אילוסטרציה
אילוסטרציהiStock

הילדים חוזרים לבתי הספר ומומחים טוענים שיש צורך בהיערכות נכונה כדי שהחזרה תיעשה בצורה המיטבית.

מנכ"לית מכון אדלר, ליאן סלע, מסבירה לערוץ 7 כי הדבר החשוב הוא לייצר ביטחון בקרב הילדים.

"במצב שאנחנו נמצאים בו יש כמובן מחיר בלהישאר בבית ולהמשיך בהפרת השגרה הרגילה ויש מחיר בחזרה חלקית כמו שיש כעת. ההוראות שניתנו, הועברו בצורה שהיתה קשה לציבור כי הוא הרגיש שאין חד משמעיות".

"אם אנחנו חיים ממילא בתקופה של אי ודאות הן לגבי איך לא להידבק והן לגבי הקשיים שכל משפחה חווה כולל מפן כלכלי וזוגי – קשה שנוסף פן של הוראות מבולבלות. עם זאת דווקא בגיל צעיר אם ההורה נתן לילד סימנים ברורים כיצד להתנהל – כמו שמירה על היגיינה ומרחק, מה יקרה כשיחזור הביתה וכו' – הדבר מייצר לילד קצת יותר ביטחון ומתגבר על אי הודאות", מוסיפה סלע.

לדבריה, "זה נכון ששום דבר במצב הזה לא מושלם ולכן יש למצוא את העוגנים של עצמנו, המשפחה שלנו והילדים שלנו ולהיאחז בהם. למצוא את מה שבהיר לנו ובטוח לנו. ברור לנו שאנחנו צריכים לחזור לבית הספר אם אנחנו עד כיתה ג', ברור לנו כיצד צריך להתנהל בכיתה ואפשר להתאמן על זה עם הילד ולברר איתו שהוא הבין הכל ושהוא מאורגן לחזור לבית הספר. יש הרי ילדים שעבורם עכשיו זה כמו לחזור מהחופש הגדול לכיתה ולהיפרד מהורה שראיתי כל הזמן בחודש וחצי האחרונים. זו פרידה לא פשוטה בכלל ועולה גם השאלה שכיף מאוד עם אבא ואמא בבית ולמה לילד ללכת מזה בכלל. לכן צריך ללכת על מה שברור לנו ומשם להתקדם".

לדעתה של ליאן סלע, הכי חשוב לדבר עם הילדים על החזרה. "אסור להימנע משיחה. זה שאנחנו חושבים שהילדים שלנו צריכים לחזור, לא אומר שהם מעוניינים בזה וחושקים בזה. אם נשלח את הילד ונתעלם משאלות וחששות שלו זה יחזור אלינו כמו בומרנג די מהר".

"צריך לשוחח עם הילד, לשאול אותו איך הוא מרגיש לגבי החזרה, ממה הוא חושש, איך היה רוצה שנעזור לו לחזור. גם נעבד איתו יחד את התקופה שעברה – להיזכר מה היה כיף, ממה נהנינו, מה היה קשה, מה למדנו, אילו חוויות של הצלחה חווינו, מה שימח את הילד. כך נעשה עיבוד אחורה עם מבט קדימה. יכול להיות ששיחה עם המורה תקל עליו, יכול להיות שמפגש עם כמה חברים אחר הצהריים שכדי שהילד ירגיש את החברותא. אלו הרגלים שנלקחו מהילדים שלנו ואנחנו צריכים לזכור את זה, לאמן אותם ולהבין שחזרה לשיגרה לא מתרחשת ברגע אחד. סגר קורה ברגע אחד והחזרה היא תהליך".

"יהיו עליות ומורדות. יהיו ילדים שיעברו את זה יותר טוב וילדים שפחות. יש אנשים שעברו את משבר הקורונה קשה מאוד, איבדו הכנסות, נכנסו למתחים, ריבים וכעסים ואפילו אלימות. ילד שמגיע מבית כזה חזרה לבית ספר מגיע מקרקע לא טובה. המורה צריכה לקחת את הדבר הזה בחשבון. חייב להיות חיבור שיעזור לילד לגשר בין העולמות והדמות החינוכית חייבת להבין מאיזה רקע משפחתי מגיע הילד חזרה לכיתה", היא מבהירה.

ומה לגבי ילדי גנים שהם קטנים יותר ומבינים פחות? "עם הילדים הקטנים יותר נעבוד על רגשות. זה יכול להיות תוך כדי משחק ואפשר פשוט להסתכל עליהם ולזהות סימנים. להבין איך הילד מבטא את החשש שלו והפרידה. הרי רוב הילדים לא רגילים להיות עם ההורים כל כך הרבה שעות כפי שהיו. צריך להבין שגם אם הילד לא מדבר מילולית על הקושי, ייתכן שהוא קיים".

"זה גם יכול לבוא מההורה שיאמר לילד: 'יהיה לי מאוד להיפרד ממך ואני ממש מקווה שיהיה לך נעים בגן ואם יהיה קשה אני מבקש שתספר לי'. כשאתה אומר לילד ומשתף אותו, הוא מבין שאפשר לשתף אותך. הילד בסוף ישתכנע, יכיר את הסביבה חזרה וזה יכול לקחת ימים ואפילו גם שבועות", מסכמת סלע.