אם לא תירשם דרמה של הרגע האחרון, עד סוף השבוע צפוי נפתלי בנט לעזוב את הקומה ה-14 במשרד הביטחון ולפנות את התפקיד עליו חלם לבני גנץ.
בנט משלים השבוע בדיוק חצי שנה בתפקיד שר הביטחון, אליו נכנס בנובמבר האחרון במינוי שנראה היה כי ימיו ספורים (כ"כ ספורים עד שהוא בחר לא לקיים את משמר הכבוד המסורתי של שרי הביטחון עם כניסתם לתפקיד) ולבסוף האריך ימים והישגים.
רבים בצה"ל ובכללם אלופים במטכ"ל מגדירים את בנט כאחד משרי הביטחון הטובים בתולדות המדינה.
מרגע כניסתו לפוליטיקה היה ברור כי בנט מכוון הכי גבוה שאפשר, אל תפקיד השר הבכיר בממשלה וממנו אל כס ראש הממשלה. מלחמת לבנון השנייה ומחדליה הם שהובילו אותו להיכנס לזירה הציבורית ועיסוקו הרב בנושאי הביטחון מיצב אותו לאורך שנים כמועמד ברור לתפקיד.
לאורך שנות חברותו בקבינט המדיני-ביטחוני הרבה לגלות בקיאות, הבנה ותפיסה חדשנית, תוך שהוא מאתגר לא פעם את ראשי מערכת הביטחון ואת נתניהו (מחדל המנהרות בצוק איתן הוא הדוגמה הבולטת לכך) ומקפיד להגיע לכל התדריכים והתרגילים. עקב בצד אגודל, הוא התכונן לתפקיד, שהגיע בתום השנה הסוערת ביותר בחייו הפוליטיים.
דברים רבים אפשר לומר על נפתלי בנט, אך דבר אחד אי אפשר לקחת מהאיש - הוא בא לעבוד. בולדוזר היא מילה עדינה. בנט מתואר בידי אנשי לשכתו כ"אנרג׳ייזר", הסוללה שלא נגמרת. הוא מתחיל את יום העבודה מוקדם בבוקר ומסיים את הדיונים בקריה לתוך הלילה, ולא מוכן לקבל "לא" כתשובה.
הדוגמה הטרייה לכך היא תפקודו מעורר הערכה במשבר הקורונה, כאשר במו ידיו משך את מערכת הביטחון לניהול האירוע והטיל עליה משימות רבות. החל מפרויקט המלוניות שהגה וביצע, דרך הקמת חמ"ל הרכש, פעילות סיירת מטכ"ל בתחום הבדיקות ועד הסיוע בערים בני ברק וביתר עילית, בנט רתם את פיקוד העורף ומשרד הביטחון לניהול המשבר הלאומי. דפוס פעולה זה אפיין אותו בשורת מהלכים נוספים שביצע מאז נכנס לתפקידו.
בתקופתו הקצרה במשרד הביטחון הוא הספיק לעשות מה שששרי ביטחון שקדמו לו לא הספיקו ליישם בקדנציה מלאה. עצירת החזרת גופות מחבלים, לקיחת כספי טרור ממשפחות שהידים ואסירים, רדיפה כלכלית אחרי ארגוני טרור ומחבלים ערבים ישראליים ברחבי העולם, עצירת הפגנות הגדר ברצועת עזה, הריסת בתי מחבלים והרחקת פעילי שמאל אנרכיסטים מיהודה ושומרון הם רק רשימה חלקית.
היעד שהציב עם כניסתו לתפקיד, הוצאת האיראנים מסוריה, מתקדם יותר ויותר עם אינדיקציות ברורות, כך על פי גורמי הביטחון, שהאיראנים מושכים כוחות ומפנים בסיסים ממה שהגדיר בנט כ"ווייטנאם שלהם" אם לא יעשו כך.
הוא הקדיש את מירב תשומת הלב לעניין ההתבססות האיראנית. "אין להם מה לחפש כאן", חזר ואמר באינספור התבטאויות פומביות, ונראה כי המסר מתחיל לחלחל גם בצד השני.
ובאשר להתיישבות, שם בנט עשה דברים שלא נעשו מעולם. למרבה הצער, ספק אם גם ייעשו בהמשך. הוא אישר שכונה יהודית בעיר חברון אחרי 20 שנים שבית חדש לא נבנה ביישוב, אישר את הנגשת מערת המכפלה, אישר אלפי יחידות דיור חדשות (כ-7,000 מהן רק בשבוע שעבר באפרת), יצא למערכה כנגד הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C ומינה פרויקטור מיוחד לנושא והרשימה עוד ארוכה.
בנט בא לעשות.
אחרי שנים של שרי ביטחון שבמקרה הטוב דיברו על ימין ועשו שמאל, ובמקרה הרע לא הסתירו את היותם אנשי שמאל, כאלה שפגעו בהתיישבות והפקירו את ההרתעה, ישראל קיבלה שר ביטחון ימני במשרה מלאה.
בנט לא בא לחמם את הכיסא ולהצטלם במסוקים, הוא בא לשנות. בקרב המטה הכללי ואנשי משרד הביטחון, שחששו בתחילה מהגעתו, הופתעו ממנו ככל שחלף הזמן. אנשי המערכת גילו שר מעמיק, רציני ויצירתי שלא חושש לאתגר אותם אבל גם פתוח לשמוע מהם.
גם יחסיו עם הרמטכ"ל כוכבי היו מצוינים למן הרגע הראשון, ועל אף שלא תמיד הסכימו בכל הסוגיות, הדברים נפתרו תמיד בשיחות בארבע עיניים.
אפשר רק להצטער על הדרך שבה נוהג ראש הממשלה בבנט בימים האחרונים, עם הרכבת ממשלתו החמישית, אך דבר אחד לא יוכל נתניהו לקחת מבנט: הוא יירשם בספרי ההיסטוריה כאחד משרי הביטחון המוצלחים והמשמעותיים של מדינת ישראל.
ניתן רק לקוות שיורשו בתפקיד לא יהרוס את מה שסלל בנט בזיעה רבה.