בשבע מהדורה דיגיטלית

שירו למלך

יצחק מאיר והראל טל מדברים על הקהלים החדשים שצורכים מוזיקה יהודית מתוך צמא אדיר לקרבת אלוקים.

דביר עמר , י"ב בתשרי תש"פ

"מסתבר שאנשים מחפשים את האותנטיות ואת הלב הנשבר". יצחק מאיר (מימין) והראל טל
"מסתבר שאנשים מחפשים את האותנטיות ואת הלב הנשבר". יצחק מאיר (מימין) והראל טל
צילום: שלומי יוסף

"בהופעה האחרונה שלי ניגשה אליי אישה ואמרה לי: 'יצחק, אני בוכה איתך הרבה'", כך מספר הזמר והיוצר יצחק מאיר (38).

"היא מתארת לי: בעלי נפטר, יש לי בת חולה ובנות עם חיים טראגיים, ולמרות זאת אני כל הזמן שמחה. אבל אותך אני שומעת ובוכה, תודה לך", הוא מסיים את הסיפור ומוסיף תובנה משלו: "מסתבר שאנשים רוצים את האותנטיות ואת הלב הנשבר. כשאני שומע את הראל טל, אני שומע לב נשבר. גם בשירים השמחים שלי יש הרבה לב נשבר. היום אני כבר לא הקומונר שאומר 'יאללה תשמחו', כי מה שלא קורה בלב - לא עובד בחוץ".

"אני מרגיש שזה הפוך על הפוך, אל תנסה להיות מי שאתה לא", מוסיף הראל טל (31) את התובנה שלו על השמחה בהופעות. "אם אני כולי מבואס והיה לי יום דפוק ואני עולה לבמה ומנסה להראות הראל אחר, זה הכי דפוק שיש. כי אז אני גם לא האחר וגם לא עצמי. אם אני מביא את עצמי ובתוכי יש לב שבור, אז כמו שרבי נחמן אמר: אחרי לב שבור תמיד יש שמחה".

אבל בשורה התחתונה הגעת כדי לשמח.

"ברור שכן. הכוונה לא לנסות לזייף, אלא להתחבר למקום פנימי ולבוא משם".

למכור רוחניות

השיחה בין שני הזמרים קולחת, וההיכרות שהייתה די מינימלית טרם המפגש נראית בתוך זמן קצר כהיכרות עמוקה ורבת שנים. "נורא שימח אותי המפגש, ברוכים הבאים", מקבל אותנו יצחק בהתרגשות. עם שוך ההתרגשות הראשונית, מתחילים השניים לדבר גם על הקונפליקטים שהם חווים במקצוע.

"אצלנו יש תרתי דסתרי. מצד אחד אם לא פרסמת, לא עשית באיזשהו מקום. פרסום שווה פרנסה ובעיקר בשואו ביזנס. מצד שני 'תעיתי כשה אובד'", אומר יצחק ורומז לשירו של הראל, "ריבונו של עולם, היצירה שלי מושתתת על זה שאני לא יודע מה אני רוצה ואתה תגיד לי. אני מתפלל שהעשייה שלי תהיה הכי מבפנים, אבל דקה אחרי זה, 'איך מעלים ליוטיוב ולפייסבוק?'. דואליות שאין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. שני כוחות שונים, שנורא מבלבל וקשה לי איתם".

הראל מהנהן. "אתה מוכר רוחניות, נשמה ועומק, אבל הדרך לתת אותה לציבור היא בדיוק הפוך. אתה יכול לעשות את השירים הכי יפים בעולם ולשבת בחדר שלך, זה לא יעזור. אתה מחפש להגיע לאנשים והדרך ללבבות מגיעה דרך התקשורת". אבל הוא דווקא רואה בקונפליקט הזה ברכה: "אני מרגיש את הקונפליקט, אבל בעיקר מרגיש שמחה בהצלחה של המוזיקה. דווקא בגלל שיש פער מטורף בין המקום של הרוחניות והמוזיקה שאין בו כלים ובין הכי עולם הזה, לעשייה בכלים וגבולות. כשאני מצליח למזג אותם נכון, המיזוג הזה הכי נותן שמחה. כי מיזוג שמיים וארץ זה התכלית שלנו, שהקב"ה ימלוך בעולם. אפילו בדברים קטנים, כמו איך לקדם את השיר שלי. כשאני מצליח למצוא דרך אמצע, לשמור על התום והאמת שלי ומצד שני להצליח כמה שידי מגעת, זה וואו".

מה הציבור הכי מחפש היום בהופעות?

הראל: "הלוואי שהייתי יודע מה הציבור רוצה. בשביל זה צריך הרבה עוקבים, אני אשמח לדעת", הוא צוחק.

