בזכות מלחמת יום הכיפורים אני חי בישראל

אני מודה לה' ולהוריי ג'ים ז"ל ומירנה, שזכיתי לגדול כאן במדינה יהודית בארץ ישראל ולא כנער אמריקאי בגולה.

ח''כ נפתלי בנט , ט' בתשרי תש"פ

האבא ג׳ים בנט ז״ל תותחן בחזית רמת הגולן במלחמה
האבא ג׳ים בנט ז״ל תותחן בחזית רמת הגולן במלחמה
צילום: באדיבות המשפחה

הוריי, שהיו רחוקים מכל זיקה דתית או ישראלית, עלו מסן פרנסיסקו לישראל ביולי 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. איזשהו ניצוץ יהודי או ציוני הביא לעלייה מפתיעה זו.

שלושת בניהם, אשר, דני ואני, נולדנו בחיפה. אבא ז״ל עבד בטכניון והשתלב יפה, אך לאמא שבקושי דיברה עברית, די בודדה חברתית, ועם שלושה ילדים קטנים מאד, היה קשה מאד בישראל.
היא לא הרגישה ישראלית.

לאחר הרבה התלבטויות אמא הניעה את אבא לשוב לארה״ב. לרדת מן הארץ. נסענו חזרה לסן פרנסיסקו בקיץ 1973 (אני, הקטן בבנים, הייתי בן שנה). ואז בעודנו שם פרצה מלחמת יום הכיפורים.

אבא עלה מהר על מטוס לישראל והצטרף כתותחן ללחימה בחזית הסורית ברמת הגולן. (הוא מתישהו עשה טירונות שלב ב׳ לעולים מבוגרים והוכשר כ״משנה טכני״ בסוללת תותחנים).

לאחר המלחמה השאירו את המילואימניקים מגויסים חודשים ארוכים. בגלל געגועיו של אבא אלינו, הוא הפציר באמא לחזור לארץ, לפחות זמנית. אמא ושלושתנו הקטנים חזרנו לארץ.

אבל משהו השתנה. אמא הרגישה לראשונה ״חלק מישראל״ כלשונה. אולי בגלל שאבא כבר תרם את חלקו בלחימה ואולי מסיבות אחרות.

מכל מקום, כך נשארנו בישראל. בגלל או בזכות המלחמה הנוראה ההיא. מה שהיה עבור המדינה טראומה, החזיר את משפחתי לישראל.

ואני מברך את ה׳, ואת הוריי ג׳ים ז״ל ומירנה תיבדל״א, שזכיתי לגדול כאן במדינה יהודית בארץ ישראל ולא כנער אמריקאי בגולה.

עבורי זה ממש לא מובן מאליו שיש לנו מדינה ושאני חי בה. לכן אני תמיד אעשה הכל הכל לשמור עליה.
ועוד משהו: במלחמה נהרגו חילונים ודתיים, אנשי שמאל וימניים. בואו נחזור להיות משפחה אחת. גמר חתימה טובה אחיותיי ואחיי הטובים.