סמוטריץ' עלול לסרב להצעה להסתפק במקומות 2 ו-5 לא רק בגלל שהיא מקפחת ומשפילה, אלא משום שהוא לא ירצה להסתכן בשותפות בכישלון הצפוי ללא איחוד מלא וללא בחירה דמוקרטית
1.
לרב רפי פרץ ולאיתמר בן-גביר אין באמת סיבה לחגוג או להיות מרוצים מהדיל שרקחו ביניהם על חשבון האיחוד הלאומי ומנהיגו בצלאל סמוטריץ'. ההסכם שנחתם ביום שישי האחרון עוד לא עבר וכלל לא בטוח שיעבור במרכז הבית היהודי. נכון להיום מתחוללת סביב ההסכם סערה רבתי, ורבים מראשי הסניפים והפעילים הבכירים הביעו כלפיו התנגדות. גם בקרב רבני הציונות הדתית ופעיליה המרכזיים, רבים מתנגדים ומעטים מאוד תומכים בהסכם.
אבל גם אם חברי המרכז יבלעו בסוף את הצפרדע ויאשרו בדיעבד את מה שנעשה שלא על דעתם, הסיכוי שהרשימה תעבור את אחוז החסימה בלי לפתוח את ההסכם לדיון מחודש ולהגיע להסכמות עם האיחוד הלאומי שואף לאפס. אם זה לא יקרה בשלושת השבועות שעוד נותרו עד להגשת הרשימות, רבים הסיכויים שבמוצאי יום הבחירות איתמר בן-גביר יוכל להוסיף עוד כישלון לרשימת הניסיונות הכושלים הארוכה שלו ושל חבריו לשבור את מחסום אחוז החסימה. ואילו הרב פרץ, שבתפקידו כרבצ"ר היה ממונה בין השאר על הבאתם לקבורה של חללי צה"ל, יתכבד גם לחתום על תעודת הפטירה של המפד"ל ההיסטורית, ואולי גם יוזמן לומר אחריה תפילת "א-ל מלא רחמים".
2.
פירוק רשימת 'ימינה' וריצתם הנפרדת של בנט ושקד במפלגת 'הימין החדש' בסיבוב הנוכחי, מחזירים אותנו אל המצב שבו עמדה הפוליטיקה המגזרית ערב סיבוב הבחירות הראשון, שנערך לפני פסח. מצב קשה ביותר. במפלגת האיחוד הלאומי, ובמה שנותר ממפלגת הבית היהודי לאחר שננטשה על ידי מנהיגיה, הבינו אז שכדי לעבור את אחוז החסימה, וגם כדי למנוע אובדן קולות בגוש הימין – אין ברירה אלא לרוץ ברשימה משותפת עם מפלגת 'עוצמה יהודית'. כך נוסדה השותפות המשולשת שכונתה 'איחוד מפלגות הימין'. רשימת איחוד מפלגות הימין זכתה אמנם בחמישה נציגים בכנסת, אבל את אחוז החסימה היא עברה בכעשרים אלף קולות בלבד.
מאז השתנו כמה גורמים, ולא לטובה. צריך להיות מאוד אופטימיים כדי להניח שדי בשילוב כוחות מחודש של שלוש המפלגות כדי להבטיח שוב יבול של חמישה מנדטים, או לפחות יבול מינימלי צולח אחוז חסימה של ארבעה מנדטים.
מה השתנה מאז?
ראשית, הרב רפי פרץ, שהובא אז כהבטחה והפיח תקווה, נתפש כיום למרבה הצער בעיני רבים כבלתי כשיר לפוליטיקה, לא מתאים לתפקיד יו"ר הבית היהודי ולא מסוגל להוביל את הרשימה המאוחדת. ההתחמקות שלו מהתמודדות דמוקרטית מול איילת שקד ומול בצלאל סמוטריץ', אפילו כאשר הוצעה התמודדות בגוף בוחר שחברי מרכז הבית היהודי, המפלגה שלו, מהווים רוב מוחלט בתוכו, מוכיחה עד כמה הוא לא בטוח בתמיכת הציבור בו. "עם כל הכבוד לרב הטייס, התשובה כבר ברורה למדיי: פרץ לא מתאים. הוא לא התגלה כפוליטיקאי מזהיר, בלשון המעטה. כראש מכינה קדם-צבאית עשה נפלאות, אבל בתור שר בכיר ומנהיג מפלגה ביצועיו דלים", כתב עליו לפני שבוע חגי סגל, עמיתי מהעיתון המתחרה.
