ביקורת סרטים
עכביש ברשת: כשישראלים עושים הוליווד

הקטעים הבינלאומיים בהחלט עשויים ברמה בינלאומית, החריקות מתחילות במעבר של חלק מהשחקנים לשפת האם שלהם - עברית.

אריאל פייגלין , י"ט בטבת תש"פ | עודכן: 20:58

עכביש ברשת
עכביש ברשת
צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג. צילם ריצ'רד ואן אוסטרהוט

"הבן אדם סוחב סרט שלם על הגב שלו, איך לא נתפס לו הגב?". עם המחשבה הזו, על הטיותיה השונות, יצאתי היום מהקולנוע.

ה'בן אדם', למקרה שתהיתם, הוא בן קינגסלי ('גנדי', 'רשימת שינדלר'), שחקן מוערך וזוכה אוסקר, והסרט הוא 'עכביש ברשת' סרט ישראלי חדש עם יומרות בין-לאומיות. הסרט, שביים ערן ריקליס ('הממונה על משאבי אנוש'), מציג קאסט ישראלי נוצץ עם שמות כמו איתי טיראן ואיציק כהן, לצד הניחוח ההוליוודי של קינגסלי ומוניקה בלוצ'י ('מטריקס').

אמנם על המסך מתרוצצים כמה וכמה שמות מוכרים, אך בסוף מדובר בהצגת יחיד של קינגסלי. אין כמעט סצנה בה הוא אינו מופיע, ואין כמעט משפט חוכמה שלא נדחף לו לפה, החל מציטוטים של אלברט איינשטיין ועד פניני 'חוכמת חיים' כמו :"אין להתייחס לאפונה בקלות ראש, עלולים לעבור חיים שלמים בחיפוש אחר האפונה המושלמת". הבמאי הימר בגדול על הפאסון של קינגסלי, ולזכותו יאמר, שהאחרון בהחלט סיפק את הסחורה.

עלילת הסרט פשוטה למדי, ונכתבה ב'השראת אירועים אמיתיים'. יש את אסד, שהוא משוגע עם תעודות שרוצה נשק כימי, יש את ישראל, שהיא ה'שוטר הטוב' של השכונה, ויש כל מיני אירופאים שאוהבים כסף. לקלחת המבעבעת הזו זורק ריקליס כמה סוכני מוסד, שוטרים חשאיים בלגים וגנרל סורי אחד.

הסרט אולי נשמע כעוד סרט פעולה קלאסי, אך לאמיתו של דבר מדובר בסרט דרמה על זיקנה, הפחד להישכח ואמון בשעות משבר. דרך מסכת סבוכה של שקרים ומזימות, מצליח ריקליס לטוות את דמותו של רב המרגלים אדרת (קינגסלי), סוכן מוסד מזדקן שמנסה בכל כוחו להישאר רלוונטי ולהשאיר אחריו איזה זכר בעולם.

לכל אורך הסרט מופגן רף הוליוודי גבוה שמזמן לא נראה פה, וכלל גיוס שחקנים וצילומים באירופה הקרה במעבר לים, אבל החריקות מתחילות דווקא במקום הכי פחות צפוי, במעבר של חלק מהשחקנים לשפת האם שלהם - עברית. איתי טיראן שנשמע מעולה באנגלית ולאורך כל הסרט מנהל שיחות עם קינגסלי, פתאום הופך תיאטרלי ולא אמין דווקא במגרש הביתי שלו. מדובר בכמה קטעים קצרים בלבד, אך אלו מהווים את הסיכה שמפוצצת את בועת הבינלאומיות.

צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג. צילם ריצ'רד ואן אוסטרהוט

לא מדובר בשפה עצמה, עברית יכולה להישמע טבעית על המסך הגדול כפי שהוכיח אדם סנדלר כמה וכמה פעמים. גם פה, מילים כמו "כושר" (כשר), "שולם עליכם" או איזה פסוק מתהילים שמשולב בשיחה, רק מעשירים את העלילה, לא שם הצרימה נמצאת. משהו בטונים, בצעקות ובחלוקת הפקודות פשוט לא עובד, במקום שהצופה ירגיש באמצע ויכוח של סוכני מוסד, החוויה היא יותר לכיוון גרסת לייב אקשן של חסמבה.

לסיכום, קינגסלי מצוין כהרגלו, והעלילה בהחלט עובדת ומצליחה להפתיע. תוסיפו את זה למסר החזק ולגאוות היחידה מכך שמדובר בהפקה ישראלית, וקיבלתם ממתק קטן ומחמם לחורף הקר. הבאסה היחידה היא החלטוריזם הישראלי של סצנות השיחה בעברית שמצטרף לכמה חורים קטנים שיש בעלילה, ונותן טעם מריר שאמנם לא מספיק בכדי לקלקל את הסרט, אבל עלול להשאיר טעם לוואי מבאס בפה, וחבל.