בחרבם ובקשתם

מאחורי הכניסות לקבר יוסף, שהולכות ומתרחבות גם בחגים אלה, עומד מבצע צבאי שלם בלב אוכלוסייה עוינת.

אסף משניות , י"א בתשרי תש"פ | עודכן: 15:26

"הערבים הפכו את המקום למזבלה". הכניסה לקבר יוסף
"הערבים הפכו את המקום למזבלה". הכניסה לקבר יוסף
צילום: מנהלת המקומות הקדושים במועצה אזורית שומרון

אמצע הלילה בין ראשון לשני, השבוע. סמוך לחצות, מאות חיילי צה"ל מנהלים מבצע רחב היקף ברחובות העיר העוינת. פותחים צירים, מבצעים סריקות מרובות ומרחיקים את תושבי המקום מזירת ההתרחשות. הפעם לא מדובר בעצירת חוליית טרור כלשהי, כפי שקורה לא אחת בשכם, אלא במבצע מאורגן לפרטי פרטים שנועד לאפשר למאות ואלפי יהודים להגיע לקבר יוסף ולהתפלל במקום.

שיאו של המבצע הצבאי הרגיש אומנם מתרחש בשעת לילה מאוחרת, אבל ההכנות אליו יצאו לדרך זמן רב קודם לכן – החל מההכנות הראשוניות ועד לסדרת הפעולות המקדימות לכניסה, שכוללות הכשרה של הדרך לקבר ושל מתחם הקבר. צה"ל מתאמן באופן תדיר על הכשרת הכניסה לקבר, והיא מתבצעת על ידי חיילי חטיבת כפיר וסיירת גולני.

"בסופו של יום שכם היא לא מקום ידידותי בלשון המעטה, וכל כניסה היא מבצע צבאי שלם", אומר סרן נבו כרסנטי, מפל"ג (מפקד פלגה) בסיירת גולני. כרסנטי והפלגה שלו אחראים על הכשרת מתחם הקבר עצמו, בעוד לוחמי כפיר אחראים על הכשרת הדרך מהכניסה לשכם ועד למתחם הקבר. "מדובר בהכנות שאנחנו עושים עוד הרבה לפני הכניסה עצמה, כולל אימונים והכול. בלילה של הכניסה עצמה החיילים שלי פועלים כדי להכשיר מהר את מתחם הקבר, כדי לוודא שאין מטענים או משהו אחר שמסכן את המתפללים. הכוח כבר מיומן מכל הכניסות, כך שאנחנו עושים את זה מהר מאוד".

שהמתפללים ירגישו בטוחים

בעיר כמו שכם, הכשרת מתחם הקבר איננה משימה שאפשר להקל בה ראש. מדובר באחת הערים העוינות ביותר לישראל ברשות הפלשתינית. אומנם 98 אחוזים מהייצוא שלה מיועד לישראל, אך העיר היא כר פורה לאנשי חמאס, ובמחנות הפליטים שבשטחה חיים עשרות אלפי תושבים, כולם בעלי סלידה עצומה מישראל. שכם הפכה בשנים האחרונות למקום מסתור למחבלים רבים שביצעו פיגועים רצחניים. קבר יוסף נמצא בחלקה הדרומי של העיר, בלב שכונת מגורים, ובסמיכות לו נמצא מחנה בלאטה, שמוגדר כאחד המקומות הצפופים בעולם – וגם כאחד המקומות המסוכנים והנפיצים ביותר ביו"ש. כל הגורמים הללו הופכים את תהליך ההכשרה והאבטוח של השיירות לקבר למשימה קריטית ומורכבת.

"כמעט בכל פעם יש הפרות סדר, אלימות יותר או פחות, והתפקיד שלנו הוא לעצור אותן", מספר כרסנטי. "זה יכול לנוע בין השלכות אבנים למטענים ממש. לפני כמה כניסות, במהלך הסריקות שלנו לטיהור מתחם הקבר, איתרתי מטען צינור שהושלך למתחם הקבר לפני הכניסה, במטרה שיתפוצץ במהלך התפילה ויפצע עשרות אנשים. מיד הכנסתי את החבלנים של המשטרה שאני אחראי עליהם שם, ופוצצנו את המטען בצד. רק אחרי זה נתנו אישור להיכנס למתחם".

