איראן של מעלה

ריאיון בלעדי עם יהודי הקהילה האיראנית: מדוע השתתפו היהודים בהלווייתו של קאסם סולימאני, ומי הזמר הישראלי שהם אוהבים?

דביר עמר , ט"ז באדר תש"פ

"אין פה התבוללות, כל היהודים קשורים לבתהכ"נ ומתחתנים בתוך הקהילה". יהודים בביכ"ס
"אין פה התבוללות, כל היהודים קשורים לבתהכ"נ ומתחתנים בתוך הקהילה". יהודים בביכ"ס
צילום: רויטרס, Raheb Homavandi

לפני כחודש וחצי, מיד לאחר החיסול הדרמטי של גנרל קאסם סולימאני, מנהיג כוח קודס באיראן, הוציאה הקהילה היהודית באיראן הודעה נחרצת שמגנה את המעשה. "ה' ייקום את דמו של סולימאני", נכתב בהודעה. נציגי הקהילה יהודית ובהם הרב יהודה גראמי, רבה הראשי של איראן, השתתפו בהלוויה ואף הגיעו לביקור תנחומים אצל משפחת הגנרל האיראני שחוסל.

התיעוד הפתיע מאוד את הציבור הישראלי, אבל אברהם (שם בדוי), איש הקהילה היהודית באיראן, מסביר בשיחה עם 'בשבע' את מה שרואים משם. "נציגי הקהילה שלנו הלכו לבקר בביתו של סולימאני כי באיראן הוא נחשב לגיבור לאומי בגלל פועלו במלחמת איראן-עיראק. הוא גם נלחם נגד דעא"ש והרחיק אותם מגבולות איראן ובגלל זה כולם אוהבים אותו", מסביר אברהם, "לכן מנהיגי הקהילה שלנו ראו צורך לבוא לביתו ולנחם את המשפחה שלו". אבל בין השיטין רומז אברהם גם לחשש האמיתי שמניע אותם: "הביקור הזה טוב מאוד ליהודים, כדי שהם יידעו שאין בינינו מלחמת דת. אנחנו היהודים לא נכנסים לפוליטיקה, לא אוהבים פוליטיקה ורוצים לחיות בשלום. גם שאר הדתות, כמו הנוצרים והזרתושתים, הלכו לבקר בביתו של גנרל סולימאני".

אתה מרגיש עצמך נאמן לאיראן?

"כן, אנחנו נאמנים, כי נולדנו פה ואנחנו חיים פה, וגם שומרים על החוקים והדינים של המדינה. דינא דמלכותא דינא".

כולל תפילה לשלום מדינת איראן?

"כן, כמובן, כמאמר חז"ל הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".

אין גלישה באתרים ישראליים

קצת אחרי שנפרדנו מהמגילה ומגורלם של יהודי שושן ופרס של אז, אנחנו מפרסמים כאן שיחה בלעדית חוצה גבולות עם חמישה יהודים תושבי איראן – פרס של היום. יהודי איראן חיים במדינת אויב, ולכן הריאיון מתקיים בטשטוש פרטים עמוק. השמות בכתבה בדויים, לרבות ערי המגורים, מחשש לביטחונם האישי. השיחה הטלפונית מתנהלת לאיטה, העברית לא הכי תקנית ומעט מיושנת, אבל יותר מהכול בולטת התמימות, הלבביות, הישרות ודרך הארץ ששוזרות את השיחות עם כולם, ושובות את הלב.

"אם כבודו רוצה לכתוב, צריך לא להזכיר שם שלי או שם העיר, אנחנו חוששים לדבר בגלוי", הם מתזכרים אותי פעם אחר פעם. יהודי איראן לא רוצים לעורר את הדובים משנתם ומעוניינים להמשיך בשגרת חייהם. "אין אנו חוששים כעת לחיינו. ברחוב יש אנשים שמכבדים אותנו ויש שמזלזלים", מספר שמעון. "באופן כללי נוח ליהודים ואין פיגועים כל כך נגדנו. אם מישהו רוצה ללכת ברחוב עם כיפה הוא יכול, אבל בדרך כלל אנשים לא אוהבים לצאת עם כיפה כי זה מושך את העין וכולם מסתכלים".

בפורים למשל יכולתם ללכת ברחוב עם תחפושת?

