1
אלמלא החקירות ושלושת כתבי האישום שהוגשו נגד נתניהו, ההתמודדות בינו ובין בני גנץ על ראשות הממשלה הייתה נתפסת כמופרכת מיסודה. בני גנץ פשוט לא בליגה של נתניהו. לא בכישורים, לא בניסיון, לא במעמד הבינלאומי, לא ברהיטות המחשבה והביטוי. במה כן?
עד לפני שנתיים, מי היה חושב שאדם חסר כל ניסיון במערכת הפוליטית יוצג כמועמד שווה ערך מול ראש הממשלה הכי ותיק בתולדות ישראל שנמצא בשיא כושרו, כישוריו וקשריו? מה בני גנץ מבין ויודע לעשות בתחום היחסים הבינלאומיים, שנתניהו צובר בו ידע והצלחות כבר קרוב לארבעים שנה? אילו כישורים מוכחים, מלבד סיפור הכישלון של חברת 'המימד החמישי', יש לבני גנץ בתחום הכלכלה? האם לתומכיו הרבים יש מושג אם הוא ניחן במיומנות הפוליטית הדרושה לניהול ממשלה וקואליציה? אפילו בתחום שלו הקדיש את כל חייו, הביטחון, לא רשומות על שמו של גנץ הצלחות משמעותיות. הקדנציה שלו כרמטכ"ל, שהוא נבחר לה כברירת מחדל, הייתה אפרורית ודלת הישגים. אז מנין התעוזה של גנץ לקחת אחריות על אחת המדינות הכי קשות לניהול בעולם? גם אם אין להוציא מכלל אפשרות שבני גנץ יהיה בעתיד פוליטיקאי טוב, כדי שזה יקרה הוא חייב לצבור ניסיון וידע ולפתח כישורים. הצנחה ישירה שלו אל כס ראש הממשלה צפויה לרשום כישלון כמעט ודאי.
תומכיו של בני גנץ ממעטים לספר לנו על מעלותיו. במקום זה הם מעדיפים לתקוף ללא הרף את נתניהו. כי גם הם מבינים שההתמודדות איננה בין נתניהו לגנץ, אלא בין נתניהו למועמד אחר כלשהו, לא משנה מי, העיקר שלא נתניהו. הדחת נתניהו היא המשימה העליונה שמכסה על פערים אידיאולוגיים בלתי ניתנים לגישור בין מרכיביה השונים של מפלגת כחול לבן. שום דבר אחר לא היה יכול לחבר בין יעלון, הנדל והאוזר הימניים ובין עפר שלח ויעל גרמן השמאלנים.
2
ניסיונם המשותף של גורמים רבי עוצמה להדיח את נתניהו באמצעים משפטיים בטרם משפט הצליח רק באופן חלקי. התגייסות המשטרה, הפרקליטות והתקשורת להשחרת פניו של ראש הממשלה הצליחה רק לכרסם ביתרון הברור של גוש הימין, ולהביא למצב הזוי של תיקו פוליטי. יש כמה מנדטים מהימין שעברו לתמוך בכחול לבן, לאחר שמכרו להם את הסיפור שיש כאן קרב פוליטי בין ראש ממשלה מושחת שדואג רק לעצמו ובין מועמד נקי כפיים שקורא עליו תיגר מתוך דאגה למדינה ולאזרחיה. אבל רוב המחנה הלאומי-דתי לא השתכנע. הוא לא השתכנע באשמתו של נתניהו וגם לא בניקיון כפיו של בני גנץ, שטיפול רשויות החוק בפרשיות הקשורות בו, ובחברו למפלגה גבי אשכנזי, נעשה בלי שמץ מאותה תאוות הפללה שהן גילו בתיקי נתניהו. המוני מצביעי הגוש הלאומי-דתי סבורים, ממש כפי שקובע החוק, שהמעשים המיוחסים לנתניהו לא מצדיקים הדחה, בוודאי לא לפני הרשעה בבית המשפט.
לאחר שהוכרז על תאריך פתיחת משפטו של ראש הממשלה, הטיעון החדש של כחול לבן הוא שנתניהו לא יוכל לנהל את המדינה בד בבד עם ניהול משפטו. אין ספק שאכן מדובר במעמסה לא פשוטה. אבל נתניהו הוכיח בשנה האחרונה שהוא מסוגל לנהל את המדינה היטב גם בלי רוב קואליציוני, תוך ניהול של המערכה המשפטית והציבורית נגד העמדתו לדין ובמקביל גם של שלוש מערכות בחירות. כאשר משווים את הכישורים והניסיון של שני המועמדים, די ברור שנתניהו מסוגל להביא את ישראל להישגים גם תוך כדי ניהול משפטו, הרבה יותר משהטירון הפוליטי בני גנץ מסוגל לכך כשהוא מרוכז רק במשימת ניהול המדינה. עדיף לנו נתניהו שמחזיק בהגה כשידו האחת קשורה, על פני בני גנץ שמחזיק בו בשתי ידיים.
