אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייגצילום: עמיחי לבון

התחלה/ חיפה, משפחה דתית לאומית. השלישי מבין ארבעה אחים, הקטן ממנו נולד שתי דקות אחריו. "אחד המאפיינים של הבית היה הדאגה לדור המבוגר. כשהייתי בן ארבע סבא שלי נפטר, ומאז אמא לקחה אחריות על הדאגה והאכפתיות לסבתא והיא עושה את זה מכל הלב. כיבוד ההורים הפך לחלק מהאווירה המשפחתית".

אבא/ יואל גרינצייג, רואה חשבון. "אדם מסור לעבודה בצורה שלא תיאמן. כשהיינו באוטו בדרך לחתונה שלי הוא עוד ניהל שיחות טלפון של העבודה תוך כדי נסיעה. איש ישר אשר משאו ומתנו באמונה".

אמא/ נעמי גרינצייג, עבדה לאורך שנים רבות כמזכירה רפואית. "המשפחה תמיד הייתה המרכז בעיניה, בכל התלבטות או צומת דרכים שהייתה לה בחיים – ראתה את המשפחה כשיקול עיקרי. ויתרה על הקריירה האישית כדי לדאוג לבית, לילדים ולהוריה. אפשר לומר שהיא גדלה בבית של יקים, אז השתדלה לתת לנו את החינוך ההפוך, נראה לי שעמדה במשימה".

תלמיד בעייתי/ בשנות בית הספר היסודי למד בבית ספר נתיב אליעזר כרמל בחיפה, "הייתי ילד מופרע, שובב פלוס ברוך השם. אמא הייתה מגיעה הרבה לבית הספר לפגישות עם המורים. גם הציונים לא בדיוק עניינו אותי".

מעדיף להתנדב/ אחרי היסודי עבר לתיכון הדתי אמי"ת חיפה. "המשכתי במסלול השובבות. לימודים לא היו יותר מדי בראש מעייניי. המזכירה של בית הספר הייתה מתקשרת אליי בימי מבחני בגרות לומר לי להגיע. ניצלתי את שנות התיכון להתנדבות במד"א".

הבית השני/ "ההתנדבות במד"א מילאה לי שעות רבות כנער. זה היה הבית השני שלי. התחלתי כמגיש עזרה ראשונה, אחר כך הייתי חובש, והיום יש לי הכשרה להיות נהג אמבולנס למרות שאני לא ממש מתעסק בזה. במבט לאחור אני ממליץ לנערים שחושבים על התנדבות כזאת שישקלו אם הם רוצים להיחשף למראות של פיגועים ותאונות בגיל צעיר כל כך".

בחור ישיבה/ בכיתה י"ב התלבט אם להתחיל מסלול בחיל המודיעין כמו אחיו, אך בסוף בחר ללכת לישיבה. "הרב אבידן חזני, שהיה המחנך שלי, הקים בחיפה ישיבה גבוהה. למדתי שם קצת פחות משנה ומשם עברתי לישיבת תורת החיים ביד בנימין".

למרות הכול/ "למדנו בתורת החיים מבוקר עד לילה, וקיבלתי הרבה דברים טובים. למרות הבלגן הנוכחי, למדתי לעצב חשיבה עצמאית ולימוד עיון אליבא דהלכתא. בעודי בישיבה הבעתי התנגדות לכל מיני תופעות ששררו בה. לא היססתי גם לומר אותן לראש הישיבה, אך ללא הצלחה".

החצי השני/ בגיל 20 הכיר את אשתו, אביטל. "הוריה עברו ליד בנימין, ואחד משדכני הישיבה הכיר לי אותה. חצי שנה לאחר מכן נישאנו, ואנחנו חיים באושר עד עצם היום הזה".

