עניין אישי והפעם עם יותם זמרי

תושב רמת גן, בן 38, נשוי לשירן ואב לשלושה. סאטיריקן, פובליציסט ואיש תקשורת

רבקי גולדפינגר , ט' באדר תש"פ

יותם זמרי
יותם זמרי
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ לפני 38 שנים בעפולה בירת העמק, משפחה של שלושה בנים, "אני הסנדוויץ'. בית של בנים זה הרבה מכות, הרבה כיף וכדורגל בסלון".

אבא/ אחאב ז"ל. "האדם שהכי השפיע עליי בחיים. אדם טוב, חכם ומצחיק. לכל אחד יש את ההורה שהוא יותר קרוב אליו, ואנחנו היינו מאוד קרובים. היינו דומים בהומור, בציניות, בצורת ההתבטאות ויש אומרים במראה".

האהבה למילים/ "אבא היה בנקאי במקצועו, אבל גם מאוד איש של מילים. לסבא שמואל היה את המקומון הראשון, 'ידיעון עפולה', ואבא עבד איתו במשך שנים. משם הוא קיבל את האהבה למילים, וגם אני חד משמעית ספגתי את אותה אהבה מאבא".

האובדן/ ביום שישי לפני שנתיים בדיוק הלך אביו לעולמו באופן פתאומי בגיל 66. "האובדן הוא גדול, וכשזה פתאומי זה גורר תחושות של מה הספקנו ומה לא. חסרה לי השיחה היומית איתו, לפחות אחת ביום. הוא היה הגב שלי כי אני בן אדם חרדתי, והוא תמיד זיהה אם אני במצב רוח שדורש עידוד".

אמא/ שרי, בשנות השישים לחייה. "אישה חזקה מאוד, לביאה במלוא מובן המילה. עובדת בביטוח וקמה כל יום בארבע וחצי לפנות בוקר כדי לנסוע לעבודה בחיפה. תמיד מלאה באהבה לכולם".

עפולה/ את ילדותו העביר בעפולה, בלב העיר. "חוויתי ילדות שמחה ומאושרת עם טבע מדהים מסביב. שדות חיטה פרושים לפניך, הר תבור מתנוסס מרחוק, סוג של טבע עירוני. אחלה עיר".

זהות/ "גדלתי בבית ישראלי טיפוסי. אמא מדליקה נרות שבת, צמים ביום כיפור, שומרים כשרות בסיסית אבל כן נוסעים בשבת לים. היום כהורה לילדים אני משתדל לחדד את הזהות היהודית שלהם. אני מרגיש שזה יותר חשוב מפעם, אולי בגלל שאני גר במרכז הארץ וזה שונה לגמרי מהפריפריה".

שיר למעלות/ "החיבור שלי לדת התחיל בטיול. כשאתה בחו"ל רחוק מהשגרה, הזהות שלך מתחדדת יותר. בשישי היינו קופצים לבית חב"ד ונפגשים שם כל החבר'ה. פעם חבר שהכרתי נעלם והתחילו חיפושים אחריו. מישהי הזמינה אותי לקרוא יחד תהילים. זה לא ממש היה המנהג שלי, אבל הלכתי בכל זאת, ונדהמתי מכמות האנשים שהתייצבו להתפלל לשלומו. הסיפור הזה מאוד השפיע עליי. לראות את כל אנשים מתפללים יחד היה מאוד עוצמתי".

פיגועים/ ביסודי למד בממלכתי בית זאב. "אני זוכר שכשהיינו בכיתה ו' שיחקנו כמה ילדים בחצר, פתאום הגיע מישהו וסיפר שהתפוצץ אוטובוס באמצע העיר והראש של הנהג עף. זה היה הפיגוע הראשון בגל פיגועים, וכילד זה היה איום ונורא. אחר כך התברר שגם אחת המורות בבית הספר נהרגה באותו פיגוע".

צלקות/ "באותן שנים עפולה הייתה בירת הפיגועים. האוטובוסים חטפו חזק. אני זוכר שהלכתי עם חבר לתקן את הפלאפון בקניון, שמענו רעשים וחשבנו שמבריחים יונים, ואז נודע לנו שהיה פיגוע ירי לא רחוק מאיתנו. עברנו הרבה וזה הותיר בי צלקות. ללא ספק, האירועים האלו גיבשו את תפיסתי הפוליטית הנוכחית. תקופה שמאוד עיצבה את מי שאני היום".