"מה שמעניין הוא שבאיראן לא נהגו להתחפש בפורים, אין לנו מנהג כזה", מחדש שמעון, "אבל אם מישהו רוצה, למה לא?".

האם יש הנחיות מהשלטון, דברים שמותר או אסור לכם לעשות?

"אין שום הנחיות. אנחנו יכולים לקיים את כל המצוות. אין בעיה ללמוד תורה ולקיים מצוות וללכת לבית הכנסת. חשוב להדגיש, אין פה מלחמת דת. יותר מכך, חייל יהודי נותנים לו פטור בימים טובים וביום כיפור. אצל בעלי בתים שעובדים אומנם המצב קצת יותר קשה ובדרך כלל לא נותנים חופש, אבל רוב היהודים לא עובדים במקומות שחייבים לעבוד בהם בשבתות וחגים".

עשו לכם פעם פשיטות? מאזינים לכם?

"לא יודע, לא מרגיש את זה. בכל העולם ובכל המדינות יש גופי מודיעין והם עושים את מלאכתם. אין לנו מה להסתיר, לא בדיבורים ולא במעשים".

למרות ניסיונם של המרואיינים לשדר אווירה של חיי חופש יחסיים באיראן, כשצוללים איתם לפרטים מגלים שחייהם מתנהלים בתוך לא מעט הגבלות. "באינטרנט יש לנו הרבה אתרים שסגורים באיראן. יש פילטרים ואין אנו יכולים לקרוא בדרך נורמלית. כך למשל, רוב האתרים בישראל סגורים. הסיומת co.il חסומה אצלנו", אומר שמעון. אברהם מצידו מנסה למעט בחומרת ההגבלה: "נכון שרוב האתרים סגורים, אבל אפשר די בקלות להשתמש ולבקר באתרים הישראליים, מאוד קל לפרוץ את ההגבלות. אני למשל קורא מדי יום את 'כיכר השבת' ו'רוטר-נט' ומשם אני יודע את כל המתרחש בארץ".

גם יציאה מאיראן היא תהליך לא פשוט. "עקרונית, כל מי שרוצה לצאת יכול, אלא שיש הנחייה גם ליהודים וגם לגויים שצריכים ללכת לצבא או לקבל פטור מהצבא, ורק אז יכולים לקבל דרכון ולצאת לאן שרוצים. ליהודים באיראן אסור לצאת לישראל. בדרכון כתוב: "הנושא דרכון זה אסור לנסוע לישראל". מי שתופסים אותו שהגיע לישראל, במקרה הטוב יקבל עונש כספי וייקחו לו את הפספורט. בעבר הייתי בארץ ישראל, היום הרבה יותר מחמירים", אומר אברהם.

"מאז הסנקציות הכלכליות של ארצות הברית על איראן, אין לנו רשות לנסוע גם לשם", מוסיף שמעון. "מפגש אפשרי עם קרובי משפחה בחו"ל היום הוא דבר לא פרקטי. ראשית, לרבים מהיהודים אין בכלל רשות לנסוע לחו"ל בגלל שהם מסובכים עם הפטור מהצבא. לאלו שיש אפשרות, הנסיעה לאירופה למשל שווה למשכורת נטו של שנתיים עבודה. וכניסה לישראל עלולה להכניס אותך לכלא האיראני".

למרות כל אלו, מה שבעיקר מטריד את יהודי איראן כיום הוא המצב הכלכלי הקשה שנוצר בעיקר בשל הסנקציות שהטילה ארצות הברית על המדינה. "המצב הכלכלי באיראן קשה. אני חושב ש-70-60 אחוזים מהמצב הכלכלי הוא בגלל האמריקאים. אבל יש המון גזל של המנהיגים, הם גוזלים את ממון העם", אומר שלום. "לשמחתנו, ליהודים יש קרנות צדקה לחתונות, רפואה או סיוע כלכלי שעוזרות לנו".

אברהם מחדד: "נכון שמבחינה כלכלית איראן לא נמצאת במצב טוב בגלל כל הלחץ ובפרט מצד אמריקה, אבל רוב היהודים שייכים למעמד הבינוני. נכון שיש הרבה נזקקים בין היהודים, אבל רובם במצב בינוני ולא רע". המצב הכלכלי יוצר השפעות בתחומים רבים, כמו השידוכים. "אחד החסרונות של הקהילה שלנו זה שאין הרבה שדכנים ושדכניות. אבל הבעיה העיקרית בתחום הנישואין נוצרת בגלל המצב הכלכלי. לצערי הרב קשה להתחתן, לצעירים אין את הכוח הכלכלי להתחתן בגיל 30-20 והדבר גורם לכך שמתחתנים מאוחר".

