הרב ישעיהו הבר - מלאך החיים

בשבוע שעבר החזיר הרב הבר נשמתו לבורא אחרי שנדבק בקורונה, לא לפני שהספיק להציל למעלה מ־800 מטופלי דיאליזה.

שמעון כהן , ו' באייר תש"פ | עודכן: 16:27

לקח את מחיקת רשימת ההמתנה לתרומת כליה כפרויקט חיים
לקח את מחיקת רשימת ההמתנה לתרומת כליה כפרויקט חיים
צילום: Yonatan Sindel

בגיל 42, כשהוא עסוק עד מעל לראשו בפעילותו החינוכית כמנהל בית ספר וכר"מ בישיבה, נתקף הרב אברהם ישעיהו הבר בחולשה כללית שהלכה וגברה. בהתחלה ניסה להסביר לעצמו שמדובר בתוצאה טבעית של סדר יום קשוח סביב השעון, אבל כאשר גם עלייה במדרגות הפכה כמעט למשימה בלתי אפשרית עבורו, היה ברור שאין מנוס מבדיקה רפואית.

הרופא שלח אותו מיידית לחדר המיון, שם התברר בבדיקות ראשונות ששתי הכליות של הרב הבר במצב חמור מאוד, והוא התחיל בהליך דיאליזה מיידי. במכון הדיאליזה של בית החולים משגב לדך מצא הרב הבר במיטה שלצידו את פנחס תורג'מן, בחור ישיבה כבן 19 מישיבת קריית ארבע, שסיפר לו את סיפור התגלגלותו למכון.

בגיל שלוש עבר פנחס השתלת כליה, ובגיל 16 שכל את אחיו היחיד, יאיר, שנפל בקרב במסגרת שירותו הצבאי. בטרדת ימי השבעה לא הקפיד לקחת את התרופות הקבועות, ומכאן הדרך חזרה לאי־תפקוד הכליות הייתה קצרה, וכך גם אל המכון במשגב לדך. לאורך חודשים של שהייה סמוכה במכון נרקם בין הרב הבר לפנחס קשר מיוחד. כעבור כשנה חבר תרם כליה לרב הבר, בוצע ניתוח, הכליה נקלטה היטב והוא שוחרר לביתו, אך לא היה יכול להשאיר מאחור את פנחס, והחליט לצאת למסע לאיתור תורם כליה גם עבור הבחור שנותר במכון.

הרב הבר קנה מחשב ומדפסת, ניסח מודעות בקשה לתורם, הדפיס אותן ותלה בשכונת מגוריו. ואכן תורם אותר, אך לאחר שהוסדרה כל הפרוצדורה, שבועיים לפני ניתוח ההשתלה שנקבע, קיבל הרב הבר שיחת טלפון שבה הודיע לו אביו של פנחס כי באותו בוקר לקה פנחס בדום לב ונפטר. באותו יום, כך סיפר הרב הבר לימים, הוקמה עמותת 'מתנת חיים', שהביאה למאות תרומות אלטרואיסטיות של כליות והציבה את ישראל בצמרת טבלת התרומות העולמית.

חי את המצוקה

בשבוע שעבר הלך הרב אברהם ישעיהו הבר ז"ל לעולמו בגיל 55, אחרי שנדבק בנגיף הקורונה. במרוצת השנים הוענקו למפעלו מציל החיים אותות הערכה רבים, בהם אות הנשיא למתנדב, מגן שר הבריאות למתנדבים ועוד.

את צעדיה ההסברתיים הראשונים של העמותה שלו עשה הרב הבר ז"ל ללא היכרות מתבקשת עם עולם הפרסום. הרב הבין כי עליו להתגבר על שלוש משוכות: גיוס רבנים שיבהירו לציבור הדתי והחרדי שאין כל בעיה הלכתית בתרומה, הסברה רפואית שתבהיר לתורמים פוטנציאליים את הקלות היחסית של ההליך הרפואי, והסברה על המהירות והקלות שבה חוזר התורם לשגרת יומו. אל מסע ההסברה הזה חברו מומחי רפואה, רבנים מכל המגזרים והעדות, אנשי ציבור ומתנדבים רבים.

