מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הלך לעולמו

שמגר בן ה-94 כיהן כנשיא בית המשפט העליון, כיועץ המשפטי לממשלה וכפרקליט הצבאי הראשי. הוא יובא למנוחות ביום שלישי בגבעת שאול.

חזקי ברוך , י"ט בתשרי תש"פ

מאיר שמגר
מאיר שמגר
צילום: Yossi Zamir/Flash90

מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר ומגדולי המשפטנים בישראל, הלך לעולמו בגיל 94.

שמגר הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. מועד הלוויתו טרם נקבע.

שמגר מונה לכהן כשופט בבית המשפט העליון בשנת 1975, לאחר שמילא את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והיה הפרקליט הצבאי הראשי. כמה שנים לאחר מכן מונה לנשיא בית המשפט העליון – תפקיד שבו כיהן כ-12 שנה, עד לפרישתו.

במהלך השנים עמד בראש כמה ועדות חקירה ממלכתיות, בהן הוועדה שחקרה את הטבח במערת המכפלה, הוועדה שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, וזו שחקרה את דרכי מינויו של היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות פרשת בר-און-חברון.

לשמגר שלושה ילדים מאשתו גאולה, ממנה התאלמן בשנת 1983, והוא סב לנכדים. הוא התחתן בשנית עם השופטת בדימוס מיכל רובינשטיין, שכיהנה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב.

שמגר נולד בדנציג (כיום גדנסק בפולין) כמאיר שטרנברג. הוא עלה לישראל ולמד בגימנסיה בלפור בתל אביב. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ולאחר מכן בלונדון.

בצעירותו התגייס לפלמ״ח ולאחר מכן הצטרף לאצ״ל והשתתף בפעולותיו, ולימים היה בין אנשי אצ״ל ולח״י שהוגלו למחנות המעצר באריתריאה. במהלך מאסרו באריתריאה המשיך בלימודי משפטים בהתכתבות, והשתתף באחד מניסיונות הבריחה מהמחנות. עם קום המדינה שב לישראל.

לאחר שובו התגייס לצה״ל ובמלחמת העצמאות שירת בירושלים. לאחר המלחמה סיים את לימודי המשפטים והחל לשרת בפרקליטות הצבאית ושינה את שם משפחתו במצוות ראש הממשלה דוד בן גוריון משטרנברג לשמגר.

ב-1956 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי, ניצח על מלאכת חקיקת חוק השיפוט הצבאי ויצר כלי משוכלל ומודרני שהקדים את חוק סדר הדין הפלילי האזרחי. ב-כמה שנים לאחר מכן מונה לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי. בתפקידו זה עיצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביהודה ושומרון וחבל עזה לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאותו מילא בין השנים 1968 ל-1975.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים הנחה כי המדינה לא תתנגד לפנייה של תושב השטחים המוחזקים לבית המשפט הגבוה לצדק. על הנחייה זו כתב בספרו האוטוביוגרפי "תם ולא נשלם – פרקי חיים" שיצא לאור בשנת 2015 כי זו אחת ההחלטות החשובות שקיבל כיועץ משפטי והוא מסביר: "האידיאולוגיה שעמדה בבסיס הרעיון אמרה שיש לקיים פיקוח שיפוטי יעיל על פעולות הצבא, והדבר אפשרי רק על ידי מתן אפשרות לאדם שנמצא בשטח המוחזק לפנות לבית המשפט האזרחי, המפעיל פיקוח משפטי עליון על קיום הנורמות של הדין המינהלי".

ביולי 1975 מונה שמגר לשופט בבית המשפט העליון. ב-1982 מונה לממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון ובנובמבר 1983 מונה לנשיא בית המשפט העליון – תפקיד שבו נשא עד אוגוסט 1995, עת מלאו לו 70.