בלי אתרוג, בלי סוכה

יהדות איראן היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם. על פי המסורת הגיעו היהודים לאיראן עוד מזמן גלות אשור. לפני המהפיכה האיראנית ב-1979 חיו באיראן כ-80 אלף יהודים, אולם לאחר השתלטות האייתוללות עזבו רובם המוחלט את המדינה הדיקטטורית לטובת ישראל וארצות הברית. כיום, על פי הערכות התושבים שאיתם שוחחנו, מתגוררים באיראן קרוב ל-15 אלף יהודים.

"היהודים גרים באיראן כמעט 2,700 שנה ברצף. אחרי ישראל, באיראן יש כיום הכי הרבה יהודים במזרח התיכון", מספר דוד. "אנחנו היהודים גרים בשבעה מקומות: טהראן, אספהאן, יזד, שיראז, קרמאן, כרמאנשאה ומיאנדואב. רובם שומרי תורה ומצוות. בעיר שלי, 80 אחוזים מהקהל היהודי הם שומרי שבת ו-70 אחוזים מקפידים להתפלל בבית הכנסת. בבית כנסת המרכזי יש שמונה מניינים מדי בוקר וקרוב ל-15 שוחטים וארבעה מוהלים".

"רוב האנשים באיראן הם מסורתיים", מוסיף אברהם. "אין בינינו הבדלי מעמד, 'הוא דתי והוא חילוני'. אין כמעט דבר כזה. יש דתיים יותר ויש דתיים פחות". על אף האחוזים הגבוהים של שומרי תורה ומצוות, החיים במדינת אויב גורמים לכך שברבים מהמקומות אין ספרי קודש. "יש אצלנו בעיר רק גמרא, שולחן ערוך, ראשונים ואחרונים כמו המשנה ברורה. כדי להתמודד עם המחסור אנחנו מדפיסים ספרים, משתמשים ב-pdf מוכן או שסורקים ומדפיסים".

הפתרון לרבים מהם הוא מענה הלכתי דרך קבוצות ווטסאפ בהלכה. כך למשל 35 יהודים מאיראן שותפים לקבוצות שו"ת בווטסאפ של הרב ישי אחיטוב, רב היישוב קדר שבגוש עציון. "יש לי קרוב ל-20 קבוצות הלכה שבהן אני עונה לשאלות", מספר הרב אחיטוב. "התחילו לשאול אותי שאלות אנשים שאני לא מכיר, שהקידומת של המספרים שלהם הייתה 98+. בגלל שאשתי פרסייה, הבנתי שאלו יהודים מאיראן. שאלתי בשלומם והיכן הם גרים באיראן וככה התחלנו להתיידד", מספר הרב אחיטוב. "לפני כמה חודשים היו הפגנות נגד השלטון ולא קיבלתי שאלות מאיראן. זה מאוד הפתיע אותי. מיד אחר כך הם שלחו לי: מחילה, לא היה לנו אינטרנט כמה ימים, לא יכולנו לשאול שאלות. אז הבנתי שיש להם גם קצת צרות".

מה אופי השאלות שהם שואלים?

"הרבה מהשאלות קשורות באיך לנהוג בכבוד עם הגויים שגרים בשכנותם. בשאלות ניכרות כל המגבלות ההלכתיות שיש להם, כמו מנורות שנדלקות מאליהן בכל מיני מקומות, אין עירוב בכל הערים בפרס וממילא אסור לטלטל ברשות הרבים, או שאלות על הגויים שמפריעים להם בשמירת המצוות".

שלום מציג שאלה לדוגמה: "היו אצלנו כמה יהודים בעלי חנויות שיש להם חבר נוצרי ואירע לו אבל. הם צריכים משום נימוס ומשום איבה להשתתף בטקס, או בבית הקברות שלהם או בבית עבודה זרה שלהם. איזה מהם עדיף? הרב אמר לנו שעדיף בית קברות ושנטבול לפני ואחרי".