קרוואן/ "אחרי החתונה גרנו בקרוואן מחולק לשני חלקים ביד בנימין. היו בורות בתוך הבית והבידוד היה כל כך גרוע, עד שכאשר השכנה הייתה מתעטשת יכולתי לאחל לה 'לבריאות'. כשהיא הייתה מטגנת ידענו בדיוק מה יאכלו אצלה בבית. עם הולדת בננו הראשון ברחנו לקרוואן נורמלי".

מורה במקום חייל/ כשהיה כבר עם ילד אחד והגיעה העת לעבור בבקו"ם, בחר לעשות שירות אזרחי ולא לעלות על מדים. "אפשר לומר שהייתי מורה בתשלום סמלי. בתפקידי כחונך לתלמידים מתקשים היה לי מגע ראשון עם עולם ההוראה. היה עליי לגרור אותם ללמוד, וגם הרבה עבודה על המידות, של עצמי כמובן".

טובת התלמידים/ אחרי שנת השירות המשיך ללמוד בישיבה וכן למד לתואר ראשון ושני בחינוך בבר אילן. במקביל ללימודים לימד בהפסקות הצהריים גמרא בתלמוד התורה של תורת החיים. "בשלב מסוים הבנתי שלטובתי ולטובת התלמידים כדאי שאחפש מקצוע אחר".

מתחיל דוקטורט/ "כשהבנתי שלא אהיה מורה קיבלתי מלגה לדוקטורט בבר אילן ולמדתי במקביל בכולל שבקמפוס. אחרי שנה של שעמום, סבל וקריאה מרובה באתר רוטר, החלטתי שאני לא חייב לסבול והקפאתי את הדוקטורט".

אושיית רשת/ בימיו כתלמיד לתואר שני, חברו יהודה ולד, לימים מנכ"ל האיחוד הלאומי, שכנע אותו לכתוב את דעתו בפייסבוק. "הוא גרר אותי לכתוב את דעתי ברשת על ענייני השעה, ומתברר שגם עורך עיתון 'בשבע' עמנואל שילה נתקל בהם. קיבלתי ממנו הצעה לפרסם בעיתון טור דעה מדי כמה שבועות, ואחרי כמה חודשים התחלתי לעבוד ככתב קבוע במערכת 'בשבע'".

דלת נפתחת/ יותר משנה אחרי שהחל לעבוד כעיתונאי הגיעה הצעה מעיתון 'מעריב'. "העורך גולן בר יוסף הציע לי את תפקיד כתב המשפט. במשך שנה וחצי כתבתי ב'מעריב'. מלבד קלמן ליבסקינד הייתי הכתב הדתי היחיד בעיתון. מעולם לא התערבו לי בכתבות או בטורים שפרסמתי, גם כשהם עוררו סערה".

לא דופק חשבון/ לפני כמה חודשים קיבל הצעה לסקר את תחום המשפט ב'גלובס'. "כשהחלטתי לעבור קיבלתי מסרון מאלונה בר און, המו"לית של העיתון, שבו היא כתבה: 'אל תדפוק חשבון לאף אחד, גם לא לגלובס'. בגלל שזה עיתון כלכלי העבודה בו שונה מ'מעריב'. פחות מתעסקים בעניינים פליליים קטנים אלא יותר בנושאים חוקתיים, כספיים וציבוריים".

התנהלות מושחתת/ בין חשיפותיו האחרונות היו תמלילי החקירה של איתן כבל בתיק 2000 ותנאי המעצר של ניר חפץ בתיק 4000. "אין ספק שבחקירת איתן כבל וקשריו עם כלי תקשורת גדול הייתה התנהלות מושחתת שבמסגרתה קיבל סיקור אוהד, פשוטו כמשמעו. העובדה שלא הוגש נגדו כתב אישום לא מטהרת את מעשיו".

