קשה לדעת ברגעים האלה האם אכן תקום ממשלת ימין טובה או לא.
אנחנו באירוע מורכב שצריך יהיה לנהל בשום שכל. מה שכן ברור זה שהייצוג הפוליטי של הציונות הדתית במשבר.
הסברים ותירוצים טכניים לתוצאה של שישה מנדטים בלבד יכולים להיות למכביר. אבל כל אלה אינם הסיבה האמיתית. בציבור הציוני דתי יש רוח גדולה ומוטיבציות בלתי נגמרות של הובלה, לקיחת אחריות ופריצת דרך.
תזכורת מרשימה ומעודדת לכך קיבלנו בהתגייסות האלפים הרבים, במסגרת מבצע ימינהמונים שזכיתי להוביל, שיצאו אל הרחובות ביום הבחירות והוציאו עם הרוח הגדולה הזו את מצביעי הימין אל הקלפי. אבל לא הצלחנו להביא את הרוח הגדולה הזו אל הפוליטיקה הציונית דתית, ולכן נשארנו קטנים.
כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להתחדש בתוכן ובמסגרת. נתחיל דווקא מהמסגרת, משום שלכאורה הדברים פשוטים וברורים. אין היום שום הצדקה לקיומם של פיצולים ותתי מפלגות בציונות הדתית. הפיצולים האלה גוזרים עלינו כיפופי ידיים ומאבקי כח בכל פעם שצריך להרכיב רשימה וזה נראה רע, משאיר טעם רע, וממש לא עושה חשק להצביע ולהיות חלק.
אנשים מצביעים למפלגה שהם יכולים להתגאות בה ולא למפלגה שעושה להם בושות בהתנהלותה. הגיע העת למיזוג מלא של כל המפלגות בציונות הדתית למפלגה אחת. לצאת למפקד המוני שיחזיר את הרוח ותחושת השותפות ואז לבחור הנהגה בצורה דמוקרטית. קראתי למהלך הזה עוד לפני הבחירות האלה ולצערי לא נעניתי. אם לא עכשיו אימתי.
לא נעשיתי חסיד גדול של הפריימריז. אני עדיין חושב שזו שיטה שלוקה בחוסרים רבים. אבל בעת הזו לא נראה שיש דרך אחרת. פריימריז גם יאפשרו לציבור להרגיש שייך ומעורב, והם גם הדרך היחידה לתת ביטוי לגוונים השונים של הציונות הדתית ולהעניק לכל אחד מהם את המשקל הראוי לו בהתאם לגודלו.
הבית היהודי והאיחוד הלאומי חתומים, במסגרת הסכם הריצה המשותפת שנחתם בליל הגשת הרשימות, על נספח מיזוג שקובע תהליך מיזוג ובחירות מסודר. אני מקווה מאוד שהבית היהודי יקיים את ההסכם וביחד נצא לדרך חדשה עם כללי משחק ברורים. אני אעשה בעזרת השם ככל יכולתי כדי שכך אכן יהיה. אין דרך אחרת והפעם אסור יהיה לתת לאינטרסים אישיים או מפלגתיים לטרפד את זה.
בנט ושקד יצטרכו להחליט האם הם רוצים לחזור באופן מלא לציונות הדתית, למזג גם את הימין החדש אל המפלגה המשותפת ולהתמודד במסגרתה, או לשמר את הסטרטאפ שלהם לזמן שבו יבשילו התנאים למפלגת ימין כללית מימין ללכוד. כך או כך, לציונות הדתית צריכה להיות מפלגה אחת, גדולה ומאוחדת שכולם ירגישו בה בבית.
ומכאן אל הסוגיה העיקרית, הלא היא התוכן של המפלגה הדתית-לאומית: אני מאמין בכל מאודי בצורך הקריטי בקיומה של מפלגה ציונית דתית. לכולם בציונות הדתית ברור שיש מקום לתקשורת מגזרית, ותנועת נוער מגזרית, ובתי ספר מגזריים, ובתי כנסת מגזריים, ועוד ועוד. אז אנחנו חייבים גם מפלגה מגזרית. בראש ובראשונה כי אני מאמין בצורך הקריטי בקיומה של ציבוריות ציונית דתית - ערכית, חינוכית, ופרקטית. יכולת ההשפעה הגדולה של הציונות הדתית במדינת ישראל בעשורים האחרונים נשענת במידה רבה על העובדה שהיא מתפקדת כציבור מגובש. תנועה. ציבור זה כח פוליטי, כח כלכלי, כח תרבותי, כח ויכולת להשפיע במציאות.
המפעלים הרבים שמביאים את בשורתה של הציונות הדתית לעוד ועוד מרחבי עשיה במדינת ישראל יוצאים מן הכח אל הפועל בזכות יכולת העשיה של תנועה חיה, תוססת ומגובשת. אם נפרק את הציבוריות שלנו ונהפוך להרבה אנשים פרטיים שמחזיקים באופן אישי במשנת הציונות הדתית נאבד חלילה את מרבית יכולת ההשפעה שלנו. גם חינוכית זה יהיה אסון. חינוך נשען על שייכות, שבונה זהות, אחריות ומחויבות. אם לא תהיה לנו קבוצת השתייכות יהיה לנו מאוד קשה לחנך את הדור הבא על משנת הציונות הדתית.
