לאתר מבטאים עתיקים במעברות ובשכונות

ד"ר דורון יעקב, מנהל מיזם הקלטת הנוסחים של האקדמיה לעברית, מספר על ראשיתו של המיזם במעברות ובשכונות עם טייפ גדול וחזון ענק.

שמעון כהן , י"ג בחשון תש"פ

התחיל בחיפושים במעברות
התחיל בחיפושים במעברות
צילום: לע"מ

מוזיאון קולי. ד"ר יעקב

האקדמיה ללשון עברית העלתה השבוע לאתר האקדמיה מאגר הקלטות ובו קריאת פרשות פסוקים ומסורות קריאה מעדות ישראל השונות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שעומד בראש המיזם, ד"ר דורון יעקב.

"מדובר במפעל ותיק וזו גם הייחודיות והנדירות שבחומר שבתוכו", מספר ד"ר יעקב. "פרופ' שלמה מורג, שהיה מורה בחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית, ראה לנגד עיניו את התופעה המדהימה של מגוון מבטאים של עברית. מספיק היה להסתובב בירושלים ולשמוע שונות של עברית מיוצאי המדינות השונות. הוא הבין באופן נדיר ומיוחד שהדברים עלולים ללכת לאיבוד. העברית הישראלית הייתה מספיק מבוססת בשנות החמישים של המאה שעברה והוא הבין שהיא שתכבוש את המבטאים השונים. זה למעשה מה שקורה לנו היום. כולנו מדברים את אותה עברית עם אותו מבטא".

"בשלבים הראשונים כשעדיין היה מגוון גדול וההבדלים מספיק חדים היה מדובר בניואנסים שעלולים ללכת לאיבוד. הוא הבין שגם העולים יאבדו את הייחודיות של המבטא שלהם וגם יתקשו להעביר אותה לדורות הבאים. הוא הסתובב עם טייפ גדול במעברות, במושבים ובשכונות וניסה לקלוט כמה שיותר סוגי מבטאים" ממשיך ד"ר יעקב בסיפור ראשיתו של המיזם. "ב-1956 זה החל ובמשך יותר מארבעים שנה הוא ועוזרי המחקר שלו הקליטו אנשים מכל קהילות ישראל, כשלושים מדינות, כמאה קהילות כשלוש מאות אנשים. הוא הנציח דברים שהלכו לאיבוד. כמעט כל המוקלטים כבר אינם בין החיים היום ואלמלא ההקלטות האלה לא הייתה לנו שום מודעות לעניין הזה".

על חשיבות העיסוק בסוגי מבטא שכבר אינם עימנו אומר ד"ר יעקב כי "זו שאלה הנוגעת להיסטוריה ולעבר שלנו. זה בעצם עוד מוזיאון שהוא מוזיאון קולי. לא משהו שנמצא מאחורי וטרינה. את המילים שנאמרות לא ניתן לתפוס אותם, שלא ככתב יד או חרס עתיק". לטעמו הדבר אמור להעסיק ולעניין "כל אדם המעוניין להתחבר למורשת שלו וחלק מהמורשת היא המבטא שהיה לקהילת אבותיו כשקראו עברית, שהרי גם כשלא דיברנו עברית המשכנו לקרוא וללמוד עברית ולהתפלל בעברית. המודעות לעברית היא דבר חשוב לחיבור למורשת אבות".

על הקשרים שנרקמו בין פרופ' מורג למוקלטי המיזם שלו אומר ד"ר יעקב: "מערכת היחסים בין חוקר לנחקר היא מעניינת. לא קל למצוא אנשים שיסכימו ויבינו את חשיבות העניין. הוא השיג מספיק תקציבים כדי להביא אנשים לתוך האוניברסיטה לאולפן הקלטות. לא תמיד הם הכירו בחשיבות העניין אבל לאט לאט העד, שאנחנו מכנים אותו 'המסרן', הבין את חשיבות הדבר ככזה שישמש את הדורות הבאים".

"מורג הבין שלא מספיק להקליט מרוקאי תימני או עיראקי, אלא שבכל אזור יש מבטא מיוחד עם גוונים מיוחדים משלו. בתימן הוא מיפה את המבטא התימני לחמישה אזורים שונים, כאשר לכל אחד גוון מיוחד משלו, וכך במרוקו ובמדינות שונות באירופה".

עוד מוסיף יעקב ואומר: "אני לא יודע עד כמה העסיק את האנשים אם המבטא שלהם מדויק או לא, האם הוא נכון לעומת יהודים ממקומות אחרים. מה שהיה חשוב להם היה שמירת מסורת האבות. ככל שה'מסרן' עושה זאת בצורה יותר טבעית ותמימה המסורת שלו יותר אותנטית ולא פגומה, והוא מעביר אותה כפי שהכיר מהדורות הקודמים. זה מחזיר אותנו הרבה דורות אחורה".

בין המסורות וההקלטות נמצאת גם הקלטת השומרונים עליה הוא אומר: "לשומרונים יש מבטא מיוחד שהוא השתלשלות ממבטא של עברית שהתהלך בארץ ישראל בסוף בית שני. השומרונים לא דיברו עברית לפני שהתערו בחברה הישראלית. הם חיו בתוך הקהילה הערבית שחיה בארץ ישראל במאות השנים האחרונות, אבל הם קראו בתורה הכתובה עברית ויש להם מסורת מיוחדת, שקשה לעקוב אחרי הקריאה".

על הכללתם של השומרונים במיזם הוא אומר כי "זו העדה היחידה שאינה יהודית לפי התפיסה המסורתית וקוראת ומשתמשת בעברית. בעולם שמחוץ ליהדות מעטים קראו עברית, למעט כמה תקופות בעולם הנוצרי שהשתדלו לקרוא את התנ"ך בשפת המקור כי ייחסו לו קדושה". מאחר וכך נכללו גם השומרונים במיזם ההקלטות.