עידית סילמן
עידית סילמןצילום: רמי גרינברג

זה מספר שבועות שמדינה שלמה יושבת בבית, מתמונת מצב על המתרחש בעולם, אין ספק, אנחנו במלחמה. מלחמה על הבריאות, מלחמה על הכלכלה, בעיקר על אותה בריאות פיזית ונפשית של כולנו. 

תוך כדי מלחמה זה הזמן לשאול שאלות על ההווה ועל העתיד: מהי התוכנית קדימה בתקופה של 'שגרת חירום' בצל הקורונה? גם לאחר ההסתגרות בבתים כל פתיחה מבוקרת של המשק תתנהל בתוך מציאות של 'שגרת חירום' וחשוב להפנים זאת. 

איך מתכננים קדימה את 'שגרת החירום' במערכת הבריאות? הרי הקורונה לא העלימה את בעיות הבריאות האחרות, איך מתכננים לתת מענה למבוגרים הנמצאים בבתי האבות והמוסדות הסיעודיים ללא ביקורים, איך מעלים את מספר הבדיקות היומי שאמור להגיע לנתונים משמעותיים עליהם דובר, מה עם הבדיקות הסרולוגיות שטרם החלו לבצע ובהתאם לשחרר אוכלוסיה?

מה עם כל המבוגרים שסגרו להם את מרכזי היום בהם הם היו מבקרים מידי יום ובין היתר אוכלים שם ארוחות? כמה זמן הם יוכלו להחזיק מעמד בבידוד החברתי בבית ללא סיוע של מטפלים סיעודיים שמגיעים תדיר? מה לגבי טיפול בבריאות הנפש, בדיקות שגרתיות, טיפולי שיניים ולא רק מוקדי חירום, רפואה מקצועית, הריון ולידה ועוד נושאים רבים הדורשים טיפול ונוהל לטווח ארוך של שגרת חירום במערכת הבריאות בצל הקורונה. 

מדיניות ההסגר מתחילה להגיע לידי מיצוי ולגבות מחיר כלכלי ובריאותי שאינו קשור לנגיף הקורונה. אם המצב יימשך כפי שהוא היום, לא רק שישראל לא תתחיל לצאת מהריתוק אלא המשבר יגדל ויעמיק. 

בעיקר עבור הדור המבוגר, עד שתמצא תרופה או שיותאם חיסון הם יאלצו להישאר בבתים ולהישמר ככל שניתן, מציאות שאינה פשוטה מבחינות רבות- קושי רגשי ונפשי להיות מבודדים תקופה ארוכה, קושי פיזי של דאגה בלעדית לכל הצרכים ובעיקר החשש הבריאותי העומד כפיל גדול - אנשים שדוחים ביקורים רפואיים ונמנעים מלהגיע לטיפולים בקופות החולים או בבתי החולים בשל החשש הכבד להידבק בנגיף, הם הרי האוכלוסייה שנמצאת בסיכון הגבוה ומצד שני... עד כמה ניתן לדחות טיפול נצרך. 

לדחייה של טיפול רפואי עלול להיות מחיר כבד, רופאים כבר מתריעים על כך, ההזנחה תגרום לגל של פניות מאסיבי בעתיד הקרוב, ייתכן שבדיוק בעת שהמערכת גם ככה תהיה בשיא הטיפול בנגיף ולא יינתן מענה מיטבי. 

קופות החולים מציעות מגוון של שירותים וירטואליים ושירותי און ליין כגון שיחות וידאו להתייעצות עם רופאי משפחה, רופאים מקצועיים ועוד, זהו ללא ספק צעד מבורך אך לא מתאים לכלל האוכלוסייה, רבים נשארים מאחור, מי שאין לו יכולת ונגישות לכלים וירטואליים וכמו תמיד, אלה אותן אוכלוסיות שסובלות, אולי גם אלה שהכי זקוקים לסיוע במציאות הנוכחית.

בהחלט, צריך וקריטי לטפל בקורונה אבל זה רק אספקט אחד מכלל הצרכים של האוכלוסייה, מערכת הבריאות אמונה על בריאות הציבור בהיבטיו השונים והלא פחות חשובים.