איך מכשירים את מתחם הקבר?

"יש לנו שורה של שיטות, שברור שאני לא יכול לפרט אותן לפרטי פרטים, אבל באופן כללי אנחנו משתמשים בחבלנים, יחידות עוקץ, סריקות מיוחדות ודברים בסגנון הזה. הכוח שלנו כבר מאומן ומיומן בזה. אנחנו עושים את זה כבר הרבה זמן, ואחרי כל כניסה מסיקים מסקנות ולומדים לפעם הבאה".

וכשמוצאים מטען צינור, לא עוצרים לרגע וחושבים שאולי יהיה קשה מדי להבטיח את ביטחונם של המתפללים?

"ממש לא. היום הכול ידוע. זה לא שאנחנו מסתירים מתי עומדות להיות הכניסות, כי זה בלתי אפשרי. גם הצד השני יודע מתי הן נערכות, והוא כמעט תמיד מנסה לפוצץ אותן, במובן המילולי ביותר. אם על כל פעם שנמצא מטען צינור נחליט שאין אפשרות להיכנס לקבר יוסף, אף פעם לא יהיו כניסות".

המתפללים מרגישים את כל המורכבות הזאת באבטחה?

"האמת היא שלא. מבחינתם הם מגיעים למקום סטרילי לחלוטין. אתה רואה ילדים ששרים ורוקדים במתחם, אימהות עם תינוקות, אנשים שמתפללים שם בנחת, אוכלים מאפים ושותים שתייה קלה. הם מרגישים חופשיים שם, וכל פעם שאני רואה את זה אני יודע שהצלחנו במשימה שלנו".

בעוד את מתחם הקבר עצמו מטהרים כרסנטי וחייליו, את הדרך המובילה מחוץ לעיר שכם ועד למתחם מכשירים חיילי חטיבת כפיר. סרן מיתר שילון, מפקד פלוגת החוד של גדוד דוכיפת השייכת לחטיבה, נכנס לתפקידו הנוכחי זמן קצר לפני הכניסה, בשבוע שקדם לראש השנה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא אבטח את התפילה. "זה נוהל קרב לכל דבר ועניין", הוא אומר. "אנחנו נמצאים במצב מאוד מורכב. מצד אחד, זאת כידוע עיר מאוד עוינת. מצד שני, אנחנו רוצים לאבטח את המתפללים. מצד שלישי, אנחנו רוצים להפריע כמה שפחות למרקם החיים של תושבי שכם עצמה".

שילון מסביר שהשמירה על מרקם החיים של אנשי שכם נועדה להפחית את האלימות בכניסות. "ככל שהחיים של אנשי המקום לא ישתבשו יותר מדי, כך יהיו פחות אירועים שנצטרך לטפל בהם תוך כדי. זה משהו שלמדנו מניסיון קודם, גם בשכם עצמה וגם במקומות אחרים. יחד עם זה תמיד יש אירועים, וכל פתיחת ציר מלווה בעבודה מעמיקה של הכנה מראש".

איך אתם מכשירים את הצירים בשכם עצמה?

"אנחנו מנתחים את השטח מראש לפי היסטוריה גזרתית ומודיעין, ובודקים איפה נתקלים ביותר בעיות ואיפה פחות. לפי זה אנחנו מרכיבים צוותי אבטחה במרחב הציר. אנחנו גם משנים מסלולי הגעה מכניסה לכניסה, כדי לא להיקלע לשבלונה שתהפוך אותנו ליותר פגיעים. זאת התפיסה הצבאית הרגילה בכל מקום, וקבר יוסף לא שונה בתפיסה הכללית משום מקום אחר".