יצחק: "כולנו רוצים חיבור יותר ממה שאנחנו מעזים. רוצים חיבור, אלוקות ומלאכים. אנשים לא יגידו ככה ויש המון מסכים שהם שמים כי יש מבוכה. אבל בפועל, אני חי בפרדס חנה ורואה את זה בחילונית בצורה הכי נקייה, אנשים מבקשים אלוקות. ואני קרבת אלוקים לי טוב. כולם. איך עושים? הלוואי שהיינו יודעים".

החיפוש אחרי האור, מספרים השניים, מחבר אליהם קהלים שהם אפילו לא חלמו עליהם. "הרבה פעמים מדברים על קהל היעד. זה השבח של יוטיוב", אומר יצחק, "הקהל זה לא הקהל שאתה רואה סביבך בהופעה. יכולים לשמוע אותי מאינדונזיה עד באר טוביה. גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה מנטלית. אותי זה מדהים ואלו הדברים שהכי מחזקים אותי".

"קורה לי הרבה שמגיע אליי בן אדם שלא חלמתי שהוא יודע איך קוראים לי. 'אתה לא מבין מה השירים שלך עושים לי, שינית לי את החיים'", מספר הראל בהתרגשות. "ישבתי ערב אחד בתחנת דלק אחרי יום דפוק ומצב רוח רע. בן אדם יוצא מהרכב ואומר, 'וואו, אני שעה וחצי שומע אותך בנסיעה, מה עשית לי'. ממצב שישבתי מעוך, הבן אדם נתן לי כוח".

מה ההבדל בין הקהלים שלכם?

הראל: "נכון שרוב ההופעות שלי היום הם לבחורי ישיבות, אבל היום כולם מחפשים לב, לב אמיתי, קרבת אלוקים, אתה צריך להתאים את עצמך. אומנם הקהל נותן אופי יותר מסוים של שירים, אבל בסוף המוצר הוא אותו מוצר. עשיתי התוועדות לפני ימים נוראים בתיכון דתי, ניגונים ושירים שקטים. בחיים לא היה לי דבר כזה. הייתי אוויר, יושב על הבמה, כולם בפלאפונים, אפילו מדריך בבני עקיבא לא הרגשתי. שיניתי את התוכנית והתחלתי לשיר אדון הסליחות. כולם עפו שם, הפכתי את הכול. הרבה יותר הרקדה ומזרחי. אבל בסוף המוצר אותו מוצר, חוויה רוחנית והתחזקות".

גם יצחק מסרב להיכנס למשבצות ודוחה את ההבדלים לכאורה בין הקהלים של השניים. "בהרבה הופעות מבקשים ממני שאשיר 'תיתן אחרית לעמך' של הראל טל. בהופעה אחת אתה מקבל קהל צעיר ומחפש, ובהופעה אחרת קונספט אחר של קהל מזרוחניק בורגני עם שפם. בפרספקטיבה של שנים, העיקר זה הלב, ללא הבדלי דת, גזע, מין ולבוש".

מוזיקה בלי התנצלויות

מה מקור ההשראה שלכם?

הראל: "העיקר זה ההתבודדות, השדה. מקווה שמשם הכול יבוא. נע ונד עם גדולי ישראל מכל הדורות. רבי נחמן מברסלב שנותן לי המון כוח. רבי שלמה קרליבך הוא השראה עצומה. ובכלל, אוספים פנינים מכל מי שמוכר לנו את הקב"ה בדרך".

"עכשיו זה הרבי שלי", עונה יצחק. הראל מסתקרן לדעת במי מדובר ויצחק מסרב לחשוף. לבסוף הוא נעתר: "הרב יובל לויטה. יש לו שיעורים כל ליל שישי בקיבוץ עין חרוד ומגיעים אפילו חסידי גור. בנוסף, גדלנו אצל רבי יעקב כ"ץ. באופן אישי אני מאוד מחובר גם למרדכי בן דוד ברמה שאני לא רוצה לפגוש אותו. היו מקומות שכמעט יצא לי לפגוש אותו, ואמרתי: איזה מזל שלא נפגשנו בסוף. בשבילי הוא דמות מיתית. הלב הנשבר והלשיר בעצימת עיניים".

תובנה שלכם על התפתחות המוזיקה היהודית?

הראל: "דבר פשוט ואמיתי הוא שהמוזיקה מגיעה כי מרגישים צמא מטורף, אנשים מחפשים הרבה יותר. לא סתם נהייתה פתאום יותר מוזיקה מאשר ה'אוי וי וי' שהיה לפני מאה שנה. מוזיקה בלי התנצלויות, הקב"ה על השולחן. משהו חדש מתחיל".

יצחק מסכם: "אמן!".