד במשך כשנה לנגן בפסנתר. "הייתי מבקש מהמורה שקודם תנגן היא את היצירה והייתי מקשיב לה טוב טוב, ואז כמו תוכי ניגנתי אחריה בלי להסתכל בתווים. הייתי פשוט מאוד עצלן, אבל כנראה שהיה לי חוש מוזיקלי טוב. ניגנתי הרבה משמיעה". עיקר לימודיו המוזיקליים המקצועיים היו רק לאחר שמונה לתפקיד החזן הראשי לצה"ל, "שם צללתי עמוק לתוך העולם המוזיקלי המקצועי".

קונצרט בבית/ כמנהל התזמורת הקאמרית הישראלית אירח אביו בביתם מוזיקאים בעלי שם עולמי. "הם הגיעו לבית שלנו מדי פעם כדי לעשות חזרות. פעם מוזיקאי מפורסם ישב אצלנו וניגן לו בפסנתר בשעת בוקר. התברר שמעבר לדלת התיישבו להם כמה שכנים ונהנו מקונצרט ברמה".

שולחן שבת/ "אחד הדברים העיקריים שקירבו את אבא לדת היה שולחן שבת בבית, שהיה כל כך מוזיקלי. היינו, אולי כמו משפחת ואך, יושבים ושרים זמירות שבת בהרמוניה נפלאה. היינו נהנים מהשירה ומהביחד".

תיכונית/ ישיבה תיכונית כפר הרוא"ה. "החיים בפנימייה והניסיון החברתי הם זיכרון מאוד טוב אצלי". הוא עוד זכה ללמוד אצל הרב משה צבי נריה זצ"ל. "דמות מאוד משמעותית בשבילי. אישיות בעלת שיעור קומה".

הרב נריה התרגש/ בשמינית בשבת זכור שימש כשליח ציבור. "הקמתי מעין מקהלה עם חבר'ה מכל המחזורים וביצעתי את 'מזמור שיר ליום השבת' לפי הביצוע של החזן שמואל מלבסקי. הרב נריה כל כך התרגש שהוא ניגש אליי מיד אחרי שסיימנו וביקש שאבצע את זה שוב. בכפר הרוא"ה עד היום שרים את המזמור בלחן הזה".

עתודאי/ בתום התיכון התלבט לאן לפנות, האם למסלול העתודה האקדמית או לישיבת הסדר. "התחלתי את השנה בישיבת הכותל, ובמקביל נרשמתי ללימודי תעודה בלוגיסטיקה וכלכלה. אחרי חודש וחצי קיבלתי תשובה שהתקבלתי למסלול ללימודי תואר ראשון בבר אילן, ואחר כך להתגייס. וכך עשיתי".

צבא/ את שירותו הצבאי החל בעתודה האקדמית ללוגיסטיקה וכלכלה, ובהמשך היה מדריך בקורס קצינים ומפקד פלוגת מפקדה ביחידת מגלן של חטיבת הצנחנים תחת פיקודו של אלוף-משנה דרור ויינברג הי"ד. "אישיות מאוד מיוחדת שנחרתה בי חזק. השירות ביחידה היה מאוד משמעותי ואתגר מקצועי לא פשוט". אחרי שנתיים עבר מתחום הלוגיסטיקה לתחום מערכות מידע ותקשוב מבצעי.

תקשוב מבצעי/ "למדתי ניתוח מערכות מידע ומערכות שליטה ובקרה מבצעית, תחום מרתק וחשוב שמעניין אותי. עסקתי בו בצבא כמעט עשור. אני איש של תהליכים, ובניתוח מערכות מידע זה בדיוק העניין".

החצי השני/ יעל (44), עובדת סוציאלית קלינית במקצועה. נישאו לפני כמעט שני עשורים. "היא הייתה מדריכה של האחים שלי בבני עקיבא. יעל היא כל עולמי. אחרי החתונה השתניתי מאוד בזכותה, היא הכניסה בי איזה עומק. נשמה ענקית".

