שר התחבורה ויו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' שמר על שתיקה לאורך שבוע וחצי, מרגע ההודעה על החבירה של מפלגת הבית היהודי למפלגת עוצמה יהודית והצבתה כעובדה בפני האיחוד הלאומי.
השבוע הוא שבר את השתיקה, אך מדגיש כל הזמן שאין בכוונתו לשבור את הכלים, אלא ליצור תיקון היסטורי לפוליטיקה של הציונות הדתית.
כבר בתחילת דבריו הוא מבקש להסביר שלא ניסה לעשות שום תרגיל למפלגת הבית היהודי. "אני לא קיימתי שום משא ומתן עם איתמר בן גביר. הוא פנה גם אליי וגם לרב רפי. אני לא הסכמתי ולכן הוא הלך עם הרב רפי. אני לא מאמין בזה. לדעתי צריך לאחד ולגבש את הציונות הדתית הקלאסית ואז אפשר לצרף גם את עוצמה יהודית בסוג של בלוק טכני, מתוקף האחריות למצב הימין. זה נכון שהרבה מאוד אנשים קראו לי לעשות את זה ואמרו: 'תהיה חכם, תסכם עם איתמר ראשון'. אני לא תופס את הפוליטיקה כמשהו של עסקאות אלא של שליחות ציבור".
אולי הזמן דחק ומישהו היה צריך לעשות מהלך, גם אם זה לא היית אתה?
"מפלגה חפצת חיים לא יכולה להיכנס לחדר סגור, לאטום את אוזניה באופן מוחלט לרחשי הלב של הציבור ואז לחשוב שהציבור ייתן בה אמון חודשיים אחר כך. אני שומע, מקשיב, קורא ורואה. הציבור רוצה שני מרכיבים. האחד - אחדות. נמאס לו מתת-מפלגות שמתכתשות זו עם זו כל פעם לפני מערכת בחירות ובצורה מאולצת מרכיבות רשימה. אני אומר זאת מנקודה שבה אין לי שום סיבה אמיתית שלא לשמור את האיחוד הלאומי. יש לי שם מנגנון נהדר, אנשים נהדרים, המצב הכלכלי יוצא מן הכלל. אבל אני באמת חושב שברמה האידיאולוגית אין הצדקה לקיום של שתי מפלגות".
לדבריו של סמוטריץ' יש נדבך נוסף. "הדבר השני הוא להקשיב להלכי הרוח של הציבור בהרכבת הרשימה. אם יש אנשים שהציבור רוצה לראות אותם בראש, צריך לשים אותם בראש. ואם יש אנשים שהציבור לא רוצה, אז לא לשים אותם ברשימה. מי שחושב שהוא יבצר את מעמדו בעזרת תרגילים פוליטיים כאלה או אחרים, ימנע דיון, בחירות או כינוס מרכז, יחתום הסכמים אפלים מאחורי הגב – האם בסוף הוא הרוויח משהו? הוא מדבר עם עצמו, מוחא לעצמו כפיים בתוך החבורה הקטנה שלו ויתרסק בסופו של דבר ביום הבחירות. הציבור יגיד לו: 'אדוני, זה לא מה שאני רוצה'".
אבל רוב המפלגות מנסות להקפיא את תמונת המצב בגלל קוצר הזמן.
"אנחנו בתחרות על ליבו של הבוחר הדתי-לאומי גם מול הימין החדש וגם מול הליכוד. הרי אנחנו רואים שמתוך מאגר המצביעים האדיר של הציונות הדתית רק חלק קטן הולך איתנו. חייבים לעשות חשבון נפש ולתהות למה זה קורה. התשובה היא שהרשימה צריכה להיות אטרקטיבית בעיני הציבור ועל כן צריך לשאול אותו מה הוא רוצה. לפני חודש וחצי ביקשתי פריימריז, ואני לא חסיד גדול של השיטה הזאת. יש בה הרבה מאוד תופעות לוואי שליליות. אבל יש רגעים שהציבור דורש וזה מה שצריך לעשות. מפלגה חייבת להיות קשובה להלך הרוח בציבור. אז מרחו את הזמן והגיעו למצב שבו אין אפשרות לערוך פריימריז".
"הצעתי שתי אפשרויות אחרות. אפשר לעשות סקר ענק, סוג של משאל ענק בקרב הציונות הדתית, עם חברה מקצועית, הכול יהיה שקוף וגלוי, הציבור יידע הכול. אפשר להרכיב את הרשימה שהכי מדמה את רצון הציבור. אפשר גם ללכת למיזוג מרכזים וללכת לבחירות במרכז המאוחד. נכון, זה הרבה פחות מאשר ללכת לציבור הרחב, ועדיין המרכזים הם סוג של מדגם מייצג. בבית היהודי המרכז נבחר על ידי הסניפים. אצלנו 120 חברי מרכז משקפים מעגלי עשייה והשפעה. כשאתה הולך לגוף כזה של 1,500 איש ושואל אותם מה הם רוצים, במיוחד כשאני בא בנחיתות דרמטית בגוף כזה מול אנשי הבית היהודי, בעצם זו אמירה לרב רפי: 'אני בא להתמודד בתוך המרכז שלך'. אז אם אין לו אמון במרכז שלו שיבחר בו, אז איך אפשר להתנהל?".