מבחינת ייצוג תת-הזרמים השונים בציונות הדתית, הבאתו של הרב פרץ היתה טעות מלכתחילה, מכיוון שהוא מזוהה עם הזרם החרד"לי – ממש כמו סמוטריץ' ומוטי יוגב. נכון יותר היה לגוון את הנהגת הרשימה על ידי הצנחת דמות מפד"לניקית טיפוסית מסוגם של זבולון אורלב, שאול יהלום וניסן סלומינסקי - דמות שהמיינסטרים הדתי-לאומי היה מרגיש שהיא נציגה מובהקת שלו.
שנית, בסיבוב הראשון היו לא מעטים שהצביעו לאיחוד מפלגות הימין רק משום שכעסו על הנטישה של בנט ושקד. לאחר הזמן שחלף, מפלס הכעס על ראשי הימין החדש ירד באופן משמעותי. אנשים מהציונות הדתית שבעבר הרגישו צורך להעניש אותם, ירגישו כעת יותר נוח להצביע להם. לעומת זאת הרב פרץ, שבא אז כמוצנח חדש ונקי, הספיק בינתיים לעורר כלפיו כעס - במיוחד בעקבות התרגיל האחרון שנתפס כצעד אופורטוניסטי שמטרתו העיקרית היא ההישרדות האישית.
זאת ועוד: בסיבוב הבחירות הראשון העדיפו רבים להצביע לאיחוד מפלגות הימין כדי למנוע את התרסקות הציונות הדתית הפוליטית, ומתוך מחשבה שהצלחתו של הימין החדש מובטחת גם ללא הפתק שלהם. לאחר שהתוצאה אז היתה הפוכה, מי שנוטים יותר להזדהות עם שקד ובנט כבר לא יסמכו הפעם על כך שבכל מקרה הם יצליחו להיבחר.
3.
עוד שינוי שחל מאז ועלול לפגוע בהצלחת איחוד מפלגות הימין הוא השידרוג המוגזם שניתן הפעם לרמת השותפות עם מפלגת עוצמה יהודית.
כזכור, הריצה המשותפת עם עוצמה חוללה סערה גדולה במפלגת הבית היהודי, הציפה ביקורת קשה מבפנים ומבחוץ, ובין השאר גרמה לפרישתה של העיתונאית יפעת ארליך זמן קצר לאחר ששוריינה במקום השלישי מטעם הבית היהודי והשישי ברשימה. אם זה מה שקרה כאשר נציג עוצמה יהודית ד"ר מיכאל בן ארי שובץ אז במקום החמישי, איזה נזק אלקטוראלי צפוי כעת כאשר נציגי עוצמה משובצים בכל מקום שלישי לאורך הרשימה, והחבירה עמם הופכת לשותפות מרכזית שאף הוקדמה לשותפות עם האיחוד הלאומי? אין צורך להסכים, ואינני מסכים, עם מי שרואים בעיה מוסרית בשותפות עם רשימת 'עוצמה יהודית', כדי להבין שיש לא מעט בוחרים בציונות הדתית שחושבים אחרת. הם מוכנים לחיות איכשהו עם שותפות בפרופיל נמוך, בלוק טכני, אבל יתקשו מאוד להכיל את שידרוג רמת השותפות. אם איתמר בן-גביר היה מבין את זה, הוא היה ביוזמת עצמו מוחל על כבודו ומסתפק במקום הרביעי - שהוא לא פחות ריאלי מהמקום מהשלישי, אבל דוקר פחות את עינם וליבם של הטהרנים והפיינשמקרים, שבלי קולותיהם ספק רב אם יצליח להיבחר.
לכל זה נוספים משקעי הדם הרע שזרם במשך חודשים בין המפלגות מאז שעוצמה יהודית פרשה מהשותפות, והדם הרע שזורם כעת בין שתי השותפות לדיל החדש לבין השותפה השלישית שהדיל נכרת מאחורי גבה ועל חשבונה. לאחר שבשני הסיבובים הקודמים התקיימה שותפות שוויונית בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, גם אם סמוטריץ' וחבריו ינגבו את הרוק מפרצופם ויסכימו לקבל את השינמוך שלהם ברשימה הנוכחית, סביר שלפחות חלק מתומכיהם לא ימחלו ויעדיפו להצביע למפלגות אחרות.
