הדילמה של המחנה הלאומי

עורך העיתון "בשבע": אם המחנה הלאומי לא בשל להתגייס למחאה שתשטוף את הרחובות ותביא ניצחון בבחירות, מוטב לחפש מוצא של כבוד לנתניהו

עמנואל שילה , ל' בחשון תש"פ

ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו
צילום: אסתי דזיובוב/TPS

1

לחובשי הכיפות הייתה נוכחות ניכרת ומכובדת בקהל ועל הבמה, אך עדיין הם היו מיעוט בקרב האלפים שהצטופפו השבוע ברחבת מוזיאון תל אביב, כדי להביע תמיכה בראש הממשלה נתניהו ומחאה נגד מי שהחליטו על העמדתו לדין.

כבוגר של אולי מאה צעדות והפגנות ימין, משנות ילדותי בראשית ימי גוש אמונים ועד היום, היה משהו מרענן ומפיח אופטימיות בחוויית העמידה בתוך הרכב המפגינים הנדיר הזה - אם לא מדגם מייצג של עם ישראל כולו אז לפחות של המחנה הלאומי. אבל בלי להיכנס לפולמוס הקטנוני לגבי מספר הנוכחים, ברור שתנועת מחאה אפקטיבית לא תוכל להסתפק בפחות מעשרות ומאות אלפי מפגינים. "תל אביבים, תכינו את כיכר רבין" אמר נועם פתחי בנאומו הקצר על הבמה, רומז להפגנות הבאות שעוד יגיעו. אבל רק העתיד יוכיח אם אכן מדובר בכדור שלג שהתחיל להתגלגל ולצבור נפח בדרכו מרחבת המוזיאון לעבר כיכר רבין, או במחאה של גרעין נחוש אבל קטן שלא תסחוף אחריה את החברה הישראלית, ואפילו לא את המחנה הימני-דתי.

2

ובעוד החול הולך ואוזל בשעון המייצג את הימים שבהם עוד אפשר להרכיב ממשלה ולמנוע בחירות נוספות, במחנה הימני-דתי הולכת ומעמיקה ההתלבטות המייסרת בין שני אפיקי פעולה אפשריים. האפיק האחד – ללכת למערכת בחירות שלישית, ככל הנראה בראשות נתניהו אלא אם יקרה הבלתי צפוי וסער ינצח בפריימריז. לנסות להגיע להישג בלתי צפוי של 61 מנדטים לגוש, או לפחות לתיקו נוסף – בהנחה שלאחריו גנץ וחבריו ייאלצו להסכים להקמת ממשלת אחדות במתווה הנשיא. האפיק השני – לוותר על המנהיגות של נתניהו ולנסות להחתים 61 ח"כים שיתמכו במתן מנדט לאחד מבכירי הליכוד להרכיב ממשלה בכנסת הנוכחית, בלי בחירות נוספות.

אישים בולטים במחנה הימין חוששים שהליכה למערכת בחירות נוספת תוביל את המחנה הימני-דתי להתרסקות. איילת שקד מדברת בגלוי על החשש שהשמאל ישיג 61 מנדטים, ויש עוד הסבורים כמותה. ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין ופרסום תוכן כתבי האישום עלולים לגרוע מהליכוד מנדטים נוספים על אלה שהפסיד בבחירות האחרונות. אפשר להעלות טיעונים נגדיים אופטימיים יותר, אבל אין ספק שיש כאן סיכון לא מבוטל.

באשר לאפיק השני, אם המחנה הימני-דתי יפקיד את המנדט להרכיב ממשלה בידי אדם אחר, ייתכן שהוא יוכל להשיב את ליברמן אל חיק המחנה ולהרכיב ממשלת ימין. ליברמן החידתי אומנם טיפס על עצים גבוהים בהצהרותיו שיתמוך רק בממשלת אחדות ושלא יישב עם "החרדים והמשיחיים", אבל יש הסבורים שהוא בעיקר רוצה להביא להחלפת נתניהו. אחרי שזה יקרה, הוא ימצא את הדרך לרדת מהעץ. במקרה הפחות טוב אפשר יהיה להרכיב ממשלת אחדות עם כחול לבן. שתי האפשרויות עדיפות על התרחיש הקודר של תבוסה בבחירות והרכבת קואליציית שמאל.

