בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם אמיר איבגי

בן 45. תושב באר שבע. נשוי למימי ואב לשניים. עיתונאי, מגיש מהדורת החדשות של ערוץ 20 ויומן הצהריים בגל"צ

רבקי גולדפינגר , י"א בתשרי תש"פ | עודכן: 10:37

אמיר איבגי
אמיר איבגי
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ נולד לפני 45 שנה באילת למשפחה של עולים ממרוקו. ילד שביעי ואחרון מתוך שבעה אחים ואחיות.

היי דרומה/ הוריו עלו לארץ בתחילת שנות השישים. "הם ירדו מהאוניה בנמל חיפה עם שתי בנות קטנות. אבא לא הכיר כלום בארץ. שאלו אותו איפה הם רוצים לגור, והוא ענה בפשטות: איפה שיש עבודה. ככה הגענו לאילת". האב עבד בכריית נחושת במכרות תמנע.

אבא/ מכלוף איבגי ז"ל. הלך לעולמו לפני 20 שנה. "אבא נולד בהרי האטלס והתייתם בגיל צעיר משני הוריו. כשעלה לארץ עבד במכרה ואחר כך הפך לאזרח עובד צה"ל כטבח באחד הבסיסים ליד אילת. בהחלט היה דמות דומיננטית בחיי".

מלא בטוב/ "אבא לא ידע קרוא וכתוב, אבל את כל התפילות ידע בעל פה, מילה במילה. אדם שמאוד מחובר לשורשים שלו ועם הרבה ערכים טובים כמו נתינה, למרות שלא היה לנו הרבה. נעים הליכות ועם מוסר עבודה. כל המידות הטובות היו גלומות בו".

אמא/ ליליאן איבגי ז"ל. הלכה לעולמה לפני 12 שנים. "הייתה עקרת הבית. מדי פעם הייתה עושה עבודות ניקיון מזדמנות, אבל העיקר מבחינתה היה הבית. התמסרה לגידול הילדים. אישה חכמה עם חיים לא פשוטים בגידול הילדים".

אח מיוחד/ אחיו הגדול יוסף ז"ל סבל מפיגור שכלי והפרעות נפשיות, שכללו התקפי אלימות ואשפוזים חוזרים ונשנים במוסד לחולי נפש ובבתי סוהר. "ההתמודדות איתו בבית הייתה לא פשוטה. הוא נפטר ממינון יתר של תרופה פסיכיאטרית". אח נוסף סיים שירות בצבא עם מאניה דיפרסיה, "שהוא מתמודד איתה עד היום".

מחשל/ "אני גדלתי לצד הקושי בגידול האחים שלי. זו הייתה חתיכת התמודדות, אבל ההורים העניקו לנו הרבה אהבה והחזיקו את הבית בציפורניים. גדלתי במשפחה מאוד חמה ושמחה. אני חושב שזה פיתח אצלי רגישות גדולה למחלות נפש בפרט ולמצוקות באופן כללי והפך אותי למי שאני היום".

מסורת/ גדל במשפחה מסורתית-דתית. "ההורים שומרי שבת, אבא חבש כיפה, וגם אני חבשתי כיפה עד גיל מסוים. המשפחה מחוברת מאוד למסורת. בית כנסת, חגים, שבת, כשרות, הכול. זה היה מאוד מרכזי אצלנו בבית, לכן עד היום בסיפור של ההדתה עומדים לי לנגד העיניים ההורים שלי והבית שבו גדלתי".

שכונה/ גדל בדירת עמידר בשיכון עולים באילת. "זה להגיע מבית הספר, לזרוק את התיק ולצאת החוצה לשחק עם החבר'ה עד שמחשיך. כולם היו ממשפחות גדולות של עולים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה עם כל הקשיים הנלווים של עוני ומציאות חיים לא פשוטה. הבתים היו פתוחים, שכנה נכנסת שכנה יוצאת. כולם מכירים את כולם. ממש אווירה משפחתית".

מחובר לחדשות/ "הרדיו היה פתוח אצלנו בבית כל הזמן. גם אני מאוד התעניינתי באקטואליה וקראתי עיתונים בשקיקה. מעולם לא למדתי תקשורת אבל נשמתי וחייתי תקשורת כבר מגיל צעיר".

בית ספר/ למד בבית הספר היסודי יעלים באילת. "עד היום לא אשכח את המורה אורה רובין, שהיא בשבילי דמות מופת. היא זיהתה אצלי את כישרון הכתיבה ואת הסקרנות וטיפחה את זה בדרך שלה. החלום להיכנס לעולם התקשורת בער בי".

מחלום למציאות/ "בכיתה ו' המחנכת שלי קישרה אותי לבעלה שהיה כתב ידיעות אחרונות באילת, והוא עזר לי לפרסם כתבה ככתב נוער. הכתבה הראשונה בחיי הייתה על מבצע איסוף ספרים לספרייה של בית הספר. ההתרגשות לראות בפעם הראשונה את השם שלי מתנוסס במקומון של אילת שחור על גבי לבן הייתה עצומה. משם התחלתי להיות כתב נוער במקומון. ובהמשך גם במעריב לנוער ובעיתון ראש אחד".