בשנים האחרונות הציבוריות הזו מאותגרת מאוד, מבית ומחוץ. השיח הפוסט מודרני שדוגל באינדיבידואליזם קוסמו-פוליטי חודר גם אלינו ומפעיל כח משיכה עצום החוצה. המתקפות הרבות מבחוץ, וכך גם הקושי להכיל שונות ומחלוקות מבפנים, כל אלה מקשים מאוד על שימור השייכות המגזרית שלנו. משום כך אנחנו חייבים לשמר "מדורות שבט" של זהות ושייכות שיהוו משקל נגד לכל הכוחות הללו הפועלים עלינו. מסגרת פוליטית יכולה וצריכה להיות מדורת שבט מרכזית, כזו שניתן יהיה לבנות סביבה גאוות יחידה, הזדהות, ורצון להיות שייך.
אבל, וכאן הנקודה העיקרית, גאוות יחידה חייבת להיבנות סביב משהו אמיתי ומייחד. היא לא יכולה להיבנות סביב חיקוי של מפלגות אחרות. אכן, אנחנו גם ימניים מדינית וביטחונית, וגם חברתיים, ועוד ועוד. אבל כל אלה דברים טובים שקיימים אצל מפלגות אחרות, שגם אם אנחנו מאמינים שאנחנו טובים מהן בזה, זה עדיין הבדל כמותי ולא איכותי, והוא לא מספיק כדי להצדיק את קיומינו.
זכות הקיום, וחובת הקיום שלנו, נשענים על היותנו מפלגה דתית, שנושאת את הקודש והתורה במדינת ישראל. ציונות יש הרבה, ודתיות יש הרבה. אבל ציונות דתית יש רק אחת. תנועה שחיה את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, כהופעה מחודשת של תורה, כדבר השם שמתגלה אלינו בהווה דרך תחיית האומה בארצה, יש רק אחת. זה התוכן שלנו וזה גם המכנה המשותף הרחב לכל בני ובנות הציונות הדתית לגווניה.
הימין המדיני והביטחוני שלנו וההתנגדות המוחלטת למדינה פלשתינית נשענים על קדושת הארץ ומצוות הורשתה וישיבתה. על הביטחון שלנו בצור ישראל וגואלו והידיעה הברורה שאנו נדרשים לפעול עם א-ל המחזיר שכינתו לציון ברחמים. העשיה החברתית שלנו נשענת על "כל ישראל ערבים זה לזה" ועל מצוות הצדקה והחסד. וכן על זו הדרך בכל סוגיה שעומדת על הפרק במדינת ישראל.
תראו את הצלחתה של שס שלא מתביישת לשאת שם שמים בגאון ולדבר עם יהדותה של המדינה - בשבת, בקדושת המשפחה, ועוד. מי אם לא אנחנו, שזוכים לראות עין בעין בשוב השם ציון, נדרשים לקרוא בשם השם על המפעל הציוני ולדבר בשפה יהודית. לדבר על יהדות, ותורה כמשהו חי שחייב להוביל את המציאות ולהוות את הבסיס לקיומינו כעם בארצו. זאת הצדקת הקיום של הציונות הדתית וזו הצדקת הקיום היחידה של מפלגתה הפוליטית. לא נוכל לבנות את עצמינו כימניים יותר מהליכוד או חברתיים יותר משס, גם אם זה נכון, וזה נכון.
לא כי יש לנו בעיית שיווק או תקשורת עויינת, פשוט כי זו לא באמת הנקודה שמייחדת אותנו. כל אלה הן תוצאות של העובדה שיש לנו אמת מוחלטת. שיש לנו תורת ארץ ישראל שעליה אנחנו נשענים וממילא יש לנו עמוד שדרה אמין שאפשר לסמוך עליו. אז נכון, אפשר וצריך לומר ולתווך את זה בשפות ומילים שונות, אבל זה התוכן שאליו נוכל לקרוא אל הדגל וסביבו נוכל לגבש את הציונות הדתית מתוך הזדהות עמוקה, שייכות, אחריות ומחויבות.
זה יתחיל בציונות הדתית עצמה, שעוד ועוד מבניה יחזרו לרצות להיות חלק מדבר גדול, ויתרחב למעגלים הולכים וגדלים של יהודים טובים, אוהבי השם ושומרי מסורת, שמבינים שעתידו של העם ועתידם שלהם נשען על התורה והמסורת. הרצון של השנים האחרונות לפתוח שורות ולהביא קהל חילוני בילבלו וטישטשו את האמת הזו וככה לא נצליח. אנחנו מפלגה דתית. נקודה. יש ציבור גדול, גם אם הוא עוד לא דתי באורחות חייו האישיים, שיכול ורוצה להזדהות עם ערכים ומעשים של מפלגה דתית. אליו אנחנו צריכים לפנות.
נמשיך לשאת בגאון את דגלה של ארץ ישראל, ההתיישבות והריבונות, מתוך תורה וקדושה ובמקביל לעיסוק ללא מורא במשבר הזהות שפוקד את מדינת ישראל. נוביל שיח ברור של זהות וערכים יהודיים עם נגזרות מעשיות, ללא כפיה אך עם הצבת עמדה ברורה ולא מגמגמת. כשבשם השם נעשה, גם בעזרת השם נצליח.