3

אין ספק שאופציית הוויתור על מנהיגותו של נתניהו כרוכה בכאבי בטן קשים.

ראשית, באמת קשה לראות בנוף הפוליטי מישהו שמתאים להיכנס לנעליו הגדולות. נכון, עוד לא נולד האדם שאין לו מחליף, אפילו למשה רבנו היה כזה. נכון, לנתניהו יש גם חסרונות וגם כישלונות לא מעטים נצברו בימי שנות כהונתו הארוכות. אבל במבט כולל – העשור האחרון של שלטונו היה טוב משל כל קודמיו מימי בגין ועד היום במישור המדיני, הביטחוני והכלכלי. נתניהו נמצא בשיא כושרו ומחזיק בשילוב נדיר של כישורים, ניסיון ומעמד בינלאומי שכל מי שיבוא במקומו יזדקק לזמן רב כדי לצבור אותם.

שנית, נטישה של נתניהו בידי המחנה תהיה ניצחון אדיר לאנשי התקשורת, המשטרה והפרקליטות שפעלו נגדו בדרכים שנתפסות בעיני רבים כרדיפה אישית וסיכול ממוקד. פרט לתחושת העוול וחוסר הצדק, ניצחון כזה של מתפרת התיקים הפליליים ייהפך לאיום שיהיה מונף מעל לראשו של כל איש המחנה הלאומי שיסומן כמסוכן ומזיק בעיני האליטה המשפטית והתקשורתית. לנפילת נתניהו תחת חרב הפיפיות התקשורתית-משפטית עלול להיות אפקט מרתיע על כל מי שיבוא במקומו וירצה לנהל את המדינה ברוח ערכי המחנה הלאומי-דתי. ולבסוף, גם אם מבחינה פוליטית זה הדבר הנכון לעשותו, קשה לראות כיצד יוכלו המחנות היריבים במאבק הירושה בליכוד להתאחד למהלך כזה, להסכים על מועמד אחד ולהתגבר על התנגדות נתניהו ותומכיו הנאמנים, שיעשו הכול כדי שיוכל להמשיך ולאחוז בהגה.

4

ההכרעה בין שתי האופציות, להיאבק לימין נתניהו עד הסוף או להשלים עם סיום שליחותו הציבורית, היא קשה ומייסרת. לפי עמדתי האישית שנכתבה כאן לא מזמן, ראוי היה שהמחנה כולו יתגייס לתנועת מחאה דמוקרטית שתשטוף את הרחובות והכיכרות, תהדוף את תנועת המלקחיים המשפטית והתקשורתית, תעורר את המחנה הלאומי-דתי מתרדמתו ומהיסוסיו ותוביל לניצחון בבחירות.

הדרישה צריכה להיות פשוטה מאוד: לעמוד על קיומו של החוק שמאפשר את המשך כהונתו של ראש הממשלה גם תחת כתב אישום, כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט. אם נתניהו יורשע בבית המשפט – ניאלץ להרכין ראש גם אם עדיין נאמין שנעשה לו עוול, כי בלי מסגרת חוקית ומשפטית מוסכמת אין קיום לדמוקרטיה הישראלית. אבל עד שנגיע לשם – עומדת לנתניהו חזקת החפות, והחוק אומר שהוא יכול להמשיך לכהן.

תנועת מחאה כזאת צריכה גם להעלות לראש סדר היום את הדרישה לערוך רפורמות מעמיקות במערכת אכיפת החוק ובמערכת המשפט, כדי שהיא תחזור להיות ראויה לאמון הציבור, שאותו איבדה מזמן. חקירת נתניהו הציפה מחדש את מציאותן המאוד מטרידה של נורמות פסולות בהתנהלות המשטרה והפרקליטות. הפעלת שיקולים פוליטיים ושיקולים זרים אחרים, אכיפה בררנית של איפה ואיפה, חתירה חסרת רסן להרשעה בכל מחיר, הפעלת אמצעים פסולים כמו הדלפות שיטתיות לתקשורת וסחיטת עדי מדינה – כל אלה צריכים לעבור מן העולם. לטובת העניין, יש להשיב את הסמכויות האפקטיביות למוסד לביקורת על הפרקליטות, אשר הפך לחסר שיניים מיד לאחר הקמתו, בעקבות מאבק עובדי הפרקליטות נגדו.