בשביל רבים מהיהודים הללו, קבוצת הווטסאפ הזאת היא הקשר היחיד שלהם לישראל. "הכרתי את הרב אחיטוב דרך קבוצה שלו בווטסאפ", מספר שלמה, "מישהו צירף אותי לקבוצה ומאז אנחנו מדברים בענייני הלכה. אני לא בקשר עם אנשים בישראל מלבד הרב אחיטוב, שאני שואל אותו שאלות באופן קבוע".

אין לכם מגבלה על יצירת קשר כזה עם רב מישראל?

"אין איסור מפורש לדבר איתו, בפרט דיבורים בענייני דת והלכה, אבל לא כדאי להרבות בזה. זה עלול להיות בעיה בגלל בעיות של ביטחון לאומי. לפעמים הוא מתייעץ איתנו על מנהגים באיראן ובירורי יהדות, ופעמים שהיינו צריכים שטר היתר עיסקא, ואנחנו נעזרנו בו. הוא תלמיד חכם גדול ובקיא בהלכה ויש לו גם מידות טובות".

יש מצוות שקשה לכם לקיים?

שלום: "כן, לצערי יש אנשים שלא יכולים לקיים מצוות סוכה. הם לא יכולים לבנות סוכה בעצמם, כי יש להם שכנים גויים והם לא מאשרים להם לבנות בתוך החצר או על הגג. בדרך כלל הפתרון הוא שבונים סוכות גדולות בבתי כנסת, וביום טוב ראשון ושני, שחייבים לאכול בסוכה, אנשי הקהילה מכינים סנדוויצ'ים ואוכלים יחד, כדי שכולם יקיימו שיעור כזית בתוך הסוכה". אבל לא לכל מצווה יש פתרון פשוט. "אתרוג והדס, וגם תפילין ומזוזות, אנחנו מביאים מחוץ לארץ. אין ביכולתנו לייצר, אין כאן אנשים שכותבים תפילין ומזוזות, ואפילו עור לכתיבת מזוזות אין בנמצא".

ואיך הכשרות?

"יש כאן בעיות בכשרות, קשה מאוד לדעת מה כשר ומה לא. הרבנים לא יכולים לתת הכשר. בניגוד לישראל, שבה הצרכנים מבקשים מהרבנים שישגיחו על המפעלים ובתי החרושת, פה באיראן אין דבר כזה, כי היהודים מעטים ואין ביקוש במדינה שהאוכל יהיה כשר. לכן אנחנו צריכים לדעת מה לא כשר, והרבנים הבודדים שיש מבקשים לבקר במפעלים ובבתי חרושת ולבדוק את תהליך הייצור והתרכובת. גם לגבי חלב המצב מורכב. באיראן מותר להשתמש רק בחלב פרה, וכל החלב הוא חלב נוכרי. למעשה, אנחנו סומכים על דעת הרב משה פיינשטיין שהתיר להשתמש בחלב נוכרי במקומות שיש בהם פיקוח ממשלתי שלא יערבבו סוגים שונים של חלב. אצלנו כאמור אין חשש לערבוב כי יש רק חלב פרה".

על ענייני הדת באיראן אחראים הרב הראשי - הרב יהודה גראמי, וחכם חמאמי - הרב הממונה מטעם הממשלה, שאיתו משתפים פעולה בכל ענייני הדת. "אנחנו מאוד אוהבים את כבוד הרב יהודה גראמי. הוא בוגר ישיבת נר ישראל בבולטימור, שם הוסמך לרבנות על ידי הרב משה היינמן, רבה של בולטימור, וכן על ידי הרב אליהו בן חיים, ראש ישיבה יוניברסיטי. הוא בעל סמיכה לרבנות, סת"ם, שחיטה, גיטין ובדיקת שעטנז. בפועל הרב עוסק בעיקר בהכשר למסעדות, אפיית מצות, מקוואות, מענה לשאלות וסידור גיטין וקידושין. הוא גם עומד בראש ישיבה בטהרן שבה לומדים כמה עשרות בחורים ואברכים".

על פי מי פוסקים הלכה באיראן?