בנאום פרישתו אמר: "אין דמוקרטיה אמיתית יכולה להתקיים לאורך זמן, אם היא יוצרת 'אזורי ביטחון' רחבים מדי ומתרחבים מדי, שנועדו להגן על קבוצה או על פרט, אך שוללים את חופש פעולתם של הרבים האחרים".

כנשיא, היה שמגר הרוח החיה מאחורי פרויקט בנייתו של היכל בית המשפט העליון החדש בגבעת רם בירושלים והמעבר אליו בראשית שנות ה-90. בספרו האוטוביוגרפי סיפר כי התעקש שההיכל החדש לא יוקף גדר, כהצהרה על כך שכל אדם יכול לגשת לבניין.

על תפקיד בית המשפט כתב: "אני דוגל בכך שזו לא רק זכותו של בית המשפט להתערב, אלא גם חובתו, בהיותו מרכז הכובד של יצירת נורמות לציבור. בית המשפט אמנם לא נבחר ישירות בידי הציבור, כמקובל בערכאות מסוימות בארצות הברית, למשל, אך חבריו נבחרים על פי ערכיהם האישיים ואיכותם המקצועית, והדבר מעניק לו משקל מצטבר רב. הוא מייצג את מה שהציבור מצפה לו ממנהיגיו. בתי המשפט זכו תמיד לאמון רב מצד הציבור ונהנו מסמכות מוסדית. היא נבעה מן הכוח שניתן להם לגבש את עקרונות החוק ולהצהיר עליהם".

לאחר פרישתו מכס השיפוט שימש בורר בסכסוכים שהופנו אליו מבתי המשפט או ישירות על ידי הצדדים וכן עמד בראש מספר ועדות חקירה, ובהן ועדת החקירה הממלכתית שעסקה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, ועדת החקירה הממלכתית בנושא טבח מערת המכפלה וועדת החקירה בנושא הקשר בין זיהום מי נחל הקישון לבין מחלתם של לוחמי חיל הים שצללו בנחל.

ב-1996 הוענק לשמגר פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ב-29 ביולי 1993 היה שמגר ראש הרכב של חמישה שופטי בית המשפט העליון שישב כערכאת ערעור ופסק כי זיהויו של דמיאניוק כפושע המלחמה "איוואן האיום" ממחנה המוות טרבלינקה בפולין מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק.

שמגר הדגיש בפסק הדין כי הוא ניתן הגם שאין ספק בשקריות גרסתו של דמיאניוק, שלפיה העביר את המלחמה כשבוי, היות שלכל הפחות סייע לנאצים בעת ששימש כשומר במחנות. בסיום פסק הדין נכתב כי "תם ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם".

במספר פסקי דין ביטא שמגר עמדה נחרצת בזכות חופש הביטוי. שמגר סבר כי הזכות לחופש הביטוי צריכה לגבור על הוראות חוק איסור לשון הרע, גם אם הדעה שהובעה מסתברת לאחר מכן כלא מדויקת או שגויה, ובלבד שנאמרה בתום לב. בפרט הדגיש את חשיבות חופש הביטוי בהבעת ביקורת על רשויות השלטון, לרבות על נושאי משרות ברשויות אלה, בציינו כי "אם יחשוש האזרח כי כל אי דיוק עובדתי, ככל שיראה פעוט וקל ערך, עלול לסבכו בהליכים משפטיים, הוא לא יהין למחות והביקורת תוחנק בעודה באיבה".

ביום שלישי יוצב ארונו של שמגר ברחבת המבואה של בית המשפט העליון בירושלים והציבור יוכל לעבור על פני הארון בין השעות 10:30 עד 13:00.

טקס האשכבה יתקיים ברחבת המבואה בבית המשפט העליון בשעה 14:00 ובסיומו תתקיים הלוויה בבית העלמין בגבעת שאול בחוג המשפחה.

ביקורי תנחומים בבית משפחת שמגר, רחוב אופיר 20, תל-אביב, בין השעות 10:00-14:00 ובין 16:00-21:00.