ניקיון הכפיים של הפרקליטות ועובדיה הוא סוגיה בוערת וחשובה אפילו יותר מהשחיתות במערכת הפוליטית. אחרי הכול, ראש הממשלה אומנם נדרש לתת דוגמה בטוהר מידותיו, אבל אחריותו העיקרית היא ענייניה המדיניים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של המדינה, ולא היושר וניקיון הכפיים. אם הפוליטיקאים לוקים בשחיתות – יש לנו מערכת אכיפת חוק שיודעת לטפל בהם, כפי שהוכח לא פעם בעבר. אבל כאשר השחיתות וחוסר תום הלב פושים במערכת אכיפת החוק, בגופים שהפיקוח על החוק, הצדק והיושר הם ליבת האחריות שלהם, מי יטפל בהם? "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע" – זו מציאות קשה במיוחד מתוך שלל העיוותים החברתיים והמשטריים שתוארו בספר קהלת.

זה מה שלדעתי צריך היה לעשות. אבל כדי להצליח בכיוון הזה יש צורך בהתגייסות מלאה של כל המחנה. בינתיים זה עוד לא קורה. יש מי שנותנים אמון מלא במשטרה ובפרקליטות ובטוחים שאם לטענתם נתניהו מושחת, זו האמת הצרופה. יש מי שזוכרים לנתניהו את חטאיו וטעויותיו, ובפרט את הימנעותו עד היום מטיפול בעיוותי מערכת אכיפת החוק, ורואים במה שקורה לו כעת צדק פואטי. ויש מי שסתם אדישים או פסימיים ולא מאמינים בסיכויי המאבק. במצב כזה, ספק אם ניתן יהיה לגייס את הדיביזיות הרבות שההצלחה תלויה בהן. בלי התעוררות המחנה ותנועת מחאה המונית שתלווה את הקמפיין, מערכת בחירות שלישית בראשות נתניהו עלולה להיגמר בהתרסקות.

5

כאן המקום להזכיר את האופציה הנוספת: לא להדיח את נתניהו או לנטוש אותו, אלא להחליף אותו בהסכמתו, בתמורה לחנינה. יותר ויותר אנשים סבורים שזו הדרך הטובה ביותר לסיים את הפרשה העגומה. לחסוך את הכאב, הבושה והזעזועים הקשים הצפויים במצב שבו האיש רב הזכויות שכיהן יותר מכל אחד אחר כראש ממשלת ישראל יישב על ספסל הנאשמים ואולי אף יישלח לכלא.

גם מי שסבור שנתניהו אשם וראוי לעונש, יוכל להבין שהאינטרס הציבורי של ייצוב המערכת הפוליטית ומניעת קרע בעם צריך במקרה הנדיר הזה לגבור על העיקרון של מיצוי הדין. העיתונאי המוערך בן-דרור ימיני כותב את זה כבר זמן רב. ארבע דמויות ציבוריות מהמגזר הסרוג שלחו השבוע מכתב ברוח זו לנשיא המדינה. להערכתי, לא יהיה קשה לגבש מעטפת רחבה ומכובדת שתיתן למהלך כזה גיבוי מוסרי.

כמובן יהיה צורך להשיג את הסכמת נתניהו, שעד כה לא הראה עניין בכיוון הזה, אבל בינתיים מצבו החמיר וסכנת חרפת ההרשעה ומצוקת הישיבה בכלא מרחפת מעל לראשו. אולי מישהו מעמיתיו ודורשי טובתו יצליח לשכנע אותו.

כמובן שהכול תלוי בהחלטת נשיא המדינה, שבוודאי לא ידחה על הסף אפשרות לסיים את המשבר הפוליטי העמוק שישראל שרויה בו, ובראשי מערכת המשפט, שיצטרכו להתאפק ולא לתקוע מקלות בגלגלים.

זו לא אופציה מלבבת, אבל אם המחנה הלאומי-דתי לא יצליח להשתחרר מחולשת הדעת, הבלבול, האדישות והייאוש – כנראה שזו תהיה ברירת המחדל הכי פחות גרועה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com