אומנם תפיסת הפעילות הכללית של צה"ל לגבי קבר יוסף איננה שונה מהותית מכל מקום אחר, אך בכל זאת הכניסות לקבר יוסף, ולכל שאר הקברים ואתרי המורשת ביו"ש, הן מעין יצור כלאיים בהתנהלות הצבאית. "מצד אחד זו לא פעולה התקפית, אלא פלוגת אבטחה לכל דבר ועניין שנועדה להגן על המתפללים. מהצד השני, אנחנו נמצאים בתוך שכם, עיר עם התנגדות גדולה במיוחד שלרוב אנחנו נמצאים בה כדי לעצור חשודים ולא כדי לאבטח ישראלים. זה יוצר מצב של בין לבין. אם לרוב אני חושב או על פעילות הגנתית או על פעילות התקפית, בכניסות לקבר צריך לחשוב על שני הדברים יחד", אומר שילון.

איך מכינים חיילים לפעילות שקשה להגדיר אותה?

"זה באמת אתגר לא פשוט. זה מצריך המון תרגולות. מבצעים חזרות על נוהל קרב, מכינים אותם לשורה של מקרים ולתגובות הנדרשות. מלמדים אותם איך מבדילים בין אוכלוסייה אלימה ומאיימת ובין אוכלוסייה לא אלימה. אנחנו מלמדים את הלוחמים להגיב בצורה הנכונה שמצד אחד תטפל באירועים ומצד שני לא תוביל לבעיות אחר כך".

ליווי המתפללים בלב השכונות הפלשתיניות מצריך מכוחות צה"ל ערנות מתמדת, ופעילות אבטחה שאינה סטטית אלא נעה ממקום למקום. "זה לא כמו אבטחת ציר רגיל או הגנה על גדר של יישוב. אנחנו כל הזמן נעים ממקום למקום, כל הזמן מוודאים שאף אחד לא הלך לאיבוד. אני חושב שכולם מבינים מה המשמעות של יהודי שהולך לאיבוד באמצע שכם. זה סרט אחר לגמרי. כל ההיערכות שלנו היא דינמית. תוך כדי הכניסה, כשהמתפללים והחיילים נמצאים בשכם, כל רבע שעה בממוצע יש הערכת מצב איפה יש התנגדות גדולה יותר, איפה המצב יותר רגוע, איפה צריך לתגבר כוחות ואיפה אפשר לדלל. זה לילה של פעילות דינמית מתמדת עם רף מתח מאוד גבוה. לא פעם קורה לנו שצריך לשנות תוכניות תוך כדי. לרוב אנחנו מצליחים לנטרל מראש את מוקדי ההתנגדות המרכזיים, וגם בפעמים שאנחנו מוצאים התנגדות גדולה, אנחנו יודעים לתפעל אותה תוך כדי הכניסה עצמה".

לא סתם חטיבת כפיר היא האחראית על הכשרת הדרך אל הקבר. החטיבה לרוב פועלת בתוך יהודה ושומרון, ונכנסת באופן תדיר לשכם על מנת לבצע מעצרים של פעילי טרור ואמצעי לחימה שונים בעיר. יש שבועות שבהם חיילי החטיבה נכנסים מדי לילה לעיר, במקרים אחרים נעשות שלוש כניסות בשבוע.

עד כמה הפעילות הקבועה שלכם בשכם מסייעת לכם בהכשרת הדרך?

"המון. אנחנו מכירים את הצירים. כשאנחנו מבצעים פעילות התקפית בשכונה שקרובה לקבר, החיילים לא שוכחים את הרחובות. אותו דבר גם לגבי הכניסות לעיר. בכלל, העובדה שאנחנו מכירים את הרחובות הרלוונטיים גורמת לחיילים להרגיש הרבה ביטחון ולפעול בלי חשש. פרט לכך, אחרי הפעם הראשונה שגדוד דוכיפת הוכיח שהוא יכול לבצע בהצלחה משימה מורכבת כזאת, כל הביטחון של הגדוד עלה ומאז זה רק מתחזק. יחד עם זה, אנחנו עושים הכול כדי לא להיות שאננים. לכן אנחנו דואגים בכל פעם לשנות דברים ולחדש".