עבירה גוררת עבירה
אין ספק שסמוטריץ' טעון בעניין ההתמודדות הפנימית והרצון לאפשר לציבור להיות המחליט ויש בליבו, כפי שכבר הובן, רבות על התנהלות הבית היהודי.
"הרי הבית היהודי לא קבע סתם את כינוס המרכז ליום לפני הגשת הרשימות. הם יודעים שאם המרכז יכונס מחר ויהיה בו דיון אמיתי והצבעות על מה שרוצים החברים יהיה שם נוקאאוט בעד מיזוג, בעד בחירות ונגד לעשות ריצ'רץ' מאולץ שהציבור מאס בו. איך יכול להיות ששלושה אנשים שולטים במנגנון, לא מקשיבים לציבור, לא מקשיבים לרבים ואני לא שומע אף אחד שתומך ציבורית במהלך? אנחנו במערכת בחירות שלישית ולציבור נמאס כבר. אם אתה מסוגל להתעלות מעל האינטרסים והשיקולים האישיים אתה מנהל התמודדות ישרה ובריאה ומי שייבחר – ייבחר, וישקף את רצון הציבור".
"אני אומר זאת בצורה הכי גלויה: הרב רפי חושש להתמודד בכל פורום – בין אם בפריימריז, בין אם בסקר ועד המרכז שלו עצמו. אומרים לי: 'אתה מנסה להדיח אותו'. אני לא מנסה לעשות דבר. אני רק רוצה שהציבור יכריע מי יהיו שליחיו, מי יעמוד בראש ומי יהיה ברשימה", מוסיף סמוטריץ'.
הרב דרוקמן מנסה לפשר בין הצדדים כבר תקופה ארוכה.
"אני לא מאמין בסגירה של עניינים בחדרים סגורים. הרב דרוקמן הרי יצא נגד האיחוד שעשו שלוש פעמים בקולו בתוך שבוע. על זה ששיקרו לו ושיקרו בשמו לציבור. אם זה היה קורה לי הייתי מתבייש להוציא את האף מהבית שנתיים".
"כשאתה עושה דבר לא טבעי ולא ישר, אחר כך יש סוג של עבירה גוררת עבירה. הרי הרב רפי בבחירות הראשונות לא רצה, והיינו צריכים לכפות עליו כמעט בכוח את הבלוק הטכני עם עוצמה בגלל האחריות לימין. הוא לא הסכים אפילו להצטלם איתם לאותה מודעה. הפעם בתוך 20 דקות הוא סוגר איתם הסכמים ונותן להם הכול, רק כדי להישאר במקום הראשון. אין כאן שום מהלך אידיאולוגי וערכי. אני הייתי ונשארתי מאוזן. בהחלט צריך להתחבר עם עוצמה כדי למנוע איבוד קולות, אבל צריך לזכור שהם לא מרכז הציבור הדתי-לאומי היום. יש הבדל גדול מאוד".
בזמן שאנחנו משוחחים נותרו 14 ימים לסגירת הרשימות. נראה שמהלך כמו שאתה מבקש הוא כמעט בלתי אפשרי.
"ארבעה עשר יום הם מספיק זמן להתעשת, להבין שחייבים להיות קשובים לציבור וללכת לקבל ממנו מנדט. מנהיגות לא צריכה לפחד ולמנוע התמודדות באמצעות טריקים ושטיקים. אני רוצה מנדט מהציבור. אני לא יכול לכפות את עצמי על הציבור ואף מועמד אחר לא צריך ולא יכול לעשות זאת".
מה אתה עונה למי שטוענים שבסך הכול אתה עוסק ברצון לשפר את מקומך או את מיקומי האיחוד הלאומי ברשימה משותפת?
"אני בכלל לא מנהל את השיח הזה, ואם זה היה העניין הייתי מקבל את המקומות שהם מדברים עליהם. בבית היהודי אומרים שאני מסרב לדבר איתם וזה נכון, משום שאני לא מעוניין להיכנס לחדר כדי להתווכח על שטויות שלא מועילות כלל לציבור. אפשר לדבר על הדרך שבה הולכים לציבור ומקבלים את אמונו, אבל לא לשבת בחדר ולהרכיב רשימה. הדבר הזה לא יעבור את אחוז החסימה. הציבור לא ייתן בכך אמון ולכן חבל על הזמן".
יש חשש רציני שרשימה כזאת לא תעבור את אחוז החסימה גם אם האיחוד הלאומי יהיה חלק ממנה.