התפכחות/ בילדותו היה בעל השקפה שמאלית ואנטי דתית. האכזבה וההתפכחות הגיעו עם גלי הפיגועים. "גדלתי בבית ליברלי. אמא הייתה מצביעה שנים למפלגת העבודה. בחדר שלי היו פוסטרים של אביב גפן וסטיקרים של 'די לכפייה הדתית'. כילד מאוד התרגשתי כשדיברו על השלום, אבל ההתרגשות הלכה ודעכה עם השנים. דור אוסלו לא מוכן יותר להתרגש ממילים יפות וריקות וטקסים נוצצים".

הנדסאי/ בתיכון למד באורט עפולה. "באורח פלא אני, שכל חיבור ביני ובין טכנולוגיה הוא מקרי בהחלט ושאני טכנופוב גדול, סיימתי תואר הנדסאי אלקטרוניקה. בלימודים שנאתי כל רגע. זה לא התאים לי אז, ואני לא יודע למה עשיתי את זה. כיום אני הנדסאי אלקטרוניקה שלא יודע להחליף נורה".

לצבא/ התגייס לחיל האוויר. "השירות היה טעות נגררת מעצם זה שהלכתי להיות הנדסאי אלקטרוניקה. לגמרי חייתי את הטעות, אבל ידעתי שזה זמני ולא אמשיך לעסוק בזה בהמשך". אחרי שלוש שנים השתחרר מהצבא וחזר לבית הוריו. "משם עפתי למזרח לטיול הגדול. אלו היו שמונה חודשים מדהימים".

לאן אלך/ שם במזרח גם גילה את הכיוון המקצועי שאליו יפנה בהמשך. "ישבתי באחד החופים ומישהו סיפר לי על הפרסום, מה זה אומר להיות קופירייטר ואיך זה עובד. ושם נפלה ההחלטה שאלמד פרסום". וכך היה. לאחר שובו ארצה גר עם חבר בדירה קטנה בפלורנטין בתל אביב, ובמקביל למד פרסום ב'הבצפר' - בית הספר לפרסום ודיגיטל.

האישה שאיתו/ את שירן, מי שלימים תהיה רעייתו, הכיר עוד בבסיס בצבא. "הכרתי אותה מרחוק, ולא סבלתי אותה והיא לא סבלה אותי. לא הסתדרנו כל כך. אחרי שבע שנים נפגשנו במקרה ומשם הכול התחיל ואחרי תקופה התחתנו".

החצי השני/ שירן (35), דוקטור לנוירוביולוגיה. "היא חוקרת אלצהיימר. שירן היא בדיוק החצי השני שלי. היא משלימה אותי. אני אדם לא כזה קל והיא - השקט. בן אדם ממש טוב. ללא ספק, זכיתי".

הנחת/ שלושה. הבן הבכור פלג (4), אחריו הגיעו התאומים אדם וגפן, בני שנתיים וחצי. "להיות הורה לשלושה זה מאוד מאתגר וכיף ענק. הכי חשוב לי בחיים להיות אבא טוב".

כוכב רשת/ באותה תקופה עבד במשרד פרסום. "היה לי כיף. שם הבנתי לעומק את עולם הפרסום". אבל אז הקריירה התפתחה לכיוון לא צפוי. "התחלתי לכתוב סטטוסים הומוריסטיים ולשתף ברשת מהחיים האישיים שלי, על הזוגיות, וגם סטטוסים ביקורתיים על התקשורת ופוליטיקה. לאט לאט זה צבר תאוצה והגעתי לעשרות אלפי עוקבים".

הומור ימני/ "כן, יש דבר כזה הומור ימני, אבל לא תראו אותו בטלוויזיה. אנשים כל הזמן אומרים שסאטירה צריכה להצליף בשלטון. אני מסכים, אבל היא צריכה לצלוף גם ברעיונות שמאלניים ששולטים פה עדיין כבר עשרות שנים כמו שתי מדינות, שלטון בג"ץ, תקשורת מגויסת ועוד".

מתפתח/ בשלב ראשון הוקם 'זובור' - פאנל סאטירי של סטנדאפיסטים הכולל אותו ואת נועם פתחי, אורי מלמד, אמיר מויאל ואור רייכרט. "מדובר במופע סאטירי ימני נוקב וכיפי. אנחנו יושבים ומנסים להצחיק. הקהל שמח לשמוע סוף סוף הומור מהצד הימני של המפה, מהעולם הקרוב לו, כזה שמדבר בשפה שלו. ו-וואלה, אנחנו יכולים לצחוק גם על עצמנו לא מתוך רוע או שנאה, אלא מתוך כבוד וראש טוב".