הנחת/ ארבעה. הגדולה יערה בת 17, אחריה נעמה בת 15, ענבל בת 12 והנסיך הקטן עומר בן תשע. "חבורה צוהלת, שמחה, רעשנית ומוזיקלית ואומנותית בצורה יוצאת דופן. הם שרים בצורה הרמונית. בסעודות שבת כשהילדים שרים איתי יחד זה עושה נחת רוח גדולה".

שר לגנץ/ לתפקיד החזן הראשי לצה"ל הגיע לגמרי במקרה, כאשר לפני כמעט תריסר שנים נערך טקס פרידה למפקד זרוע היבשה דאז, האלוף בני גנץ. באותם ימים היה ראש מדור באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה והתבקש על ידי מארגן הטקס שאותו הכיר לשיר בטקס את התפילה לשלום המדינה.

אשכנזי מתלהב/ "לאורך השנים שרתי להנאתי, אבל לא הופעתי באופן מסודר, וכשפנה אליי ידידי זוהר ולוסקי וביקש שאשיר באירוע לגנץ מיד הסכמתי. שרתי את התפילה לשלום המדינה והתיישבתי במקום". מתברר שבין הנוכחים בקהל היה לא אחר מאשר הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. אשכנזי עלה לבמה, שיבח והילל אותו על הביצוע וערך מינוי ספונטני לתפקיד בפני כל המטה הכללי.

וממחשבה למעשה/ ראש אגף כוח אדם דאז, האלוף אלעזר שטרן, לקח את המינוי הפומבי של הרמטכ"ל צעד אחד קדימה וזימן אותו לריאיון ולאודישן כפי שנעשה לעוד 24 מתמודדים אחרים שהתמודדו על התפקיד. כך הפך לחזן הראשי לצה"ל החמישי, והראשון אגב שלא נבחר מתוך הרבנות הצבאית עצמה. עם המינוי הועלה לדרגת סגן אלוף.

נכנס לתפקיד/ "אני חייל שהגיע מהשטח ולא מהרבנות הצבאית, ואני מאמין שזה מאפשר גם לציבור בישראל יותר להתחבר. מההתחלה היה לי חשוב להרחיב את התפקיד, לעשות כמה שיותר דברים ולא רק לומר את תפילת 'א-ל מלא רחמים' בטקסים ובאירועים".

לגעת בלבבות/ השירה בעיניו היא כלי הסברה. "בתור חזן אחד התפקידים בעיניי הוא לגעת בלבבות. כשהאירוע 'שירים לזכרם' נערך בפעם הראשונה בליל יום הזיכרון לחללי צה"ל ביצעתי את השיר 'הוא לא ידע את שמה' יחד עם ההרכב המוזיקלי. אני חושב שיש בזה אמירה של חיבור. פתאום החייל רואה את ההוא שביצע את 'א-ל מלא רחמים' מתחבר לגמרי לעולם שלו".

הלהקה/ להקת הרבנות הצבאית כפופה לחזן הראשי לצה"ל. "הלהקה מרבה להופיע בארץ ובעולם. התפקיד העיקרי שלה הוא חיזוק רוח הלוחמים, החיילים והמפקדים בצה"ל, וכן לייצג את צה"ל באירועים, בטקסים ובמופעים רשמיים וממלכתיים. אבל התפקיד הייחודי שלה הוא חיזוק הקשר למורשת ישראל והזיקה של העם היהודי לשורשים, וזה אכן קורה בשטח".

שליחות/ "אני בתודה גדולה לקב"ה יום יום על התפקיד הזה. אני מרגיש שאני מממש את השליחות שלי בעולם. כשאני רואה במופע אדם עם דמעות בעיניים אני יודע שהצלחתי לפתוח לו את הלב, ומבחינתי עשיתי את שלי".

חזן צבאי/ לעמידה והתחזנות עם המדים יש משמעות מיוחדת. "יש כאן ערך מוסף. הייתי בבודפשט בקונצרט ושרתי את 'ירושלים של זהב'. בסוף צעד לכיווני יהודי מבוגר עם דמעות בעיניים ואמר לי: לראות אותך פה שר לירושלים עם מדי צה"ל ולהבין שההורים שלי קבורים לא רחוק מכאן בקבר אחים - אין מרגש מזה".