פעמיים הרס, פעמיים שיפוץ

הכניסה לקבר יוסף לא הייתה אמורה להיות מבצע צבאי שמתכוננים אליו שבועות מראש. גם לאחר שבהסכמי אוסלו הועברה שכם לידי הרשות הפלשתינית, קבר יוסף וישיבת עוד יוסף חי היו אמורים להישאר בידיים ישראליות. בהתחלה כך באמת היה, עד לפני 19 שנה, כשפרצה האינתיפאדה השנייה. ימים ספורים לפני יום הכיפורים התרחשה פרשת מדחת יוסוף, שהופקר במתחם הקבר כשהוא פצוע. יומיים אחר כך הורה ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לסגת מהמקום ולמעשה להפקיר אותו לידי הרשות.

התוצאות של הפקרת קבר יוסף היו ידועות מראש. תושבי שכם שברו את קירות המתחם, הציתו אותו והחריבו את רובו. רק שנה וחצי מאוחר יותר, במהלך מבצע חומת מגן, נכנסה בפעם הראשונה קבוצה של חסידי ברסלב למתחם הקבר והקימה שם מחדש ישיבה. בראש אותה קבוצה עמד בני זאבי, בנו של השר רחבעם זאבי הי"ד, חודשים ספורים אחרי שאביו נרצח.

מאז החלו כניסות בודדות בשנה למתחם הקבר, והמראה שקיבל את פני המתפללים היה קשה לצפייה. יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, היה אחד המתפללים בכניסות הראשונות. שנה וחצי קודם לכן, במהלך אירועי מדחת יוסוף, השתתף דגן בערב יום כיפור בחיפושים אחר הרב הלל ליברמן הי"ד, שנרצח בלינץ' שביצעו בו מחבלים משכם. במהלך החיפושים הגיע דגן להר עיבל, ומשם ראה את קבר יוסף עולה בלהבות.

"הכניסות הראשונות היו מזעזעות", הוא מספר, "הכול היה מפוחם. כשיצאנו מהקבר היה לנו פיח מתחת לציפורניים. גם היה באוויר כל הזמן ריח של פיח ועשן, כי הם היו שורפים את המקום שוב ושוב. זה היה נראה כמו גל אבנים מפוחם. הערבים דאגו לבזות את המקום והפכו אותו למזבלה. היה ריח של שתן באוויר. זה היה נוראי".

בשנת 2010 בוצע השיפוץ הראשון במתחם הקבר, ובמקביל מספר המבקרים בו רק הלך ועלה. אלא שאז הרסו אנשי המקום את הקבר שוב. זה קרה מיד לאחר הפיגוע שבו נרצחה משפחת הנקין הי"ד, בסוכות לפני ארבע שנים. אחד הרוצחים התגורר בשכם והסתתר בסמוך לקבר. בתגובה לסימון ביתו להריסה, שברו אנשי שכם את הקבר והציתו אותו שוב. "אני זוכר שהגעתי זמן קצר אחר כך למקום עם הרב יצחק יוסף והרב אליקים לבנון. הראשון לציון הזדעזע ואמר שזה נראה ממש כמו דאע"ש. ואז יצאנו למבצע שיפוצים נרחב נוסף של הקבר, הפעם כולו עבודה עברית".

לא רק פועלים השתתפו בבניית הקבר מחדש, אלא גם כוחות צה"ל. המטרה המוצהרת הייתה לגרום לכל הגורמים להרגיש שייכות ובעלות על מתחם הקבר, והמהלך הצליח מעל למצופה. כל הגורמים האזרחיים שעוסקים בביקורים בקבר יוסף מעידים על שיתוף פעולה מושלם עם צה"ל, כאשר חלק ניכר מהמחמאות מקבלים אל"מ שגיב דהן, מח"ט שומרון, וקצין האגמ"ר רס"ן שלומי כהן. "בלי שותפות מלאה איתם לא היינו יכולים לפתוח את כל אתרי התנ"ך בשומרון, ובראשם קבר יוסף", אומר דגן.