3
ניצחון לגוש הלאומי-דתי, ניצחון לגוש השמאל-מרכז או המשך התיקו והתסבוכת הקיימת – כל אחת משלוש התוצאות האלה יכולה לצאת מסיבוב הבחירות שיתקיים בעוד שבוע וחצי.
אם תומכי המחנה הלאומי-דתי יתנערו מאדישותם ויעלו הילוך במידת המעורבות והאכפתיות, אפשר לקוות לשחזור התפלגות הקולות בסבב הבחירות הראשון. בערך שישה מנדטים של הימין בוזבזו אז על מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, ובכל זאת לגוש הימין חסר רק מנדט אחד כדי להרכיב ממשלת 61 גם בלי ליברמן. הפעם צפויים להתבזבז הרבה פחות. אם מי שנשארו בבית בסיבוב השני יבואו הפעם להצביע, ואם מי שכן הצביעו יטרחו הפעם גם לשכנע ולהניע אנשים לקלפיות, הקמת ממשלת החלומות של הגוש הלאומי-דתי היא יעד שניתן להשגה.
מאידך, הפעם גם נשקפת סכנה מוחשית יותר מבעבר שתוצאות הבחירות יובילו להקמת ממשלת מיעוט של השמאל וליברמן, ממשלה שתישען על תמיכה או הימנעות של הרשימה הערבית המשותפת. בבחירות הקודמות ליברמן ישב על הגדר ודרש הקמת ממשלת אחדות. הפעם ברור שהוא הפך לחלק מגוש השמאל. אם גוש השמאל וליברמן יצליחו להשיג מנדט אחד יותר מגוש הימין, אפשר להעריך די בוודאות שאיימן עודה ואחמד טיבי לא יכשילו הקמת ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ. אם לא יתמכו, לפחות יימנעו.
המקסימום שהמחנה הלאומי-דתי חייב לשאוף אליו הוא ממשלת 61 של הימין. המינימום ההכרחי הוא סיכול הקמת ממשלת שמאל תוך שמירת התיקו הקיים, שיוביל או לממשלת אחדות או לעוד סבב בחירות. בכל תרחיש, כל מנדט עלול להיות קריטי כדי לאפשר הקמת ממשלת ימין ולמנוע הקמת ממשלת שמאל.
4
הכישלון של הימין בסיבוב הראשון נרשם במידה רבה על שמה של מפלגת הימין החדש, שבזבזה ארבעה מנדטים. בסיבוב השני הגיע תורה של עוצמה יהודית לבזבז שני מנדטים. למזלו של איתמר בן גביר, המנדטים האבודים שלו לא שינו את תמונת המצב. למעשה, אפילו אם בן גביר היה מקבל ארבעה מנדטים ועובר את אחוז החסימה, זה לא היה מביא לימין 61 מנדטים. אבל אף אחד לא יכול להבטיח לאנשי עוצמה שגם הפעם המנדטים שהם יבזבזו לא יהיו קריטיים. הם עלולים להכשיל את הקמתה של ממשלת ימין, או אפילו להביא להקמת ממשלת שמאל. העוול והקיפוח שהם חשים, במידה של צדק, לא יכולים להכשיר מהלך כזה. גם לבר-קמצא נעשה עוול נורא של הלבנת פנים ברבים. זה לא מצדיק את מעשיו, שהביאו לחורבן הבית.
אז למרות הצער שבדבר, ולמרות הבליסטראות הצפויות מתומכי עוצמה הנלהבים והזועמים, לא אמנע מלכתוב את האמת. הצבעה לכנסת איננה הצהרת אני מאמין או צעד מחאתי. ההצבעה שלכם נועדה לתת כוח פוליטי בכנסת ובממשלה למפלגה שתשתמש בו כדי לקדם ערכים ואינטרסים שחשובים לכם. מי שרוצה להביע עמדה מצפונית, למחות על עוול או לנקום עליו, יכול לעשות זאת בהרבה דרכים אחרות, מהפגנה ועד לכתיבת מאמר או פוסט. בזבוז הקול על מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה הוא פעולת סרק, ובמצב הקריטי הנוכחי הוא גילוי חמור של חוסר אחריות.
אם בין המפלגות שעוברות את אחוז החסימה אין אחת שתואמת בדיוק את השקפתכם, תצביעו למפלגה שקרובה אליכם יותר מהאחרות. ואם אתם כועסים על מפלגה מסוימת בגוש הימין, תמצאו מפלגה אחרת בגוש שעליה אתם פחות כועסים ותצביעו לה. לא רוצים להצביע ימינה? תצביעו לליכוד או לחרדים.
למרבה הצער, קולותיהם של מצביעי עוצמה יהודית צפויים להתחלק בין הליכוד לכחול לבן. אם שוב יבוזבזו שני מנדטים על עוצמה, לפחות ח"כ אחד בשמאל צפוי להיכנס באמצעותם. אף אחד לא יכול להבטיח שזה לא יהיה המנדט הקריטי, זה שיטרפד ממשלת ימין או יעלה ממשלת שמאל.
לתגובות: eshilo777@gmail.com