האחד שעצר את מגיפת הבושה

בכנסת ישראל 120 חברים, אך לא ויתרנו ולא נוותר לעולם על הגשמת חלום המדינה אשר הוקמה על ידי יהודים, עבור יהודים, בארצם של היהודים

שלמה נאמן , כ"ט באדר תש"פ

שלמה נאמן
שלמה נאמן
צילום: שירה הרשקופ/TPS

שבע שנות כהונתו של איש – של סמל המאבק הציוני – על כסא שהוא כס הציונות בהתגשמותה, מסתיימות בתוך כאוס של בושה לאומית מאין כמוה. 

המדינה הזאת הוקמה על ידי העם היהודי, ועבור העם היהודי. אין חולק על כך. לא חלם הרצל, ולא אף אחד ממבשרי הציונות, שיש להסתובב בעולם ולהקים מדינות עבור שבטים חסרי הגדרה עצמית. 

חיים ויצמן, דוד בן גוריון, הם לא הקימו את הסוכנות הבין-לאומית לפלשתינה, אלא את הסוכנות היהודית לארץ ישאל – היא הממשלה הזמנית לַמדינה שבדרך.

ואמנם, בהקימֵנו את המדינה הִזמנו את כל יושבי הארץ להיות אזרחים שווים בה. סירבו המה, והכריזו מלחמה – מלחמת חורמה – לא רק כנגד מדינת ישראל אלא כנגד היהודים כעם. פוצצו שגרירויות ומרכזי תרבות יהודים, הרגו מתפללים בבתי כנסת ברחבי העולם, חטפו מטוסים ונלחמו בזכותנו הבסיסית לעליה לארץ. 

כן כן – למי ששכח את ההיסטוריה הקרובה כל כך – אני עצמי, כאשר עליתי ארצה, נחתתי כאן במטוס אל-על בעיצומה של שבת קודש, (בהוראת הרבנות הראשית שכיהנו בראשה ר' אברום שפירא והרב מרדכי אליהו, זכרם הטוב של הצדיקים הללו לברכה). ההוראה הזאת ניתנה מכיוון שהמעסיק הקודם של אחמד טיבי, רב המרצחים יאסר ערפאת, איים לפגוע במטוסי העולים על אדמת אירופה, שעה שחיכינו לעלייתנו במחנות המעבר שם. 

בכנסת ישראל אכן 120 חברים, אך לא ויתרנו ולא נוותר לעולם על הגשמת חלום המדינה, אשר הוקמה כאמור על ידי יהודים, עבור יהודים, בארצם של היהודים. הציבור הערבי עדיין מוזמן להיות כאן אזרחים שווים, יחד אִתנו – בעלי הארץ הזאת. אך אני פונה אליכם ואומר: המפלגות שלכם, הנציגים שלכם בכנסת, בוגדים בזכות היסודית שלכם להיות שותפים אִתנו בניהול המדינה, וממשיכים להילחם כנגד מהותה. המלחמה של טיבי ושות' איננה נגד אופיה של המדינה, אלא נגד עצם מהותה.

הם רוצים לבטל את סמל המנורה ואת הדגל הכחול לבן, (לתשומת לב רבותי מ'כחול לבן'). הם רוצים לבטל את המנון 'התקווה', (לתשומת לב רבותי ממפלגת העבודה של בן גוריון). והם רוצים כמובן לבטל את חוק השבות של העם השב אל ארצו, (לתשומת לב רבותי מ'ישראל ביתנו'). לכן, במאבק הלאומי הזה, אנחנו – עם ישראל – עומדים לבד, לבד. 

ובכן, יהודים באשר הם – ממקום בידודם במדינתם היחידה – מנהלים את ביתם כיום על ידי כנסת של 105 חברים בלבד. זהו טבעו של המאבק הלאומי שלא אנחנו פתחנו בו, אבל אל דאגה – אנחנו נסיים אותו בניצחוננו המוחץ.

במצב הזה ישנו רוב גדול – 58 כנגד 47 – להחלטות הלאומיות. וגם בקרב המיעוט של ה-47 הללו – מלבד הח"כים שאומרים זאת במפורש – הרי כלולים גם קולותיהם של העולים מברית המועצות, אשר לא נתנו את קולם לשיתוף פעולה עם אוייבי ישראל להדחת גיבורם, גיבורֵנו, יולי אדלשטיין.

אני פונה אל גברת יוליה מלינובסקי מ'ישראל ביתנו': הנפת דגל שחור במליאת הכנסת, ואף אמרת שלא יעמדו ליולי אדלשטיין זכויות העבר שלו. סלחי לי על הבוטות, אך אינני מוצא כרגע מילים עדינות – למה מי את?! את נבחרת לייצג את העליה שלי, ושל עוד מיליון עולים כמוני; זו העליה שהתאפשרה בין השאר בזכותו של גיבור ישראל יולי אדלשטיין. את הרמת יד על זכויות העבר שלו?

בדיחה יהודית עצובה מספרת על היהודים שנאלצו לאכול חזיר בגלל פיקוח נפש, והרבי כעס עליהם. שאלו אותו: "למה רבינו כועס? הלוא זהו פיקוח נפש, וגם אתה עצמך אוכל כמונו". השיב להם הרבי: "אכן,אין ברירה אלא לאכול חזיר, אבל מדוע אתם מלקקים את האצבעות?"...

אני מבין אתכם, אנשי 'ישראל ביתנו'; אין לכן ברירה, וכאשר אבדתם במדבר הפוליטי – אבדתם. אבל למה תלקקו אצבעות ותמצצו את העצמות? למה תרימו יד על סמל העליה והגבורה שלנו?

לא רק שתעמודנה לו, ליולי אדלשטיין, זכויות העבר – אלא אף זכותו אשר רכש לו היום הזה תעמוד לו. זכותו של הצעד האצילי אשר באמצעותו הוא שמר על כבוד הבית הלאומי שלנו. כך הוא שמר על שלטון העם היחיד אשר זו מדינתו הלאומית. כך הוא ייצג את הרוב היהודי המוחלט.

יולי, אתה היו"ר האמיתי של הבית שלנו.

אשרינו שזכינו בך! 

הכותב הינו ראש המועצה האזורית גוש עציון