עיתונאי קטן/ "הייתה לי מכונת כתיבה שקניתי מכסף שחסכתי, והייתי מקליד את הכתבה ושולח בפקס". גם בלימודיו בתיכון המשיך לכתוב במקומון באילת, "על כל מה שקורה לנוער" ובשעות הפנויות עבד בחנות תכשיטים מקומית.

צבא/ "ניסיתי להתקבל לגל"צ ולדובר צה"ל אבל לא עברתי את המיונים. באותן שנים לילד מהפריפריה לא היה שום סיכוי להתקבל". לבסוף התגייס לשריון. "מבחינתי השירות היה מאוד משמעותי". עם השחרור החל לעבוד בחנות התכשיטים שבה עבד בעבר אך החלום להשתלב בתקשורת המשיך לקנן בו.

רדיו/ בגיל 23 החל לעבוד ברדיו המקומי 'קול הים האדום' כעורך מוזיקלי. "לאט לאט נתנו לי להגיש תוכניות מוזיקה". בהמשך התבקש להגיש תוכנית אקטואליה משלו. "בגלל שאילת היא סוג של עיר נפרדת אז כל אייטם שגרתי קיבל שם הד היסטרי. זה היה כלי התקשורת הכי חזק בעיר".

עושה טלוויזיה/ כשהתקבל לעבוד כתחקירן בתוכנית שש עם אושרת קוטלר בחברת החדשות של ערוץ 2 עזב את אילת ועבר לגור במרכז הארץ. אבל אחרי כמה חודשים קיבל טלפון מחדשות HOT בערוץ 3 עם ההצעה לשדר את מהדורת החדשות המקומיות בדרום.

חוזר לדרום/ "האולפן היה בבאר שבע אז עברתי שוב לדרום". בנוסף לכך הגיש את תוכנית האקטואליה "בוקר טוב דרום" ברדיו דרום. "זה היה אתגר מקצועי מרתק". שמונה שנים הגיש את מהדורות החדשות באזור הדרום, שם גם הכיר את מי שלימים תהפוך לרעייתו.

החצי השני/ מימי ("זהו לא כינוי אלא שמה המלא, על שם סבתה"), בת 42, כיום מנהלת בחברת בזק אונליין. "אשתי הייתה המפיקה במהדורת החדשות שבה הגשתי ושם בעצם הכרנו. היא הכול בשבילי. היא לימדה אותי לקחת את החיים בפרופורציה. היא מאוד דוחפת ותומכת בכל מה שקשור לפן המקצועי, שותפה מלאה. יש משהו מאוד סינרגי בינינו באחריות על הבית".

הנחת/ שניים. יגל בן 12, "ילד מקסים וחכם, רגיש עם לב גדול". ואראל בן 8, "ילד מלא אנרגיות, משחק כדורגל וג׳ודו. יש לנו הרבה נחת מהם".

רשות השידור/ ב-2011 החל לעבוד בחטיבת החדשות של ערוץ 1 כעורך משנה של מהדורת מבט. "להגיע לבניין הזה ברוממה, לצאת מהמעלית ולפגוש את יעקב אחימאיר ואחר כך לעבוד איתו היה שיא מקצועי מבחינתי. זה היה מרגש ביותר. היה לי הרבה כבוד למקום".

מבט/ בהמשך הפך מגיש המהדורה במשך שלוש שנים. בנוסף לכך הגיש תוכניות אקטואליה כמו יומן, פוליטיקה ועוד. "מבט זו ספינת הדגל של האקטואליה בישראל, ולעבוד במקום שיש בו מורשת מקצועית משמעותית זו ללא ספק עבודה מעשירה ובית ספר מעולה לתקשורת".

מהפריפריה/ "באתי מהפריפריה, לא גדלתי ולא צמחתי במקום הזה של ערוץ 1 ופתאום אני מגיש את מהדורת מבט. בטוח היו כאלו שהרימו גבה, למרות שבאותה תקופה התחילו לראות סימנים ראשונים לשינוי בתקשורת הישראלית. היה בי רצון להביא קול אחר, חדש. בסוף כשאתה גר בפריפריה אתה רגיש לדברים אחרים, אתה מדבר בשפה אחרת ואם אתה נאמן לדרכך אתה מביא את צרור החיים שלך למיקרופון".

רדיו/ במקביל הגיש לסירוגין את התוכנית "הכול דיבורים" ברשת ב' של קול ישראל. "ברדיו לא קיבלו אותי, תירצו את זה בכך שמישהו מהטלוויזיה הגיע להגיש ברדיו ותופס משבצת, אבל התעקשתי על הזכות וההנהלה גיבתה אותי. כנראה הבינו שהחד-גוניות חייבת להשתנות, הבינו שהימים שהכול היה צבוע בצבע אחד נגמרו ובהחלט ירד האסימון שהגיע הזמן להתאים את התקשורת למציאות".

