בשבע מהדורה דיגיטלית

מאמינים בארבעת המינים

כמו ארבעת המינים הילדים שלנו הלכו לכיוונים שונים. איך אפשר לשמוח בכולם יחד?

הרב יונה גודמן , י"א בתשרי תש"פ | עודכן: 20:15

הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמן
צילום: שחר תמיר

אחד הדברים החשובים ביותר להורים הוא חינוך ילדיהם, מתוך רצון שהם יבחרו להמשיך בדרכי המשפחה.

ממילא, אחד הדברים הקשים ביותר להורים הוא לראות מי מילדיהם בוחרים בדרך אחרת מזו שהם מאמינים בה. והנה, כל מי שזכה ליותר מילד אחד, וכל מי שילדיו החלו להתבגר, מגלה שהם מפתחים כיוונים שונים זה מזה, ולעיתים נטיות רוחניות שונות אלו מאלו.

חידוד האתגר יתגלה בעזרת מדרש מפורסם המתייחס לארבעת המינים. המדרש מלמד שארבעת המינים רומזים לארבעה סוגי יהודים שונים. אתרוג, עם טעם וריח, כנגד יהודים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים, לולב כנגד יהודים עם תורה אך בלי מעשים טובים, הדס כנגד יהודים עם מעשים טובים אך בלי תורה, וערבה כנגד יהודים שהם בלי שניהם.

כל עוד מדובר בעם היהודי כולו, קל להזדהות עם המדרש. הרי בסך הכול, די ברור מי הם אלו שחפצים לחיות מתוך נאמנות לתורה והם בעלי מעשים טובים (למתקשים – מבט קצר במראה יזכיר לנו מי אלו. יש רק בעיה קטנה – שציבורים רבים אחרים משוכנעים אף הם שהם האתרוגים בסיפור). נותר רק להבין אילו קבוצות בעם נמשלות לשאר המינים, מי כנגד החרדים, מי כנגד החילונים וכו'.

ברוח זו, אף המשך דברי המדרש קלים לאימוץ: "אמר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו". צריך להתחבר לכל סוגי היהודים, להשפיע ולקרב.

ברם, מה קורה כשסוגים שונים גדלים אצלי בתוך הבית, כלומר ילדיי? כמובן, אין חובה שיהיו ממש "בלי תורה ובלי מעשים טובים" חלילה, אך עצם השונות קשה ומאתגרת. כאן, קריאת המדרש קשה לביצוע, אך כה חשובה: "לקושרם כאגודה אחת" - לטפח את הלכידות המשפחתית. לראות את האור ואת הטוב שבכל אחד. להבין שאני משקיע כמיטב יכולתי, ובע"ה אמשיך לעשות כן, אך לא הכול בידיי, והאישיות והחברה תורמות אף הן לפיתוח הכיוון הרוחני. וחשוב מכול לזכור שחינוך ילדיי אינו מפעל ליצירת קופסאות שימורים. בפס ייצור של מפעל יש מוצר תקין ומוצר פסול, אך בע"ה ילדינו מורכבים ובעלי פנים רבות, ואין ציון סופי לפועלנו החינוכי.

זאת ועוד, המדרש מסיים באמירה מתמיהה. האיגוד נועד ליצור מצב שבו "הן מכפרין אלו על אלו". לכאורה צריך לומר, שהאתרוגים הצדיקים יכפרו על השאר! אך מהמדרש עולה קריאה אחרת: קריאה לנו - לראות את האור ואת הטוב שבכל אחד. קריאה להבין שבכל ילד יש תחומים שבהם אנחנו יכולים ללמוד ממנו, קריאה המחייבת הרחבה של הפריזמה שבה אנו מתבוננים על ילדינו המתבגרים. כי עם כל החשיבות של תחומים גלויים כמו לבוש ותפילה, יש ערך עצום למימדים נוספים כמו שלל המצוות ש"בין אדם לחברו". רק לפני ימים מספר למדנו שאין אפשרות לתקן את המישור שבין אדם למקום עד שירצה את חברו. חלילה לנו מלהיות רפורמים ולוותר על משהו מהמצוות המעשיות, אך אל לנו להיות שופטים ומחלקי ציונים לאיש, כולל לילדינו.

אפשר לסכם בצמד המילים המפורסם: באהבה ובאמונה. לרוב משתמשים בצמד זה כקריאת כיוון ביחס הרצוי כלפי יהודים אחרים. אך אני מציע לאמצו גם כהנחיה בדבר היחס הראוי לילדינו השונים. ראשית כול - אהבה בלי תנאי, ולא רק כאמצעי כדי שהילד יאמין, ושנית - אהבה בלי גבול, גם אם הילד לא שלם, בדיוק כמונו. ובו-זמנית: להמשיך לחנך מתוך אמונה שהשמיים הם הגבול - בשבילו, בשבילנו ובשביל משפחתנו.

הרב יונה גודמן

מנהל חינוכי ברשת מוסדות בני עקיבא ומרצה במכללת אורות ישראל

***

לשאלות ומכתבים למדור: ofralax@gmail.com