שלמה: "בדרך כלל הפסיקה באיראן היא על פי השולחן ערוך. יש כמה רבנים שמדריכים את קהילותיהם לפסוק לפי הבן איש חי ומנהג איראן הקדום, ובכך שומרים על מנהג אבותיהם מימים ימימה. לפני כמה שנים הבן איש חי היה מאוד מרכזי באיראן, אבל עכשיו זה יותר הרב עובדיה יוסף זצ"ל. גדולי הקהל יותר ויותר לומדים 'ילקוט יוסף' ואומרים הלכה למעשה לעשות כשיטה זו".

אוהבים את "מודה אני"

הסממנים היהודיים באיראן נמצאים גם מחוץ לקהילות היהודיות. ברחבי המדינה פזורים ציוני קברים של דמויות מהמסורת היהודית, שאליהם מגיעים היהודים להשתטח ולהתפלל. "יש אצלנו את קבר דניאל הנביא, מרדכי ואסתר, חבקוק הנביא וקברי אחרונים כמו הרב משה הלוי, הרב אור שרגא, הרב חיים מורה ועוד", אומר דוד.

ביקרת בקבר מרדכי ואסתר?

"כן, ביקרתי הרבה פעמים בקבר מרדכי ואסתר בחמדאן. דניאל הנביא נמצא בשושן הבירה ומרדכי ואסתר בחמדאן. בקבר מרדכי ואסתר הייתי לפני שנה, בדיוק בי"ג אדר, יום תענית אסתר". ההרגשה לדבריו הייתה מיוחדת. "הרגשה מצוינת להתפלל ולהיות שם, זה משהו מיוחד. יש רוח אחרת בקברי צדיקים. הרבה מהיהודים רוצים לבוא ולהשתטח על קברי צדיקים כאן". דוד מציין פן יהודי עתיק נוסף באיראן. "הרבה תנאים חיו באיראן. כל מקום שמוזכר בגמרא בית חוזאה הכוונה לאיראן".

מרבית היהודים עוסקים למחייתם בעבודות כמו מכירת בגדים, זהב וכסף. "פחות רופאים ומהנדסים כמו בישראל". שגרת חייהם דומה ברבים מהדברים לשגרת החיים בישראל. "חתונות אצלנו הן כמו בארץ או באמריקה. אירוסין, חינה, חתונה ושבע ברכות. לא משהו מיוחד". גם חנויות למכירת מוצרי קודש יש בנמצא. "בעיר שלנו מוכרים טלית קטן, טלית גדול, תפילין ומחזורים". בחלק מהערים יש חנויות כשרות. "בעיר יש לנו שש מסעדות כשרות, שלושה אולמות חתונה ושתי חנויות עם מוצרים כשרים".

הם חיים בשכנות לגויים ולא בקהילות נפרדות ומבודדות. "אנחנו חיים יחד איתם בשכונות. במקומות שבהם יש בתי כנסת, בדרך כלל יגורו לידו יותר יהודים. אנחנו מדברים ועובדים ביחד עם הגויים. יש בתי ספר ליהודים, אבל רוב היהודים שולחים לבתי ספר כלליים. גם הגנים וגם בתי ספר היהודיים לא איכותיים כל כך מבחינה לימודית, ולכן חלק גדול שולחים למקומות מוסלמיים. שם אומנם יש יתרונות רבים, אבל יש בעיות בכשרות". למרות החיים בשכנות, כל המרואיינים מדגישים כי לא קיימת כלל תופעת התבוללות באיראן. "כולם רואים זה את זה בבית הכנסת. ככה השדכנים עוזרים לבחורים ולבחורות בענייני החתונה. אנחנו חברים וקשורים אחד בשני מאוד מאוד, עד כדי כך שאפילו מתחתנים אחד עם השני בעיקר בתוך העיר שלנו ולא עם יהודים מערים אחרות", אומר שלמה.

מתברר שהתקשורת דרך ווטסאפ חושפת את יהודי איראן לא רק לתשובות הלכתיות מישראל, אלא גם למוזיקה הישראלית, שזוכה אצלם לפופולריות. "אנחנו אוהבים עומר אדם באיראן", מספר שלמה, "אני אוהב את השירים שלו. במיוחד את 'מודה אני'. גם את ליאור נרקיס אוהבים כאן. אני אישית אוהב את 'מהפיכה של שמחה'". את המוזיקה החסידית הוא לא מכיר, "אני אדם פשוט". לשירים הוא הגיע כאמור באמצעות הווטסאפ. "שולחים לנו שירים בווטסאפ. יוטיוב זה לא כשר, אז אני לא יכול לראות. אני אוהב מוזיקה עברית שמחה. אם יש לך תשלח לנו", הוא מבקש, "אנחנו מאוד אוהבים".