מכל האמור עולה מסקנה ברורה: גם אם איחוד מפלגות הימין היה משוחזר במדויק במתכונתו הקודמת, ספק רב אם היה מצליח לעבור את אחוז החסימה. ולאחר הדיל המפוקפק שרקחו הרב פרץ, המנכ"ל ניר אורבך ואיתמר בן-גביר, המצב רק נהיה יותר גרוע.
4.
ההליך הדמוקרטי שהציעו סמוטריץ', איילת שקד ואחרים היה הכרחי לא כדי שהם יוכלו להשיג את המיקום שאליו הם שואפים באופן אישי, אלא בעיקר כדי להעניק בשורה למצביעים ולהבטיח את תמיכתם במפלגה.
רשימה שנמצאת על סף אחוז החסימה, אם חפצת חיים היא, חייבת להראות חידוש והתרעננות. מכיוון שלא נראה באופק מועמד חדש מפתיע ופופולארי שישולב ברשימה, נותרו שני מרכיבים שעדיין יכולים לחזק את תמיכת הבוחרים במפלגה. הראשון הוא בשורה של איחוד מלא בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, שכיום אין שום הצדקה לקיומן בנפרד. הציבור מייחל לכך שנים רבות, וסמוטריץ' הניח הצעה מרחיקת לכת מצדו שתאפשר את זה באופן מיידי. למרבה הצער והאכזבה, ההסכם בין הרב פרץ לבן-גביר מסכל את ההזדמנות ההיסטורית הזאת.
הגורם המשמעותי השני הוא שיתוף הציבור בהרכבת הרשימה, לכתחילה בפריימריז ובשעת הדחק לפחות בבחירה דמוקרטית במרכז המפלגה. גם את זה מסכל הדיל שנחתם ביום שישי האחרון.
סמוטריץ' עלול לסרב להצעה להסתפק במקומות 2 ו-5 לא רק משום שהיא מקפחת ומשפילה, אלא משום שהוא לא ירצה להסתכן בשותפות בכישלון הצפוי ללא איחוד מלא וללא בחירה דמוקרטית.
5.
טועים מי שטוענים שלסמוטריץ' אין ברירה והוא ייאלץ לבסוף לבלוע את הצפרדע ולקבל את מה שהוצע לו. הוא לא צפוי להוביל את תומכיו לקמפיין חסר סיכוי בו קולותיהם ייזרקו לפח רק כדי להוכיח את כוחו. אבל יו"ר האיחוד הלאומי יכול להמתין עד סמוך לסגירת הרשימות. אם הימין החדש לא ישיג באופן יציב 6-7 מנדטים בסקרים, בנט, למוד האכזבות מסקרים אופטימיים, יעדיף לרוץ ברשימה משותפת עם האיחוד הלאומי מאשר להסתכן בעוד כישלון. לא מעט פעילים בכירים מהבית היהודי שזועמים על הדיל צפויים להצטרף. במצב כזה, רוב גדול מקרב מצביעי המגזר יילך עם בנט וסמוטריץ'. השאלה לגבי בן-גביר והרב פרץ תהיה רק האם הם יבזבזו מנדט אחד, שניים או שלושה.
לחילופין, סמוטריץ' עלול להתעייף מהפוליטיקה הקטנונית המצרה את צעדיו, ולקחת פסק זמן עד שהפוליטיקה הציונית-דתית תחזור להיות דמוקרטית. הכישלון הצפוי לרשימה בלעדיו לא ידבק בו. עם המוניטין המצוינים שצבר בתקופה הקצרה שלו בפוליטיקה, הוא ייקרא להקים מחדש את מפלגת המגזר מהריסותיה.
6.
עוד לא מאוחר לדרוש מהרב פרץ ומניר אורבך לחזור אל הנתיב הישר והאלקטוראלי של איחוד אמיתי ובחירה דמוקרטית. את המקום השלישי והשישי שניתן בהסכם האומלל לעוצמה יהודית כבר אי אפשר יהיה לקחת ממנה. אבל את הנהגת הרשימה ואת מקומות 2, 4 ו-5 יש להעמיד לבחירה דמוקרטית בגוף בוחר משותף, לאחר שהבית היהודי והאיחוד הלאומי יבצעו ביניהן איחוד מלא. ללא הבשורה הכפולה הזאת, איחוד היסטורי ובחירה דמוקרטית – הציונות הדתית עלולה להימחק מהמפה הפוליטית. אין הרבה זמן, אבל עדיין אפשר לתקן.
לתגובות: [email protected]