"אלישע מירושלים" - שנה לפטירת הרב אלישע וישלצקי

הרב רמי גליקשטיין, שבימים אלה מלאו 30 לפטירת רעייתו, עבד במשך שנים צמוד לרב אלישע וישליצקי וכעת הוא מבכה שנה לפטירתו.

הרב רמי גוליקשטיין , כ"א בטבת תש"פ

הרב אלישע וישליצקי
הרב אלישע וישליצקי
צילום: אלירן אהרון

כשנמצאים בתוך עולם שיש בו לא מעט עקמומיות, טוב לדעת שהיה גם היה, סרגל. כשנמצאים בתוך עולם של שברים ומחלוקות ורסיסים, טוב לדעת שהיה גם היה איש שלם.

כשנמצאים בעולם של מתייאשים ומתעייפים צריך לזכור כי היה גם היה, איש אמונה. כשנמצאים בדור גאולה, אך שמעוצמת אורה לא תמיד רואים נכוחה, נזכרים בגעגוע בלפיד הבוער לפני המחנה.

הרב אלישע בחיוכו המתמיד ובמאור פניו היה הביטוי המובהק לתלמיד חכם של דור גאולת עם ישראל.
סרגל ישר, שלם במידותיו, ממלא באמונה ולפיד המאיר בעומק הלבבות.

אני סבור שלא היה אדם שפגש את הרב אלישע, או כפי שקרא לעצמו, "אלישע מירושלים" , שלא נדבק בחיוך מאיר הפנים המלא באהבה והשמחה. אין מי שזכה ללחיצת ידו העוצמתית שלא זכר אותה עוד ימים רבים. כשתלמידי חכמים טובים וגדולים קיבלו עליהם משימות רוחניות והנהגתיות בזירות מקומיות, כגון קהילות וישיבות. ובצדק נוסף לשמם תואר חשוב כזה או אחר, הרב אלישע סבב ברחבי הארץ ללא תואר וללא מוסד, כנביא שמואל בשעתו, כולם היו בניו ובנותיו, כולם היו בני קהילתו.

לאחר כל פיגוע או צרה, ראשון המתייצבים לחזק ולנחם ולברר, הרב אלישע. כשאלפי תושבי גוש קטיף מתיסרים ונקרעים, מי האיש שאליו נשואות העינים ונפתחים הלבבות? הרב אלישע.

מתוך חיבור אמיתי ופנימי לעומקם של מצוות, היה מוציא סכומים אדירים לשם משלוח אלפי משלוחי מנות בפורים, כי צריך לקרב לבבות וצריך לראות איש את פני אחיו באמת, ויסע ביום אחד מצפון לדרום, ממזרח למערב ומעיר לכפר כדי לתת שיעור גם כאן וגם כאן, והאנשים ונשים מחכים, וגם כשיגיע בעיכוב הדרכים באיחור, הם יחכו. לשמוע? לא רק, אלא לראות את חיוכו, לשמוע את ניגון לימודו המשותף. להתחזק, להתמלא, להתנחם.

מי שראה אותו רוקד בשמחות, לא ישכח. מי שראה אותו מתפלל לפני התיבה, לא ישכח. מי ששמע אותו קורא הפטרות נחמה, ובזעקת קולו מחבר דברי נביאים לימיך... . עין לא ראתה. עצתו אמונה, פעולתו אמת
צדיק וישר, ממש כלשון הפיוט, כמה גדולים וקטנים עלו אליו לשמוע עצה אמיתית שידעו שתבוא ממקום נטול אגו ואינטרס צר ואישי, דברי יושר אמיתים שיבואו ממקום של כאב על צרתם של ישראל.

משל היה אדמו"ר ללא גינונים חיצונים, בענוות אמת. כשארגן ודיבק מפגשי רבנים, תמיד דיבר אחרון, אך זה היה כה ניכר מי הראשון. כשכתב ודיבר והתראיין, גם כשזעק מקירות ליבו תמיד גלי אהבת ליבו שטפו ומילאו כל סובב.

כמה שהוא חסר. כמה אנו זקוקים להשמעת קולו, למבטו, ליכולת המופלאה שלו לחבר חיבורים ולסלק ניגודים כמה דברים היו אולי נראים אחרת אם ואילו, היה איתנו כאן. "אלישע מירושלים" .

"הרב לא הגיע אז אולי נלמד משהו יחדיו", היה נוהג לומר בחיוכו הענוותני. אז זהו, "אלישע מירושלים" , כשהגעת ידענו גם ידענו כי הרב הגיע. וכשהגיעה שעתך המוקדמת ללכת, נשארנו כיתומים.