אתם שומעים את המוזיקה מישראל, אבל לו יכולתם הייתם באים לבקר בארץ הקודש?

אברהם: "אני מאוד רוצה לבקר בארץ, וכשהייתי צעיר אף זכיתי לבקר בה, לפני כל ההגבלות".

שמעון: "אנחנו מאוד אוהבים את מדינת ישראל. יש לי חלום מתוק שה' יעזור לי לנסוע אפילו כמה שעות לארץ הקדושה. במדינת ישראל יש היום את כל היהדות והתורה. אני גם מתגעגע למשפחה שלי בישראל ומדבר איתם כמה פעמים בשנה דרך הפלאפון".

אז לבקר אסור, אבל לעלות לארץ לכאורה אתם יכולים. מה מונע מכם?

אברהם: "בשלוש השנים האחרונות הערך של הריאל צנח ביחס לדולר. לכן גם אם נמכור את כל הנכסים שלנו, יהיה לנו קשה לקנות בישראל אפילו בית אחד", הוא מסביר את הקושי הכלכלי לעלות לישראל, ומוסיף: "אני נולדתי פה, מכיר את המנטליות והאנשים, בסך הכול מצוין ב"ה. כשביקרתי בארץ שאלו אותי: יש לכם מכוניות? יש לכם מקרר? בניגוד למה שחושבים הישראלים, איראן היא מדינה מאוד מפותחת". אברהם גם מסביר שיש לאנשים קרובי משפחה מבוגרים שיתקשו לעלות לישראל, מה שמשאיר גם את שאר בני המשפחה איתם. שמעון לעומתו לא יכול כלל לצאת מאיראן, ובוודאי שלא להשתקע בישראל, מכיוון שהשתמט מהצבא כדי ללמוד תורה, מה שלא מאפשר לו לקבל דרכון.

אתם מגדירים את עצמכם ציונים?

אברהם: "צריך להדגיש שציונות זה לא עניין דתי. הציונות היא תנועה פוליטית, וזו לא שאלה בענייני דת והלכה, זו שאלה בעניינים פוליטיים. אנחנו היהודים באיראן אף פעם לא נכנסים לפוליטיקה, ותמיד מדגישים את ההבדל הזה. ניתן לראות שבדרך כלל ראשי הציונות לא היו שומרי מצוות, רבים מהם היו מומרים. גם עכשיו, לרבים מהם אין בכלל ערך וכבוד ליהדות. בוודאי שארץ הקודש קדושה לנו, זו לא שאלה בכלל. בוודאי תמיד מתפללים לקיבוץ גלויות, לבניין בית המקדש, לביאת משיח צדקנו, בוודאי שדברים אלו חשובים לנו מאוד. אבל לגבי הפוליטיקה, בכלל לא נכנסים לזה ותמיד מדגישים שיש הבדל בין ציונות ליהדות".

ומה לגבי פריחת עולם התורה בארץ?

"בוודאי שאנחנו שמחים על פריחת עולם התורה בארץ ישראל. יחד עם זאת, יש דברים שגם מעציבים. אנחנו רואים איך עושים בעיר הקודש ירושלים מצעד גאווה ועיריית תל אביב גוזרת שאי אפשר להניח תפילין ברחוב. לא ייאמן שמדינה שקוראת לעצמה מדינת היהודים גוזרת שאי אפשר להניח תפילין ברחוב, אבל ללכת בלי בגדים או בצורה גרועה מאוד - זו לא בעיה".

זמן קצר אחרי קיום הריאיון התפרצה מגיפת הקורונה גם באיראן. אחד המרואיינים סיפר לנו בהודעה כתובה כי המצב במדינה קשה, וכי היהודים, בתוך כלל האזרחים, מסוגרים בבתיהם בשל ההתפשטות הנרחבת של הנגיף במדינה. "תתפללו עלינו", הוא ביקש. את התפילה לרפואתם, כך נראה, כדאי לכרוך גם בתפילה לקיבוץ נידחי עמו ישראל.