מסירותו של הרב הבר לחזון הדביקה אליה רבים. "היה בו שילוב של אמת מוחלטת, פשטות ויכולת להקרין חיזוק. עומד לפניך אדם שלא גבה לבו ולא רמו עיניו למרות העוצמות הרבות שהיו בידו. הוא דיבר מהלב, וכשאנשים מזהים אמת, הם נכנסים לעניין ומוכנים ורוצים לתת, ואין דבר נפלא מזה", אומר הרב משה קליין, רב המרכזיים הרפואיים הדסה, שהיה שותף יחד עם הרב הבר באיתור ותכנון מחלקת ההשתלות בהדסה.

העבודה המשותפת והדיונים סביב לבטים הלכתיים ורפואיים הפכו את השניים לחברים, ולימים הפך הרב קליין עצמו למושתל כליה וזכה, כמו כל אחד מהמושתלים והתורמים, לליווי צמוד של הרב הבר. "בהלכה כתוב שבשעה שאדם בא לבקר חולים צריך 'שיחלה עצמו עליו', כלומר שירגיש את עצמו כאילו הוא במצב של החולה. כאשר הרב הבר ז"ל בא לבקרני לקראת ההשתלה שלי, היה אפשר להרגיש שהצרה הפרטית שלי הייתה גם הצרה שלו, הכאב הפרטי שלי היה גם הכאב הפרטי שלו, הרגשתי שמולי אדם בעל עוצמה שחי את המצוקה שלי ומנסה לעשות את המרב".

במרוצת השנים התמקם היישוב יצהר בצמרת תרומות הכליה ביחס לשיעור האוכלוסייה. הרב הבר נהג לומר כי לו היה היחס המספרי בין תורמים לכלל האוכלוסייה ביצהר מתקיים גם בתל אביב, הרי שהיו די תרומות לכלל הזקוקים בישראל, במדינות אירופה ובמדינות נוספות. אוריה כהן, עד לא מכבר יו"ר מזכירות יצהר ובעצמו תורם כליה, סבור שהאופי המיוחד של היישוב כמעודד קבלת אחריות אישית, הוא שהפך את יצהר ל'בירת ההשתלות'.

"יש אצל היצהרניקים תחושת אחריות אישית מיוחדת. כשיש משימה או קושי, כל אחד חושב איפה הדבר נוגע לי, איפה אוכל לסייע ברמה האישית. אנשים הגיעו ליישוב מתוך הגישה הזו, והאכפתיות הזו מחזקת באנשים את הטוב", הוא אומר, ומספר כי היום שבו תרם הוא עצמו כליה לתושב מעלה אדומים היה היום שבו הכריז חבר הכנסת יאיר לפיד כי מעלה אדומים היא בת ערובה של יצהר...

איתמר לוי, תושב סוסיא שבדרום הר חברון, הוא אחד מתורמי הכליה דרך 'מתנת חיים'. רעייתו, מרב, מספרת: "החלום לתרום כליה קינן במחשבותיו של איתמר, כמו אצל רבים מהתורמים, בעקבות קריאה של סיפורי התורמים שקדמו לו. מרגע שהחליט להיכנס לתהליך עד התרומה עצמה עברו כשלושה חודשים, ובמהלכם ליוותה אותו העמותה. לא חשנו צורך להגיע לרב עצמו ולשמוע על התהליך, הסתמכנו בעיקר על סיפורי חברים שתרמו, אך הרב יצר בעצמו קשר לפני התרומה על מנת לבקש את שמו של איתמר לתפילה ולאחל לו בריאות והצלחה. שיחת הטלפון הזו שמורה אצלנו", היא מספרת, "האזנו לשיחה הזו בדמעות פעם ועוד פעם לאחר שנודע לנו דבר פטירתו. הקול החם, המילים הטובות שהרב הרעיף על איתמר, ההומור הדק ששילב בדבריו, כל אלה הם נכס גדול עבורנו, וכך גם התמונה המשותפת מהביקור של הרב אצל איתמר ומנחם, המושתל שלנו, מיד לאחר הניתוח".

להשטיח את העקומה

מי שהעלה באחרונה את נושא התרומות האלטרואיסטיות לכותרות הוא חבר הכנסת חילי טרופר, המספר כי גם אצלו הבשיל הרעיון בעקבות עיון בפרסומי 'מתנת חיים' בעלוני פרשת השבוע.

