סגולה לחוסר פרנסה

פוסט שכתב גרוש חרדי בפייסבוק נגע בעצב חשוף של החברה החרדית - בחורים שמוצאים את עצמם בלי לימודי ליב"ה ובלי יכולת לפרנס את המשפחה

יוני רוטנברג , כ"ו באלול תשע"ט

"לא מצליחים לפרנס בכבוד". אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לכתבה)
"לא מצליחים לפרנס בכבוד". אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לכתבה)
צילום: קובי גדעון, פלאש 90

"וזה מה שאמרתי הבוקר לדיינים בבית הדין בסיום דיון על גובה המזונות", כתב דוד אומן, אברך חרדי לשעבר שהתגרש באחרונה, בפוסט שהכה גלים בפייסבוק. “הסברתם היום מאוד יפה איזה סכומים אני צריך לשלם כאבא שיש לו אחריות על הילדות שלו, ולמה אלפיים שקל לא מספיקים אפילו בצחוק, ושנכון שכרגע אין לי מקצוע אבל אני צריך לדאוג שיהיה לי כזה. אתם צודקים במאת האחוזים, האחריות עליי, ואני אעשה הכול לעמוד בה. רק יש לי שאלה אחת אליכם. עכשיו באים? כל החיים חינכו אותנו שלא צריך מקצוע ושאפשר לשבת בכולל, להביא 1,500 שקלים הביתה לעשרה ילדים והכול יהיה בסדר, ועכשיו אתם נזכרים לספר שבעצם אבא צריך להביא 1,400 שקלים לילד? לכם כדיינים שמתעסקים בנושא ומכירים את הבעיה יש אחריות לדאוג שזה ישתנה, שיכינו את הילדים והבחורים מראש למצב שהם יצטרכו לפרנס את הילדים העתידיים שלהם, ולא לחכות שיגיעו לשבר בשביל להיזכר בזה".

הדברים הנועזים שאמר אומן לדיינים נגעו בעצב חשוף של החברה החרדית. במאות תגובות שקיבל, בפייסבוק ובדרכים אחרות, זכה לשבחים ולתמיכה מחד ולגידופים והוקעה מאידך. המקרה הפרטי של אומן, יחד עם עוד אבות גרושים שככל הנראה מוצאים את עצמם במצב דומה, גם אם לא מפרסמים את הדבר ברבים, מעצים קונפליקט שהחברה החרדית שרויה בו ובשנים האחרונות הגיע לנקודת רתיחה.

הוויכוח הזה נוגע בלב הסבך הפוליטי שמדינת ישראל נקלעה אליו. בוויכוח החרדי-חילוני, שהפך לנושא המרכזי של הקמפיינים בסיבוב הבחירות האחרון, אין התפשרויות. המפלגות החילוניות מציבות רשימת דרישות בלתי אפשרית לכינון ממשלה, והחרדים מנגד לא מוכנים לוותר על העקרונות שלהם. אך האם הקו הלוחמני של נבחרי הציבור החרדים ומועצות גדולי התורה משקף את רצון הבוחר החרדי?

“מחנכים אותנו שחייבים ללמוד כמה שיותר, עוד שנה ועוד שנה”, אומר לנו אומן. "לימודי הליב"ה הם מוקצה, אסורים באיסור חמור, ואז נוצר מצב שהאברך כבר עם חמישה ילדים, ומבין שהמלגה והמשכורת של אשתו לא מספיקים, אבל כבר אבדה לו ההזדמנות לצאת ולהביא את הכסף הזה".

הסיפורים מהחיידר

אומן, בן 28, גדל במשפחה חרדית ועבר את כל המסלול של חינוך חרדי. אחרי החתונה והילדים שנולדו, כשעול הפרנסה הכביד, הוא ניסה להקים עסק של ביגוד יחד עם אשתו. הניסיון הזה הכניס אותם בסופו של דבר לעוד חובות, והעמיק את הבור שנפלו אליו. אומן יצא אומנם לעבוד, אך היעדר ההכשרה וההשכלה שלו היה לו לרועץ. הוא התקשה למצוא עבודות מכניסות, וכך נקלע למצב שתיאר בפוסט.

"מונעים לימודי ליב"ה בכוח בכל שנות היסודי והעל-יסודי, ומאידך מחנכים אותך לשרוד כמה שיותר בכולל. מכניסים אותך למצב שאתה לא יכול לתת לילדים מה שהם צריכים. זה לא מאבק של גרושים נגד גרושות, אנחנו רק הסמל. הנשואים סובלים מזה בדיוק כמונו. הם לא מצליחים לפרנס בכבוד, והסיפורים שמכרו להם בחיידר לא מחזיקים במבחן המציאות. אני בטוח שיש גם כאלה שנמנעים מלהתגרש למרות שהזוגיות לא מתפקדת, כי הם מבינים מה יקרה להם ביום שאחרי. אם היה איזה אידיאל מאחורי זה, כמו שבשבת לא עובדים למרות שיש הפסד, הייתי מבין. אבל בכל ההיסטוריה היהודית גדולי ישראל עבדו וזה היה מבורך".