איך דואגים כי בריאות הציבור לא תיפגע ותיפול בין הכיסאות? איך לא תיווצר קריסה של מערכת הבריאות שתגיע בגל אחד גדול בשל אי טיפול, הזנחה וחשש. 

כבר בימים אלה התפוסה בבתי החולים ירדה במחצית מהשגרה ולא רק שם, גם בקרב המרפאות הנותנות שירות בקהילה, ישנם שירותים שנסגרו לגמרי ואינם פעילים והחשש של מטופלים מפני הדבקה אפשרית בכל ביקור או טיפול רק הולך וגדל. 

בתי החולים בישראל קיבלו לפני כשבוע הנחייה ממשרד הבריאות כי עליהם להיערך בתוך שלושה שבועות להפעלת בתי החולים כך ש-80% מהפעילות בהם תוקדש לטיפול בקורונה, ואילו 20% בלבד יוקדש לשאר הפעילות. 

שירותים רבים הניתנים לאזרחים באופן שוטף בבתי החולים כגון ניתוחים, טיפולים לחולי סרטן, דיאליזה, לידות, התקפי לב, מקרי שבץ, טראומה ומצבים מסכני חיים אחרים יתקשו לתפקד באחוזים נמוכים של פעילות. כבר היום אנו רואים כי יש אוכלוסיות שצריך לשמר אותן רחוק מהנגיף כגון יולדות שמתבקש להפריד אותן ולקבוע מדיניות טיפול אחידה לגביהן. 

האזרחים חייבים טיפול רפואי מיטבי ובטוח המותאם לשגרת חירום שתארך זמן, יש דברים שאי אפשר ואסור להזניח. 

בימים בהם המציאות בעולם הבריאות משתנה צריך לוודא כי קופות החולים, בתי החולים וכל הארגונים התומכים ומוכשרים לתת מענה רפואי לאזרח כגון מד"א, איחוד הצלה וכד ימשיכו לדאוג לבריאות הציבור ולמי שצריך- גם עד הבית.

הטיפול בקורונה על כל המערך הלוגיסטי שבה צריך לעבור למשרד הביטחון, מי שיכול ומסוגל לנהל מערכה של מלחמה לאורך זמן ולהציג אסטרטגיית יציאה מסודרת. לצה"ל ופיקוד העורף יש יתרון מובהק במצבי חירום וזה תפקידם. 

בדצמבר 2007 הוקמה על פי החלטת ממשלה רשות חירום לאומית. הרשות נועדה לשמש גורם מתאם ומתכלל של כלל הארגונים המטפלים בעורף בשעת חירום, כיום היא פועלת כרשות בתוך משרד הביטחון.

רק בניהול לוגיסטי אחיד על כל היביטיו הקשורים לקורונה יהיה ניתן לשחרר בהדרגה אוכלוסיה שאינה בסיכון ולא מצוייה באזורים נגועים ולהחזיר את המשק תוך כדי ניהול הסיכונים. 

‏משרד הבריאות הינו גוף מקצועי שמתווה מדיניות וכעת עליו לקבל החלטות קריטיות הקשורות לניהול המדיניות הבריאותית השוטפת לאזרחים, כזו שנותנת מענה לצרכים הבריאותיים היום יומיים בזמן חירום, האם נכון לשלב בבתי חולים גם טיפול באוכלוסייה בריאה וגם טיפול בקורונה? האם נכון לייצר הפרדה של בתי חולים ייעודיים לטיפול בתחומים שונים פר איזורים בארץ לאור הצפי בגידול כמות החולים והנדבקים. מה לגבי מתן מענה ארוך טווח של שירותי בריאות בקהילה - טיפת חלב ועוד...

צריך לזכור: אין עדיין תרופה או חיסון. במציאות שכזו, כל הקלה עדיין לא תחזיר את המציאות למה שהכרנו קודם אלא תנוהל כאן 'שגרת חירום' לזמן ארוך. כמה ארוך? אין לדעת, אך ככזה הוא צריך להיות מנוהל בצורה מסודרת - ע"י אחד שינהל  ויתכלל את האירוע ובתוך כל זה לא לשכוח את הדאגה לבריאות הציבור על הצדדים הפיזיים והנפשיים שבה שחייבת להישמר.