"התקשרתי אל הרב, ביקשתי להיפגש. הגעתי עם אשתי למשרד הקטן שלו בגבעת שאול, ושם הוא נתן לנו סקירה על התהליך, המשמעויות ובכלל על העמותה ואיך הוא הגיע אל הרעיון. מאז הוא ליווה אותי בתהליך ונוצר קשר אישי, התחברנו", אומר טרופר. על שאלת קסמו של הרב, שהצליח לגרום למאות אנשים לוותר על איבר מגופם למען הזולת, הוא משיב: "יש מעט אנשים שמתמסרים בצורה אבסולוטית כזו לרעיון שאין בסופו כסף או פרסום, אלא 'רק' הצלת חיים. הוא לא היה אדם כריזמטי, אבל הוא היה כל כך מסור, אותנטי ואמין, שזה פשוט כבש אותי. זה הרי בלתי נתפס שהוא הביא 800 בני אדם להעביר איבר לאדם אחר והפך את ישראל למעצמה בתחום.

"אנחנו שומעים אגדות סביב מפקדים בצבא שהצילו חיי אנשים, וכאן יש אזרח שמציל חיים בכל שבוע", מוסיף טרופר, שגם אותו ליווה הרב הבר לחדר הניתוח, ולשם כך הגיע על הליכון בשל מצב בריאותו. לאחר הליך ההשתלה ביקש הרב הבר מטרופר לסייע לו לצאת עם מיזם ההשתלות אל מחוץ למגזר הדתי והחרדי, להתראיין בתקשורת הכללית ולהביא את הבשורה לציבור הרחב.

ואכן, למעט בודדים, כמעט כל תורמי הכליות מגיעים מהציבור הדתי והחרדי. לטרופר אין הסבר מוגדר לתופעה, ואולם הרב הבר עצמו הסביר זאת בריאיון שהעניק לעיתונאי דודו כהן. בדרכו הייחודית בחר הרב הבר לראות בו עצמו את אחד האשמים בתופעה. לטעמו העובדה שלמסע ההסברה שלו יצא ללא משאבים גרמה לו לפנות בראש ובראשונה אל המגזר הקרוב אליו, החרדי והדתי. "לא מצאתי את הדרך לפרוץ למגזר החילוני", אמר, וציין גם את מרכיב האמונה בהשגחה והביטחון שעושי מצווה לא ייזוקו, לצד הנכונות להקריב למען אידיאל והתחושה שכל ישראל אחים.

את התורמים הפך הרב הבר למעין משפחה אחת, בין השאר בהודעות עדכון שבועיות שבהן דיווח על ניתוחי ההשתלה שהתקיימו השבוע, על שמחות אצל מושתל אחד או אבל בבית מושתל אחר. כל התורמים והמושתלים ששוחחנו עימם סיפרו על הדאגה המיוחדת לשלומם של המושתלים שליוותה את ההודעות הללו בימי הקורונה. "לא כל המושתלים באותו מצב, יש אשר המערכת החיסונית שלהם מוחלשת יותר, בעיקר במושתלים טריים, ויש אשר מוחלשת פחות, בעיקר מושתלים ותיקים", כתב הרב הבר באחת ההודעות. "נגיף הקורונה, כפי הידוע, וידוע רק מעט עליו, הינו מדבק מאוד, לפיכך גם אנשים בריאים לגמרי נמצאים בסיכון, ועליהם להישמע להוראות מערכת הבריאות. אומנם במושתלים (או מבוגרים, חולים ומדוכאי חיסון) יש להחמיר יותר", כתב, וצירף את רשימת ההנחיות הקפדניות שעליהן שמר מאוד בעצמו כפי עדותם של קרוביו, ועם זאת הנגיף תקף והכריע אותו.

"הייתה התגייסות כללית בעולם להצלת הרב הבר מתוך הבנה שהצלה שלו היא הצלה של מאות", אומר חבר הכנסת טרופר ומוסיף: "כשהוא שמע שמדברים על הצורך להשטיח את עקומת ההידבקות בנגיף הקורונה הוא אמר 'משימת החיים שלי היא להשטיח את עקומת הממתינים לכליה'. אצל כל אדם אחר זה היה משפט חסר סיכוי והיגיון. לא אצל אדם כמו הרב הבר".