"יש סכנה גדולה שגם אם אנחנו נהיה בפנים לא נעבור את אחוז החסימה. בסקרים האחרונים קיבלנו ארבעה מנדטים יחד עם הבית היהודי ועוצמה יהודית. זה על גבול אחוז החסימה, ועוד לפני שנוצרה הדינמיקה שנוצרת בכל מערכת בחירות של התכנסות לכיוון המפלגות הגדולות. לדעתי זה תהליך טבעי, אתה לא יכול להכתיב לציבור ואז לצפות שיתמוך בך".
אז אילו עוד חלופות עומדות בפניך, לרוץ עם הימין החדש?
"אני חסיד גדול של כמה שיותר חיבורים, אבל אני אומר שבכל חיבור הרשימה חייבת לשקף את הרצון של הציבור, אחרת זה פשוט לא יעבור. לבוא ולומר הציבור רוצה א' ואני אכפה עליו ב', זו התאבדות".
ויש גם אפשרות שלא נראה את בצלאל סמוטריץ' מתמודד בבחירות הקרובות?
"חד משמעית כן. בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. אני שונה מאחרים שחושבים שהגאולה תבוא רק דרכם ונאחז בכיסא. אני בהחלט חושב שאני עובד קשה, מצליח ולכן גם זוכה להערכה ציבורית. זה יהיה חסר אחריות מצידי להיות שותף למהלך שלא יעבור את אחוז החסימה ויאבד שלושה או ארבעה מנדטים לימין. אני לא מוכן לקחת את זה על מצפוני. לכן, אם לא יהיה שינוי של ממש בהתנהלות והציבור לא יתרשם שיש משהו אחר שצריך לתמוך ולתת בו אמון, אני לא אהיה שם".
לא חושש מסיכונים
לצד הפלונטר הפוליטי שאליו נקלעה מפלגתו, האיחוד הלאומי, סמוטריץ' ממשיך לכהן כשר התחבורה ומקדם במרץ לא מעט סוגיות, חלקן קשורות למהפיכות של ממש בתחבורה באזור יהודה ושומרון.
"זה המשרד הביצועי הכי גדול במדינת ישראל שיכול לגעת בכל אזרח ואזרח במדינה ולשלב אידיאולוגיה של פיתוח הנגב, הגליל ויו"ש. הוא מתמודד עם אחד האתגרים הכי משמעותיים לאזרחים - משבר התחבורה והפקקים. אנחנו בתוך תנופת עשייה של שינוי הסעת ההמונים, שינוי שיטת השליטה והניהול של התחבורה הציבורית וכניסה של טכנולוגיות חכמות", אומר סמוטריץ'.
הוא מציין כי המבט על יהודה ושומרון, מבחינה אסטרטגית, השתנה לגמרי. "20 שנה יהודה ושומרון לא הייתה חלק מתוכניות החומש של משרד התחבורה. מתוך תקציב של 200 מיליארד שקלים לחמש שנים, שקל לא הלך ליהודה ושומרון. כשנכנסתי לתפקיד הבהרתי שיו"ש זה חלק מהתקציב. אני לא רוצה שהאזור יקבל שקל יותר אבל גם לא שקל פחות ממה שמגיע לו. גם ליהודה ושומרון נתייחס בדיוק לפי הקריטריונים של כל אזור אחר. אנחנו גם עובדים על תוכנית אב ליהודה ושומרון שתסתכל 40-30 שנה קדימה, כמו שעושים בכל מקום אחר במדינת ישראל".
הפעלת את פרויקט נתיב התחבורה הציבורית שבתחילתו גרם לזעם רב. לא חששת?
"נתיב התחבורה הציבורית הוא פרויקט מדהים שהצליח מעל למשוער. בהתחלה באופן טבעי היו קשיי הסתגלות. אני ביקשתי חודש כדי לייצב את זה ולעשות התאמות. היום זה עובד מצוין. זה אחד הפרויקטים הכי מוצלחים שהובלתי. אני לא חושש לקחת סיכונים".
סמוטריץ' ידוע כשר שעשה צעד יוצא דופן כשפרסם עם כניסתו לתפקיד את מספר הטלפון שלו, ומאז הוא מקבל דרכו פניות ומסייע לאזרחים עד כמה שמתאפשר. "אני מקבל המון פניות מדי יום ואני מאוד מאמין בזה, משתי סיבות: זה התפקיד שלי ובאתי כדי לשרת את הציבור. אם אנשים בקצה נתקלים בבעיה ביורוקרטית או נתקעו באמצע הלילה בלי אוטובוס אני משתדל לסייע להם. זה גם עוזר לי מאוד ללמוד את המשרד. אני לומד את המשרד מההנהלה, מהעובדים, מכתבי תחבורה שיש להם הרבה ידע וגם מהציבור. העובדה שאני מקבל המון פניות מלמטה ורואה איך משתמשי הקצה חווים את החוויה ובאילו בעיות הם נתקלים, עוזרת לי לעצב את המדיניות ואת הפרספקטיבה".