מינויים של נתניהו/ "צריך לזכור בסופו של דבר שרוני אלשיך, שי ניצן, אביחי מנדלבליט ויוסף שפירא הם מינויים של נתניהו. ניצן מונה אפילו בניגוד לדעתם של שרים בימין. היום ראש הממשלה מביא ראיות להטייתו של ניצן עוד ממקרים שבהם טיפל בשנות ה-2000 – אבל מאז נתניהו עצמו קידם אותו. בעשר השנים האחרונות נתניהו לא זקף אצבע מול מערכת המשפט. עכשיו הוא מתעורר כשזה מגיע לכיסא שלו – והאמת היא שזה לא משכנע כל כך".

אכיפה בררנית/ "קשה להוכיח אפליה בין נחקר לנחקר כל עוד המקרים לא ממש זהים או כמעט זהים. לדוגמה, בין חקירת ראש הממשלה למקרה של איתן כבל יש הבדל תהומי. אצל נתניהו יש הקלטות בחקירה ובתיק כבל אין. אני לא יודע אם יש אכיפה בררנית בין נתניהו לפוליטיקאים אחרים, אבל בהחלט המשטרה התנהלה מולו באמצעים דורסניים ומכניסה לעצמה גול בסוגיית אמון הציבור".

הדרום הבוער/ לפני כשנתיים עברו לקרוואן ביישוב שבי דרום לצד מגורשי גוש קטיף בדרך לבנות שם בית קבע. "חמאס לא משקיע בשיגורים לשבי דרום, אולי כי האזור מוקף בשטחים פתוחים. בהחלט שומעים מהבית את הנפילות והיירוטים מעל יישובי עוטף עזה הסמוכים וכן את הפיצוצים מאזור הגדר".

לא נגרם נזק/ "המציאות בדרום לא נעימה ואפילו מלחיצה. בייחוד כשמגדלים כאן ילדים קטנים וכל כמה שבועות זה חוזר אלינו לעוד סבב שנגמר בתיקו מהדהד. כשמדווחים בחדשות על נפילה בשטחים פתוחים ללא נפגעים – לא משערים מה הנזק שנגרם לטווח הארוך אצל ילדים שכך הם חיים".

הרצאות/ מעת לעת מעביר הרצאות לציבור בחוגים שונים. "אני מספר שם על המתח בין עולם ההלכה לעולם התקשורת, ועל עבודתי ככתב דתי וימני בגופי תקשורת כלליים. אני דן עם המשתתפים בשאלה אם כתב דתי משרת את הציבור שלו וצריך לייצג אותו, או שהוא נותן דין וחשבון רק מול המראה שמולה הוא עומד בסוף כל יום".

ספורטאי חובב/ "לאחרונה, בעקבות אחי, גיליתי תחביב חדש של עשיית ספורט וכושר. בשבוע שעבר גמעתי ביום אחד ארבעים קילומטרים בריצה והליכה. עוד סוד קטן: ראיונות ברדיו אני עושה תוך כדי כושר. אם שומעים אותי מתנשף בשידור – אז יש לי תירוץ".

אם זה לא היה המסלול/ חוקר מודיעין.

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ מתעורר אחרי שכל הילדים הספיקו להפוך את הבית, קם בדרך כלל אחרון. בזכות אשת חיל. ייאמר לזכותו שגם הולך לישון אחרון.

שבת שלום/ 25 שעות בלי סלולרי. חבל שחז"ל לא עצרו עוד יום במהלך השבוע. ממלא מצברים.

פלייליסט/ לא שומע בכלל מוזיקה, מאזין לשידורי אקטואליה ברדיו או לשיעורי תורה.

דמויות מופת/ ר' שלמה זלמן אויערבך. "גם ספר תורה מהלך וגם מסילת ישרים מהלך. הצליח לשלב את שני התחומים האלה בצורה מדהימה".

משאלה/ "להופיע ב'אסי וטוביה' בערוץ מאיר לילדים, על תקן בן הדוד של פולקע".

מפחיד אותי/ "תמיד דואג לשלום משפחתי".

כשאהיה גדול/ "שואל את עצמי את השאלה הזאת כל יום מחדש, מאמין שתוך 15 או 20 שנה תהיה תשובה".

לתגובות: [email protected]