משבר הקורונה:
מה שיעור האבטלה? תלוי את מי תשאלו

ניתוח של חטיבת המחקר בבנק ישראל מסביר מדוע בתקופה הקרובה נראה פער גדול מאוד בין נתוני האבטלה של הלמ"ס ושל שירות התעסוקה.

ערוץ 7 , ג' באייר תש"פ

שירות התעסוקה
שירות התעסוקה
צילום: שירות התעסוקה

מאז תחילת משבר הקורונה הציבור הישראלי נחשף כמעט ערב-ערב לעלייה החדה במספר דורשי העבודה שנרשמו בשירות התעסוקה

מספר דורשי העבודה (שלעתים כונו בתקשורת "מובטלים") חצה את רף המיליון ועמד ב-21/4/2020 על למעלה מ-27% מכח העבודה. מרביתם של דורשי העבודה החדשים נרשמו בגין יציאה כפויה לחופשה ללא תשלום (חל"ת).

לקריאת טבלאות הניתוח לחצו כאן

לצד נתון זה, הלמ"ס מפרסמת אחת לחודש נתון של שיעור האבטלה המבוסס על סקר כח אדם שנערך בקרב כמה אלפי נדגמים בגיל העבודה.

מסמך של בנק ישראל שמתפרסם היום (שני) מסביר מדוע בתקופה הקרובה אנחנו צפויים לראות פערים גדולים בין נתוני האבטלה של שירות התעסוקה ושל הלמ"ס.

מובטל מוגדר כמי שאינו מועסק, מעוניין לעבוד ומחפש עבודה בצורה פעילה. לעומת זאת, אדם הנעדר מהעבודה, אך מקבל תשלום (לרבות מהביטוח הלאומי) וצפוי לחזור לאותו מעסיק, נחשב מועסק הנעדר זמנית ממקום העבודה. מאחר שמרבית היוצאים לחל"ת עונים על הגדרה זו, אנו מעריכים כי בנתוני חודש מרץ (שיפורסמו בסוף אפריל) לא ישתקף שינוי משמעותי בשיעור האבטלה, והנתונים יראו גידול במועסקים הנעדרים זמנית. לגבי אפריל, והרבעון השני בכלל, התמונה פחות ברורה ותלויה גם במידה מסויימת באופן המענה של הנדגמים בסקר.

אופן סיווגו של נדגם בסקר הנמצא בחל"ת תלוי בשאלה - האם הוא צופה שיחזור לעבוד אצל אותו מעסיק. אם כן, הוא יסווג כמועסק הנעדר זמנית. אם הנדגם יעריך שלא יחזור לעבוד אצל המעסיק שממנו יצא לחל"ת, הוא יסווג כבלתי מועסק (בהמשך יוסבר האם הוא גם נחשב מובטל). חשוב לציין כי זו אינה רק סמנטיקה; ההתנהגות הכלכלית של פרט החושב שהוא בחופשה (כפויה) זמנית שונה מזו של פרט הסבור שלא יוכל לחזור למקום עבודתו.

כך למשל, את הבלתי מועסקים הלמ"ס תסווג לשתי קטגוריות: מובטלים, וכאלו שלא משתתפים בכוח העבודה. הסיווג תלוי בשאלה - האם הנדגם (שאינו מועסק) חיפש באופן פעיל עבודה. גורם זה צפוי להביא לכך שמספר רב מהבלתי מועסקים החדשים יסווגו כאלה שלא משתתפים בכוח העבודה (ולכן אינם מסווגים כמובטלים), וכתוצאה תחול ירידה בשיעור ההשתתפות בכח העבודה. זאת מאחר שמי שעונה בסקר כח אדם שלא חיפש עבודה באופן פעיל בגלל הקורונה (למשל, כי הנדגם סבור שאי אפשר לחפש עבודה בשל המגבלות על התנועה, או שאין טעם לנסות לחפש) ייחשב כמי שלא חיפש ולכן אינו מוגדר כמובטל, אלא כמי שאינו נמצא בכח העבודה.

תופעה זו היא זמנית והיא רלבנטית כל עוד מקומות העבודה סגורים. ככל שייפתחו מקומות העבודה מחדש, כפי שהחל לקרות מה-19.4.20, התקפות של התשובות מהסוג שהוזכרו בסעיף הקודם תקטן. על כן, בניתוח הנתונים והתחזיות שמתייחסות לתקופה שהחל ממרץ ועד שתתרחש פתיחה מלאה של העסקים במשק, חשוב לשים לב גם לשיעור התעסוקה, המוגדר בפשטות כמספר המועסקים מתוך סך האוכלוסיה בגיל העבודה. שיעור התעסוקה אינו מושפע מהקושי לסווג את הלא-מועסקים כמובטלים או כלא-משתתפים. בנוסף, יהיה חשוב לבחון את היקף שעות העבודה של המועסקים ואת שיעור המועסקים חלקית – ואת אלו מביניהם שמועסקים במשרה חלקית שלא מבחירה – שכן גם קבוצה זו עשויה להתרחב במקרה של החזרה הדרגתית של העובדים שהוצאו לחל"ת.

על פי תחזית חטיבת המחקר, הקושי הרישומי הייחודי לתקופה זו צפוי לדעוך במחצית השנייה של השנה משני טעמים: ראשית, משום שחל"ת כתחליף לתעסוקה או פיטורין הוא פתרון זמני, ושנית, משום שצמצום ההגבלות הרפואיות יאפשר למי שיצא לחל"ת לחפש עבודה באופן פעיל יותר.

הגדרות הלמ"ס מבוססות על סטנדרטים בינלאומיים והן מושתתות על הנוהג המקובל במדינות רבות בעולם. יחד עם זאת, בתקופת הביניים הנתון של דורשי עבודה בשרות התעסוקה (לפיו כ-25% מהמועסקים במשק נרשמו כדורשי עבודה, מרביתם בחל"ת) משקף תופעה שעלינו לנתח, לצד זה שהיא מראה את ההשפעה על תקציב הביטוח הלאומי. לנתון זה הייתה גם תרומה משמעותית למעקב אחרי מצב המשק בעת הכניסה למשבר, שכן הוא פורסם כמעט באופן יומי וללא דיחוי.

בתחזית שפרסמה לאחרונה קרן המטבע הבינלאומית, היא העריכה ששיעור האבטלה הממוצע ב-2020 יהיה 12%, (לעומת 6% בתחזית בנק ישראל). הקרן ביססה את תחזית האבטלה שלה בין היתר על נתוני שירות התעסוקה וכללה כמובטלים את כל העובדים בחל"ת (כ-800 אלף איש) בעוד תחזית בנק ישראל התבססה על הנחה על פיה רק מיעוטם של העובדים בחל"ת – עד 200 אלף איש – אכן יוגדרו בסופו של דבר כמובטלים. על כן, תחזית האבטלה של הקרן ובנק ישראל נבדלות בעיקר ביחס לרבעון השני. התחזיות ביחס למחצית השנייה הן די דומות.