סוגרים/ באפריל 2017 נסגרה רשות השידור, "הצטערתי על כך. בתאגיד השידור הציבורי הציעו לי לא פחות ולא יותר לעבוד כמבזקן. הצעה שהוגשה אך ורק כדי שאסרב לה. באותה שיחה נאמר לי במפורש: 'יש לי בעיה עם הנוכחות שלך על המסך'. אבל לא נתתי זה לערער את הביטחון ואמרתי לעצמי: שם אתה לא עובד". כך הצטרף לערוץ 20 והחל להגיש את התוכנית "חדשות היום הזה" במשך כשנה וחצי עד ירידתה מהאוויר.

לא מתנצל/ "הגעתי לערוץ 20 לעשות תוכנית חדשות אישית לילית. דווקא שם התחדדה אצלי הדעתנות. התחלתי לחדד את המסרים שלי ולבטא אותם בפומבי בלי להתנצל. זה הוציא ממני אמיר חדש, המצאתי את עצמי מחדש. אני רואה את עצמי עיתונאי לאומי, ימני וממלכתי בלי להתנצל. יש לי חזון לעשות טלוויזיה אחרת, שהשורשים היהודיים והישראליים שלה מאוד ברורים, ולהיות חלק מהדבר הזה זו זכות גדולה".

מקהלה/ לפני כשנה החל להגיש את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 20. במקביל החל להגיש את תוכנית יומן הצהריים בגלי צה"ל, בתחילה עם רינה מצליח ולאחר מכן לבדו. "שמעון אלקבץ מפקד התחנה הוא זה שהביא אותי מתוך רצון לקבל את מגוון הקולות ולתת ביטוי לכל שדרות החברה הישראלית".

יומן הצהריים/ "ליומן יש עורך מופלא, יוסי אסולין, שהעבודה המשותפת הפכה אותנו לחברים ושותפים. אני מאוד אוהב לעשות רדיו ואקטואליה ומביא את עצמי ואת כל המטען האישי והמקצועי שלי למיקרופון כל יום מחדש".

המטען/ "אני חושב על ההורים שלי בכל יום. זה משאיר אותי עם הרגליים על הקרקע, צנוע ובלי מידה של שחצנות. הזהות שההורים שלי יצקו בי נשארה טבועה בי. חלק מהמאבקים שלי קשורים לאותו מטען כמו המאבק מול קמפיין ההדתה".

ימין ושמאל/ "הרבה שנים התקשורת הייתה מוטה פוליטית בצורה מאוד ברורה לשמאל. חלק מהתיקון זה להביא מגוון דעות ולשקף את המציאות נכון. ברגע שאתה מביא גוון אחד, הומוגני, אז המציאות יוצאת מעוותת וחד-צדדית. כשאתה שומע מקהלה של קולות זה כבר מקבל שיקוף מדויק יותר של המציאות. המהפיכה עדיין לא הושלמה אבל אנחנו בהחלט בדרך".

הדתה/ בשנים האחרונות סומן כאחד הלוחמים המרכזיים בתקשורת נגד קמפיין ההדתה. "הייתה תקופה שהתלבשו על דוכני הנחת התפילין של חב"ד ויותר מאוחר גם על מופעים נפרדים, ואני זעקתי: ירדתם מהפסים? ניהלתי מאבק מול קבוצה קטנה וקולנית שמנסה למחוק את הזהות היהודית. הזהות היהודית היא נשמת אפה של המדינה. אחרת איזו הצדקה יש לנו להיות כאן?".

אם זה לא היה מסלול/ "כל מה שאני יודע לעשות בחיים זאת תקשורת. זו מתנת א-ל לעבוד במשהו שאתה מרגיש בו שליחות ומשמעות".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ שש וחצי בבוקר כבר על הרגליים. עד שבע עיתונים וקפה. מארגן כריכים וארוחת בוקר לילדים, ובשמונה וחצי יוצא מבאר שבע לכיוון תל אביב. עד הצהריים בגלי צה"ל ומשם לערוץ 20 עד תשע בערב. "ימים ארוכים ועמוסים".

פלייליסט/ בעיקר לועזית של שנות ה-80. ישראלית: חנן בן ארי, ישי ריבו, אמיר דדון ורוני דלומי. "היוצרים הישראלים הצעירים מוכשרים מאוד".

השבת שלי/ "בעבר נאלצתי לצערי לעבוד גם בשבתות. זה היה נורא. בשנים האחרונות שבת בבית עם המשפחה, תענוג".

דמויות מופת/ אבא ואמא ז"ל. "מעריץ אותם על הדרך שעשו, ההתמודדות עם הקשיים בלי לוותר".

מפחיד אותי/ הבריאות. "כל השאר בידיים שלנו".

משאלה/ "להיות לצד ילדיי גם בבגרותם - מה שאני לא זכיתי לו".

כשתהיה גדול/ לכתוב ספר. "יש כמה עשרות דפים מגיל 17 שמחכים שאשוב אליהם".

לתגובות: rivki@besheva.co.il