מבוכה מופגנת

בין נאמנות למנהיג לאובדן השלטון, הימין בישראל מצוי במבוכה שחלק ממנהיגי המפלגות חוששים שתיגמר בניצחון השמאל

יאיר שרקי , ל' בחשון תש"פ | עודכן: 14:20

מספרים פושרים, טמפרטורות לוהטות. הפגנת התמיכה בנתניהו
מספרים פושרים, טמפרטורות לוהטות. הפגנת התמיכה בנתניהו
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

הפגנת התמיכה בנתניהו הייתה משל עגום למצבו של הימין. כל מפגין עם בידורית או מגפון בקהל נשמע חזק יותר ממערכת ההגברה המרכזית.

כמה תנועות ימין חברו יחד כדי להפיק את ההפגנה, אבל אף אחד לא ממש ארגן אותה. את מקומם של הפוליטיקאים, בכירי בלוק הימין והליכוד שלא מיהרו לאשר השתתפות, תפסו על דוכן הנואמים שורת דמויות בולטות בימין, מצעד של אג'נדות נפרדות כשכל אחד מושך לקצה אחר.

ביביסטים, מתנחלים, ומתנגדי הפרקליטות ומערכת המשפט, כל נואם ומה שקרוב לליבו. יורם שפטל התפלפל בסוגיות משפטיות, הרב יגאל לוינשטיין הקדיש פרק בנאומו לערכי המשפחה ומעמד האישה, ראש מועצת בנימין ישראל גנץ הזכיר את עמונה ואת חוק ההסדרה, והמנחה גלית דיסטל אטבריאן לא הפסיקה להרעיף על נתניהו דברי אהבה נלהבים.

גם הקהל היה מגוון. ליכודניקים מושבעים מהפריפריה לצד אנשי ישיבות הקו, כמה עשרות חרדים שנאספו לצלילי פרחי ירושלים ודי ג'יי שהשמיע שירים של עומר אדם. חלק באו מאהבתם לנתניהו, אחרים בגלל התיעוב וחוסר האמון במערכת המשפטית. משותפת לכולם אווירה קשה של רדיפה ומאבק באליטות, לצד החשש מאובדן השלטון. תודעת רוב ותחושת מיעוט משמשות בערבוביה.

הנציגות הסרוגה הייתה בשיעור נאה, אבל זו לא הייתה הפגנה של "הכתומים". זקן רבני הציונות הדתית הרב דרוקמן פרסם סרטון עם קריאה נרגשת להגיע, ומנהיג ישיבות הקו הרב טאו הטריח את עצמו באופן נדיר לכיכר. דמויות בולטות מהנהגת המתנחלים הוותיקה הופיעו - מדניאלה וייס ועד יהודית קצובר, נדיה מטר וראשי מועצות ביהודה ושמרון. כל אלו לא הביאו איתם גם את האוטובוסים.

כדי להפיק הפגנה של עשרות אלפים, בטח כשהיא מתקיימת בתל אביב, לא בדיוק מעוז ליכודי, דרוש מנגנון משומן, ולא רק אוטובוסים בודדים במימון הליכוד. החרדים יודעים לעשות זאת באמצעות מסות אדירות של מוסדות וקהילות שמתארגנים להתייצב כאיש אחד. גם מועצת יש"ע בימיה הגדולים ידעה לרתום את מוסדות החינוך, את מנגנוני היישובים ואת הסניפים הפעילים בכל הארץ. כל אלו לא היו בדרכים המובילות לרחבת מוזיאון תל אביב. בסקר שפורסם בחדשות 12 בזמן ההפגנה התברר שהליכוד שומר על כוחו, אבל ההמונים ששמו וישימו מחל בקלפי לא שטפו את הרחובות, ולא רק בגלל כאוס ארגוני.

מבוכת הימין שמתלבט בין הנאמנות למנהיג ובין אובדן השלטון, בין העוינות לאליטות משפטיות ובין התחושה שזמנו של נתניהו חלף, באה לידי ביטוי ברחוב. הנוכחות הייתה מכובדת אך לא שוברת שוויון. הכיכר הלא גדולה הייתה מלאה עד גדותיה, אבל ההמונים לא גלשו אל הכביש. המספרים היו פושרים, אבל אצל אלה שהגיעו הטמפרטורה הייתה לוהטת.