טנור לירי/ עד כה הוציא שלושה אלבומים. בימים אלו יצא האלבום השלישי עם להקת הרבנות הצבאית 'רואים רחוק'. "אני עובד על חומרים חדשים עם יוצרים ישראלים. סגנון הקול שלי הוא טנור-לירי, ולכן הרבה פעמים מקשרים אותי לסגנון הקול של יהורם גאון ודודו פישר. בשבילי זו מחמאה גדולה".

עובד צה"ל/ לפני שנתיים הפך לאזרח עובד צה"ל. "בגיל 43 הרבנות הצבאית נדרשה לקיצוץ כמו בכל צה"ל, ותפקיד החזן הראשי לצה"ל הומר מתקן קבע לתקן של אזרח עובד צה"ל במשרה חלקית. ראיתי בזה הזדמנות אישית לפתח במקביל את הקריירה הפרטית שלי".

קריירה/ לצד העבודה בצבא ופיקוד על להקת הרבנות הצבאית וניהולה האומנותי והמקצועי הוא מופיע בארץ ובחו"ל. כמו כן הוא פתח חברת הפקות, שבאמצעותה הוא משווק את הופעותיו ומלווה מוסדות וארגונים בהפקת קונצרטים, חופות ועוד הפקות גדולות. "אני נותן את המעטפת המוזיקלית".

התגלית/ ישי ריבו. "ישי היה חייל בחיל החימוש בנצח יהודה במחנה ג'וליס, והפסנתרן שמלווה אותי שמע במקרה ביצוע שלו ל'תוכו רצוף אהבה' וסיפר לי עליו. אחרי ששמעתי אותו אמרתי 'יש כאן משהו גדול'. דיברתי עם המפקדים שלו והעברתי אותו תחת פיקודי ובצמוד ללהקה. אני מעריך אותו וגאה בו. הוא נותן את ההארד-קור היהודי בציבוריות הישראלית ועושה קידוש השם בענווה גדולה".

אם זה לא היה המסלול/ "כנראה תחום התקשורת והמחשבים שאני אוהב עד היום".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ ההשכמה נעה בין שש לתשע, "תלוי אם היה אירוע ערב קודם או כמה דחוף לי לצאת לריצת בוקר". המשך היום כולל פגישות, חזרות, הקלטות, צבא, להקת הרבנות, טקסים, אירועים. לקראת אחר הצהריים על פי רוב יציאה להופעה או קונצרט או טקס שבו אני משתתף. לרוב חוזר לקראת חצות או יותר מאוחר".

פלייליסט/ "מי שייסע ברכב שלי קרוב לוודאי יתבלבל קצת מהפלייליסט... ביחד עם הראל סקעת, ישי ריבו, ביונסה ושירי מימון יתערבבו גם אברהם פריד, החזנים רוזנבלט, קוסביצקי והרשמן, וגם מוזיקה קלאסית וכן, אפילו אופרה באה בחשבון".

השבת שלי/ "ללא ספק מתנת הא-ל לאנושות. הטענת מצברים. אוויר לנשימה. מנוחה. עצירה ממרוץ החיים. זמן לילדים ולמשפחה. לפעמים השבתות עמוסות בשירה ובחזנות, ולמרות שלא מעט פעמים זה יהיה בלי המשפחה והרחק מהבית, יש הרבה סיפוק ואושר גדול. בסוף אני הכי אוהב שבתות ביתיות ושקטות".

דמות מופת/ רונה רמון ז"ל ומרים פרץ שתיבדל לחיים ארוכים. "נשים עוצמתיות שבחרו לקחת את האובדן הפרטי הבלתי נתפס שלהן, ולהפוך אותו לעשייה חברתית מדהימה ומעוררת השראה".

מפחיד אותי/ אני לא הולך בתחושת פחד יומיומית. אני מאמין שמה שצריך לקרות יקרה ושאין לנו שליטה על הכול. אבל בגדול, אובדן מפחיד אותי. אובדן של אדם קרוב, של יכולות, של התרגשות ממה שאני עושה".

משאלה/ "שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם".

כשאהיה גדול/ רופא. "חלום גדול שעדיין מפעם בי. אולי עוד נעשה עם זה משהו".

לתגובות: [email protected]