שלא יעקצו אתכם

אם יהיה סיפוח כלשהו, לפני הבחירות או אחריהן, אהיה הראשון לחגוג בחדווה על טעותי. כרגע נראה שנתניהו נותר נאמן לדרכו המתסכלת

אבי סגל , י"ג בשבט תש"פ

נתניהו וטראמפ
נתניהו וטראמפ
צילום: קובי גדעון, לע"מ

1

העקרב ביקש מהצפרדע להעבירו את הנהר על גבה. סירבה הצפרדע: "אתה תעקוץ אותי בדרך". ענה העקרב: "איך אעקוץ אותך? הרי שנינו נטבע". הסכימה הצפרדע לשאת את העקרב. כשהיו במים, אמר לה העקרב: "אני ימין חזק, את שמאל חלש".

"למה אתה מדבר כך?", נעלבה הצפרדע, והעקרב ענה: "מה לעשות, לעקוץ זה בטבע שלי". מיד שתה העקרב את מי הנהר בקשית וצעד בנחת אל הגדה שממנה באו. ואילו הצפרדע, שכבר פנטזה על סיפוח הגדה השנייה, נאלצה לבלוע עוד צפרדע.

2

גם כיום, אחרי יותר משלושה עשורים של היכרות, רבים בתוכנו עדיין לא מבינים את בנימין נתניהו: לאן הוא הולך, מה מטרת העל שלו וכיצד ינהג בפועל. זה די מוזר, שכן אסטרטגיית הבסיס של ראש הממשלה פשוטה ביותר להבנה. למעשה היא כוללת סעיף אחד בלבד ובו ארבע מילים: אל תנענע את הספינה.

בנימין נתניהו הוא אומן הסטטוס-קוו. לא תראו אותו מקדם מהלכים מדיניים שאין מהם חזרה, או יוצא למלחמות קשות בלי תאריך תפוגה. הוא יבטיח גדולות ונצורות ואז יטרפד אותן, כולל מהלכים מתבקשים כמו מגנומטרים בהר הבית או הפסקת הפרוטקשן לחמאס. כל צעד שלו קדימה ילווה בשניים אחורה. במקרים קיצוניים של אין ברירה, הוא ייצא למבצע צבאי עתיר הפסקות אש חד צדדיות, או יכריז על מהלכי ריבונות דלי בשר שירגיעו את הבייס.

ראש הממשלה יודע מה עשו המהפיכות לקודמיו. הוא ראה את בגין אחרי מלחמת לבנון הראשונה ואת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה, את רבין אחרי אוסלו ואת ברק אחרי קמפ דייוויד ואת שרון אחרי הגירוש. איש מהם לא שרד את הטלטלה, כל אחד ונסיבותיו. נתניהו ראה, הפנים וייצב את הספינה. מדי פעם הוא מנסה לסתום חורים בקרקעיתה, אבל נמנע מלהוביל אותה במים סוערים, בין אם מדובר בסופת הוריקן כמו רפורמה במערכת המשפט ובין אם אלו רוחות מתונות כמו פינוי מאחז בדואי. זה האיש וזה מקור כוחו, לטוב ולרע.

3

בשבוע שעבר קיבלנו המחשה עד כמה גדולה אצלנו הכמיהה להחלת הריבונות על רגבי ארץ ישראל השלמה. הדיווחים מארצות הברית על עסקת המאה, פלוס כמה ציוצים מטעם ראש הממשלה ושליחיו, הובילו את ידועני המגזר להתרוממות רוח בלתי נשלטת. אנשי תקשורת מימין בירכו שהחיינו בשם ובמלכות והתענגו על חלום הכשרת ההתנחלויות. מרוב חגיגות לא נותר מקום לתהיות. למשל, למה זה קורה עכשיו, במועד שנוח בעיקר לאישיות פוליטית אחת? וחשוב מכך: האם לא היינו אמורים לנחש שבעידן נתניהו - הסיפור הזה נשמע טוב מכדי להיות נכון?

בימים האחרונים שמענו לא מעט על הקשיים והמחלוקות בנושא הריבונות. אל תאמינו לאף מילה. זה לא האמריקנים ולא היועץ המשפטי, לא דחייה זמנית ולא כמה פרטים טכניים, לא לפני הבחירות ולא אחרי הבחירות, לא בקעת הירדן ואף לא גרגיר חול אחד מהרי השומרון. בנימין נתניהו לא מעוניין לספח, נקודה. הוא רוצה שנחשוב שכן, בעיקר ביום הבחירות, אבל הוא לא. מהלך היסטורי כזה, שבהכרח יעלה קצף בנהר, מנוגד לסעיף היחיד באג'נדה הפוליטית שלו.

אם יהיה סיפוח כלשהו, לפני הבחירות או אחריהן, אהיה הראשון לחגוג בחדווה על טעותי. כרגע נראה שנתניהו נותר נאמן לדרכו המתסכלת. ומה שיותר גרוע: בציבור שלנו עדיין מאמינים לו ומשוכנעים כתמיד שהקשיים אינם תלויים בו. רבים מאיתנו אף יצביעו לו בקלפי מתוך תקווה שההבטחות יקוימו בהמשך. מתישהו גם הם יגלו שהעקרב בכלל לא רצה להגיע אל הגדה השנייה, ושפעם נוספת הוא הצליח לעקוץ אותם. כי זה בטבע שלו, וגם שלהם.