נתניהו במדי אסיר

נתניהו ששקל ברצינות להגיע בעצמו להפגנה ויתר בסוף על הרעיון, בין אם משיקולי אבטחה או מחשש להתבזות, אבל עקב מקרוב מאוד אחרי התמונות והמספרים: זו הדרך שלו למשש את הדופק בדרך למערכת הבחירות השלישית שאליה אנחנו דוהרים. המוצא היחיד שלו הוא שבלוק הימין-חרדים המונה ארבע מפלגות: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה, יזכה ל-61 מושבים ויקים "קואליציית חסינות". בבחירות האחרונות הגוש הזה, שבלע לתוכו את שתי מפלגות הימין בעלות האוריינטציה הכלכלית 'כולנו' ו'זהות', שהיו גם היחידות שהצליחו להביא מצביעים מחוץ לגוש, התכווץ מ-60 ח"כים ל-55. דרוש נס כדי שמערכת נוספת, אחרי כתב אישום, תזניק אותו ל-61.

נכון לעכשיו אין ולו אחד מראשי המפלגות שצופה את ההישג הדרוש. מרביתם מעריכים שתהיה שחיקה נוספת בכוח, אולי אפילו מעבר מתיקו אסטרטגי שבו אין הכרעה ברורה לניצחון מובהק של המרכז-שמאל-ערבים. החריג היחיד הוא בנימין נתניהו. לשיטתו הימין הגיע לבחירות האחרונות שאנן, מנומנם ושבע. קריאות הגעוואלד שלו נשמעו מלאכותיות, מחושבות. בנימין זאב זאב קראו לו. ייתכן שאת עליית שיעור ההצבעה במגזר הערבי אפשר לזקוף לזכות קמפיין נמרץ מדי של הליכוד, והתוצאות היו בהתאם. הפעם הוא משוכנע שהקהל יאמין. שכתבי האישום לא פגעו בתמיכה העקרונית בימין. כשם שמצביעים מסוימים ינדדו מהליכוד לעבר מפלגות אחרות בגוש, כך יבואו אחרים ויבקשו לחזק את המפלגה. פוטושופ של תמונת נתניהו במדי אסיר עשוי להיות מדרבן גם בשביל מי שלא רוו ממנו נחת, אבל לא מסוגלים להשלים עם האפשרות שמנהיג השבט הימני בדור האחרון, האנדרדוגי גם כשהוא בשלטון, יושלך לכלא.

בכירים בליכוד ששמעו השבוע את הניתוח הזה מראש הממשלה לא השתכנעו. "הוא חי בסרט ומנותק מהמציאות. אין לו תשובות ואין לו תוכנית", אמר אחד מהם. אחר העלה את האפשרות שנתניהו לא באמת מאמין שינצח, אלא מנסה להרוויח זמן כדי לנהל במקביל משא ומתן חשאי לחנינה או לעסקת טיעון. אולי זה גם ההסבר להוראה המוזרה שקיבלו מלשכתו כמה מהנואמים בהפגנה, דקות לפני שעלו לבמה: ראש הממשלה מבקש שלא תדברו נגד מערכת המשפט.

אדלשטיין דמות מפתח

בין השלטים נגד ליאת בן ארי ושי ניצן, היה אפשר למצוא גם כמה בגנותו של גדעון סער, היחיד בליכוד שהניף את נס המרד בנתניהו. סער תובע, ובצדק, פריימריז על הנהגת המפלגה, אבל האופן שבו יצא נגד ראש הממשלה עוד עלול להתנקם בו. הסיכון הפוליטי שלו מחושב. במאבק על ירושת נתניהו הוא הצליח לבדל את עצמו באופן חד משאר המועמדים בעיני עצמם. בזמן שמרבית בכירי הליכוד מגמגמים ונזהרים לא לתקוף את נתניהו מתוך ציפייה לרשת אותו, ובו זמנית חומקים מעימות עם מערכת אכיפת החוק, סער גילה אומץ לב ציבורי וקרא לנתניהו לפרוש. הוא הבהיר שיתמודד וגם יצא באופן מובהק נגד האשמת היועמ"ש והפרקליטות בהפיכה שלטונית.