רדיו/ מזה ארבע שנים מגיש את תוכנית הרדיו היומית 'פתחי וזמרי בעם' ברדיו גלי ישראל וברדיו דרום. "הציעו לי לעשות תוכנית אישית, ואני כאדם חרדתי תמיד מוצא סיבות למה לא ומסמסתי את ההצעה. אחרי שהכרתי את נועם פתחי, קופירייטר ימני, והפכנו לחברים טובים, הוא פשוט בא והודיע לי: 'יאללה, אנחנו עושים פיילוט לתוכנית משותפת ברדיו'. היום בדיעבד אני מאושר לעמוד מאחורי המיקרופון ולשדר".

משמיע קול/ "בהתחלה חששתי מאוד לשדר ברדיו והייתי מגיע עם דפים כתובים ומקריא כמו תוכי, אבל הבנתי שהכי טוב לדבר טבעי ומשוחרר. הרדיו הוא המדיה הכי משפיעה. זה כמו לשבת עם חבר על כוס בירה ולדבר ולהגיע לאלפי מאזינים. וכן, אנחנו באים לתוכנית גם מתוך רצון לעשות תיקון תקשורתי. צריך לשמוע גם את הקול שלנו. יש בשידור שלנו משמעות".

טור אישי/ בעל טור אישי קבוע במקור ראשון. "אני מנסה לשלב בכתיבה שלי בין החיים האישיים, הזוגיות, גידול הילדים, החרדות שלי ומה לא ובין טור פוליטי. בסוף יש לי מנדט לכתוב על מה שאני רוצה, וזו במה בשבילי לציבור שאני הכי אוהב במדינת ישראל".

טלוויזיה/ שימש כחבר פאנל וכותב בתוכנית הסאטירה 'עד כאן' בתאגיד השידור כאן במשך ארבע עונות. "עשינו תוכנית בידור סאטירית שחובטת בשני צידי המפה הפוליטית בישראל. זו הייתה תוכנית חשובה. סטירה מסוג אחר. ראש בראש ימין ושמאל והכול בהומור וחיוך. בעיניי זו הייתה הברקה".

אם זה לא היה המסלול/ "אני עדיין עוסק מדי פעם בפרסום. מי יודע, אולי עוד אחזור לשם באחד הימים".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ בדרך כלל קם בשש וחצי בבוקר. לפעמים קם בחמש אם יש תוכנית בוקר. "אנחנו מארגנים את הילדים, מפזרים בגנים, שירן מורידה אותי ברדיו. אחרי הרדיו אני יושב על פרויקטים עם פתחי, וחוזר הביתה בסביבות ארבע. מוציא את הילדים מהגן, מתעייף, מחכה לשירן, היא מגיעה, ארוחת ערב, מקלחות, מרדימים, קצת טלוויזיה, בחצות פלוס נרדם וחוזר חלילה".

פלייליסט/ חובב רוק ישן, כמו לד זפלין ופינק פלויד, וישראלי כמו אהוד בנאי, ברי סחרוף, אביב גפן ושלמה ארצי. וכמובן רוק יהודי - חנן בן ארי, ישי ריבו, שולי רנד ועוד.

השבת שלי/ "עד הילדים השבת הייתה חופש מוחלט, ומהילדים השם ישמור. באופן כללי, מטורף על הרעיון של 'שבת ויינפש', מאמין שיום יבוא וגם אממש אותו".

דמות מופת/ "אבא שלי ז"ל. האיש שלימד אותי ערכים מה הם, האיש שממנו שאבתי את ההומור שלי, את האהבה שלי למילים ואת האהבה שלי לאנשים. החלום שלי שעל המצבה שלי יכתבו: "היה אבא נפלא". הסיכוי שזה יקרה גדל בגלל מי שגידל אותי".

מפחיד אותי/ "ה-כ-ו-ל. אני חרדתי בטירוף. חושש לפרנסה, לילדים, לשירן. היפוכונדר בנשמה".

משאלה/ "להצליח ליהנות מהחיים בלי לחשוב כל הזמן על הרגע שזה ייגמר".

כשאהיה גדול/ "כל מה שההוא למעלה וההיא למטה יחליטו - מקובל עליי. ובכל זאת, בא לי לכתוב באחד הימים איזה ספר".

לתגובות: rivki@besheva.co.il