12 אוטובוסים בכל כניסה

בשנים האחרונות הפכה התפילה בקבר יוסף לאירוע פופולרי במיוחד. בשנה הקרובה צפויות לא פחות מ-15 כניסות לקבר. לרוב פעם בחודש, ובחודשים כמו תשרי אפילו שלוש פעמים. המספרים בכל כניסה נעים בין מאות לאלפי מתפללים. גם חתך המתפללים מתרחב מפעם לפעם, ובין המבקרים תוכלו למצוא חסידים, ליטאים, כיפות סרוגות, חילונים, יהודים מחו"ל, אישי ציבור, אומנים, שחקנים, זמרים, פוליטיקאים ועוד. רק כדי לסבר את האוזן, בעוד דגן מתראיין לכתבה, בטלפון השני הוא מסדר לשר הכלכלה אלי כהן כניסה לקבר עם אבטחת אישים, שעה וחצי לפני תחילת הכניסה כולה. מלבד כהן, כמעט כל שרי הממשלה ביקרו בשנים האחרונות בקבר יוסף, ביניהם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והשרים הרב פרץ, סמוטריץ', גלנט, ארדן, ישראל כץ ועוד. את המזוזה החדשה בקבר קבע האדמו"ר מויז'ניץ.

על ניהול הכניסות בפועל מטעם מועצת שומרון מופקדים סגן ראש המועצה דוידי בן ציון, ומנהלת המקומות הקדושים במועצה האזורית שומרון. "כל הפעילות שלנו היא בהתנדבות מלאה", אומר נתנאל שניר, מנהל המנהלת, "אנחנו פועלים כל החודש בהכנות לקראת הכניסה".

איך זה מתבצע?

"במהלך החודש יש לנו מוקד שבו נרשמים מי שרוצים לבוא לכניסה. אחר כך מתחילים הנושאים התפעוליים בשטח. להשיג את האוטובוסים, לארגן את כל הציוד לקבר עצמו וכמובן את הכיבוד לאנשים".

בכל פעם צריך להכניס מחדש את הציוד למתחם?

"לצערנו אנחנו לא נמצאים שם כל הזמן אלא רק פעם בחודש. אם נשאיר שם את הציוד יהרסו אותו, לכן אנחנו מכניסים אותו כל פעם מחדש".

אתה מרגיש בגידול של המתפללים?

"ברור. התחלנו לפני שנים עם אוטובוס אחד שלא תמיד היה מלא. היום בכל כניסה יש 12 אוטובוסים ממוגני ירי, ולפחות שתי נגלות בכל פעם. בכניסות עכשיו או בכניסת יסוד שביסוד (היום בספירת העומר המזוהה עם יוסף, א"מ) יש אפילו חמישה סבבים. אנחנו מדברים על מספרים שמתחילים באלף מתפללים בכל פעם, ומגיעים בשיא לארבעת אלפים. הסיבה היחידה שהמספר הזה לא גדל עוד יותר היא כי אין לנו אפשרות להגדיל אותו, אבל אנשים מתאמים את הטיסות שלהם מחו"ל בשביל להיכנס לקבר".

במהלך חול המועד הקרוב, פרט לכניסה נוספת לקבר יוסף, צפויים אלפי מבקרים להגיע לאתרי התנ"ך בשומרון, כאשר צה"ל מעודד באופן אקטיבי לבקר באתרים השונים וקורא לאנשים לחפש ברשת את אמצעי ההתקשרות איתו. בצבא ובמועצה מתכוננים בשנה הקרובה ללא פחות ממאה אלף מבקרים באתרים השונים, רבע מתוכם יהיו בקבר יוסף.

"השאיפה שלנו היא לחזור לנוכחות קבע בקבר. אנחנו יודעים שזה ייקח זמן ויש לנו סבלנות לזה. כל הזמן שואלים אותי למה אתם מוכנים לזה שהכניסות הן רק בלילה ולא ביום, ורק פעם בחודש, ואני אומר להם שוב ושוב שזה תהליך ארוך. אני רואה את ההתקדמות שלנו כל הזמן, ויודע שבסוף גם נחזור לנוכחות קבע בקבר".