גם מבחינה פוליטית הוא בנה סביבו מחנה מוצק, גם אם חשאי, של ח"כים בסיעה וקבוצות מאורגנות של מתפקדים. סער מכיר את הדנ"א הליכודי ואת החשש מאובדן השלטון, והוא מנגן עליו היטב. אבל אותו דנ"א גם לא נוטה להחליף מנהיג מכהן. מה שנועד להיות מפגן של עצמאות, יכול להיתפס גם כבגידה בשעה קשה. זו הסיבה שסער לא מעוניין בהקמת ממשלה חלופית באמצעות פעלול פוליטי ואיסוף חתימות של ח"כים. לתפיסתו, רק אם יזכה לאמון המתפקדים יוכל לבסס שליטה במפלגה בטווח הארוך. זו הסיבה שהוא קורא, מאיים ומתחנן שהפריימריז שנקבעו לששת השבועות הקרובים יהיו כבר בטווח של שבועיים, כדי לאפשר למנצח לנהל משא ומתן ולהקים קואליציה בלי צורך בבחירות נוספות. הוא יודע שגם אם יפתיע וינצח, הליכוד בהנהגתו יביא פחות מנדטים מאלו שהביא נתניהו בהתמודדות האחרונה.

בליכוד ההערכה הרווחת היא שבכל פריימריז נתניהו ינצח, אבל מבחנו של סער יהיה בשאלה כמה-כמה. אם יצליח, בסיוע קבוצות כמו הליכודניקים החדשים, להתקרב ל-40 אחוזים, יהיה זה הפסד מכובד שיסלול את דרכו לניצחון קל אחרי נתניהו. ברקת, כץ, אדלשטיין והאחרים יתחילו את המרוץ מעמדת נחיתות. תוצאה של פחות מ-25 אחוזים מהמתפקדים תהיה תבוסה קשה, וייתכן שגם תהפוך את סער למנודה גם אחרי עידן נתניהו.

במקביל לקדחת הפריימריז, בכירי הליכוד מגלגלים ביניהם את המהלך היחיד שיכול למנוע בחירות נוספות בשלב הזה - איסוף 61 חתימות והקמת ממשלה חלופית, ברוטציה, בין בכיר בליכוד שאינו נתניהו ובין כחול לבן. למהלך הזה דרושים לפחות שני בכירי ליכוד שיירתמו יחד, יגיעו לסיכום בינם לבין עצמם וייצרו את המומנטום הדרוש לגיוס חתימות חברי הסיעה. 17 ח"כים, רוב סיעת הליכוד, זה היעד הקשה, אך הוא לא בלתי אפשרי.

גורמים חוץ-פרלמנטריים מגבירים כעת לחץ על חברי הכנסת של הליכוד לחתום בעד מועמד ימני חלופי כדי לשמר את שלטון הימין. לכולם ברור שיולי אדלשטיין יהיה דמות מפתח בכל מהלך כזה. מי שהגיע למקום הראשון בפריימריז, ימניותו אינה מפוקפקת כפי שממלכתיותו אינה מוטלת בספק. לא נתפס בשום שלב כמי שחותר מאחורי גבו של נתניהו, אבל גם לא הסתבך בשום אמירה נגד מערכת אכיפת החוק, וגם – מי שממילא צפוי לפנות את הזירה בעוד שנה וחצי ולהתמודד על תפקיד נשיא המדינה.

הדילמה הפוליטית במהלך הזה ברורה. מי שייצא אליו וייכשל, ייחשב לנצח כחתרן. אבל יש גם דילמה ערכית לא פשוטה. האם כשמנהיג הימין, שבמובן מסוים נשא על גבו את המחנה בדור האחרון, הופך לנטל יש להחליף אותו, או שעל המחנה להתגייס למענו גם אם המחיר הוא אובדן השלטון? השאלה מתחדדת כשרבים בימין משוכנעים שנתניהו נרדף, ונחישות גורמי האכיפה בחקירותיו של נתניהו כרוכה היטב במסר הפוליטי שלו ובמחנה שאותו הוא מייצג. אם אכן כך, האופן שבו יירד בנימין נתניהו מהבמה ישפיע גם על יכולתו של מחליפו להיות עצמאי באמת.

לתגובות: 2sherki@gmail.com