התחושות האלה, כאמור, אינן של אומן לבדו. חרדים בשכבת הגיל הצעירה יותר מעורים יותר בחברה הישראלית, ונוטים יותר לבקש הכשרה והשכלה. אבל לא רק הם. בתגובות לפוסט ניתן לראות גם הורים לילדים, שהדאגה ההורית גוברת אצלם על הסטנדרט המקובל והם חרדים לגורל הכלכלי של ילדיהם. “זו מציאות שרק נעשית מפלצתית מדור לדור", מסביר אומן. “בחברה החרדית פוּתח המודל של עזרה לילדים, שבו ההורים קונים דירות לילדים שמתחתנים. אז אומנם זה מאוד עוזר לזוג הצעיר בהתחלה, והם מאוד שמחים על הסיוע, אבל היוצרות מתהפכים במהירות רבה והם מבינים שהם בעצמם יצטרכו לתת 400 אלף שקלים לכל אחד משמונת ילדיהם, כשהם חיים ממלגה של 1,500 שקלים".

מה שעוד יותר מדהים הוא שגם אחרי כל התלונות והרצון לשינוי, ההורים והצעירים בעצמם מצביעים למפלגות החרדיות, שמניפות אל על את דגל המלחמה בלימודי הליב"ה. “זה עניין של מסורת והשתייכות", מסביר אומן. “אף אחד לא רוצה להוציא את עצמו מהציבור החרדי. בסוף אנשים מאמינים בערכים האלה ובדרך החיים של החרדיות. לכן הם מצביעים ליהדות התורה, למרות שהיא פועלת נגד האינטרס הקיומי שלהם. בבחירות האחרונות זה היה סיפור קצת שונה – השנאה והארס שנטפו מהקמפיינים של ליברמן ולפיד גרמו לציפוף השורות בחברה החרדית מתוך איזה רצון להתגונן".

מכשול האנגלית

הדיסוננס החרדי שאומן מציג, בין השתייכות והנהגה מחד לצורכי הקיום מאידך, מופיע בצורה אפילו יותר מורכבת ועדינה בסיפורו של אביגדור פלדמן. פלדמן הוא לגמרי במקרה בן כיתתו של אומן, אך דרכיהם של השניים נפרדו ברבות השנים. עם זאת, תפיסת העולם והפעילות החברתית בוערות אצל שניהם במידה שווה. פלדמן נתקל גם הוא בקושי לפרנס משפחה עם מלגת אברך, אך הדרך שהחליט לנקוט הייתה משמעותית בהרבה. אחרי שנכשל חמש פעמים במבחן אמי"ר, מבחן הסף באנגלית לכניסה ללימודי תואר, הוא הצליח בעקשנות להשלים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ובקרוב מתחיל את לימודיו לתואר השני. בין לבין הוא הקים מיזם ענק של חיפוש ומציאת עבודה לחרדים באינטרנט, וכיום הוא פועל במסגרת הג’וינט לקידום החברה החרדית.

"אני מפעיל היום מיזם ללימוד אנגלית בקרב ילדי הציבור החרדי, שמשתתפים בו אלף ילדים מכל הערים החרדיות", הוא מספר על הפרויקט הצעיר שצובר תאוצה. “כשאני התחתנתי עם אשתי, שהיא ממוצא אמריקאי, שברתי את השיניים. במבחנים אחר כך נכשלתי. הנתונים מראים שהרבה סטודנטים חרדים שכבר מנסים לרכוש השכלה, נושרים בגלל האנגלית. אתה רואה בעקבות זה את הביקוש האדיר היום ללימודי אנגלית בקרב הורים שרוצים למנוע מהילדים שלהם את הסבל הזה, לאפשר להם פרנסה מכובדת".

ההתנהלות שלו כולה היא הליכה בין הטיפות. עצם העובדה שהפרויקט שלו מוזכר כאן בראשי פרקים, בלי פירוט ונתונים מדויקים, הוא חלק מהסכמות לא כתובות בין הציבור ובין ההנהגה. זה לא שמנהיגי הציבור החרדי לא מכירים את המיזם – הוא אפילו מפורסם בעיתונות החרדית – אלא שהם מתאמצים להימנע ממראית עין של תמיכה או היווצרות סחף לכיוונים לא רצויים. פלדמן, כמי ששרוי בתוך ההוויה החרדית, יודע להתנהל בצורה שלא תעורר התנגדויות, ובזה סוד ההצלחה שלו.

"לעולם לא אעלה להתקפה, לא אכנס לוויכוח או עימות עם דמות תורנית על לימודי האנגלית", הוא מסביר. “היכן שיש הורים שרוצים – אנחנו נותנים להם את זה, והרבנים בדרך כלל יודעים ומסכימים בשתיקה. אם יש רב שכונה או דמות תורנית אחרת שתביע התנגדות פומבית, אנחנו מיד נתרחק ונימנע מעימות. זו הדרך שבה השינוי קורה, והוא קורה בגדול".