אפי איתם
אפי איתםצילום: קובי ריכטר/TPS

בין תפקידיו הצבאיים הרבים פיקד תא"ל במיל' אפי איתם עד שנת 99' על עוצבת הגליל ולמעשה היה אחראי על כוחות צה"ל בדרום לבנון והמבצעים שם מול חיזבאללה.

בראיון לערוץ 7 הוא מתייחס להחלטת הנסיגה מלבנון, דרכי ביצועה ושאלת העיתוי של הנסיגה.

"התנגדתי למהלך עזיבת אזור הביטחון", פותח איתם ודוחה מכל וכל את גישת הקצינים המתראיינים בימים אלה וטוענים כי במבט אחורה תחושתם היא ש'אופס טעינו' בנוכחותנו בלבנון או ש'ממעוף הציפור היו דברים שלא ידענו כששלחנו אנשים למותם'.

איתם נחרץ מאוד בקביעתו כי "הבריחה מלבנון הייתה טעות אסטרטגית שיצרה אחר כך את המפולת גם מול חמאס בעזה וגם מול חמאס ביהודה ושומרון. טריקת השער לא הוציאה אותנו ללבנון, אלא הכניסה את לבנון לתוכנו".

"מי הביס אותנו?", שואל איתם, "כשהגעתי לפקד על עוצבת הגליל הטרמינולוגיה הייתה 'אסון', אסון השייטת, אסון המסוקים, אסון הסלוקי וכו'. אסון זה מצב נפשי. אין בתודעה שלנו אסון הל"ה, אסון החווה הסינית או אסון גבעת התחמושת. מאחורי הטרמינולוגיה הזו מסתתרת תחושה של שטות וטיפשות ולכן המסקנה היא לברוח ולנתק מגע. תודעת האסון התפשטה כאש בשדה קוצים ונטעה מורך בלב החיילים והמפקדים".טריקת השער לא הוציאה אותנו ללבנון, אלא הכניסה את לבנון לתוכנו

לטעמו של איתם אין כל מקום להרהורי חרטה על נוכחותנו בלבנון ומטרת שהייתנו שם. "צה"ל לחם מצוין מול ארגון טרור שנלחם על חייו, ללא אלפי קטיושות וללא יכולות בתחומים שונים. היו כ-800 לוחמי חיזבאללה שלחמו בצה"ל ובפעם הראשונה בתולדות ההיסטוריה של ישראל צה"ל קם וברח, ומה שהביס אותו זה לא אוגדות משוריינות אלא ארגון טרור קטן".

מוסיף איתם ומסביר את הסיבה למציאות זו של בריחה, לתפיסתו: "מול חיזבאללה עמדו לוחמים אמיצים עם קבלות על אומץ לב בשדה הקרב, אבל חסרי ניסיון בתחום המאבק של הרעיונות. בכירי צה"ל היו טירונים בעולם הרעיונות ובחלקם גם תמימים ששאבו את עולמם ודעותיהם ממקומות שונים ומהסתכלות על המקומות שאליהם הם הגיעו באזרחות ניתן להבין מה הייתה רמת מבוכתם בעולם הרעיונות. כשהם ראו מולם ארגון נחוש עד כדי נכונות למות על מנת ליטול חיים, עם אידיאולוגיה דתית, זה יצר ערעור אצל מפקדיו הבכירים של צה"ל ואצל המנהיגות האזרחית".

"מרכיב טרור המתאבדים שהוא ייחודי ולא היה בתולדות המלחמות בהיסטוריה למעט הקמיקזות שהיו הכי קרובים להתאבדות, לא ראינו נכונות המונית של אנשים להתאבד על מנת ליטול חיי אחרים. גם הדבר הזה שמולו עמדה תפיסת עולם מערבית ליבראלית ערער את הביטחון של ההנהגה בישראל שהיא מסוגלת להעמיד מענה מול אידיאולוגיה מהסוג הזה. זה מה שגרם לצה"ל לברוח מלבנון ולספר לעצמו סיפור שברחנו אבל ניצחנו. זה מה שגרם לחמאס להעתיק את המודל הזה חיזבאאללה וכך מיד אחרי הבריחה מלבנון התחיל טרור המתאבדים באוטובוסים במסעדות וכו' והגענו למצב שבו ישראל כמעט לא הייתה יכולה להגן על אזרחיה והצבא לא זז. אני זוכר את שרון אומר לי שהצבא לא רוצה לפעול".מול חיזבאללה עמדו לוחמים אמיצים עם קבלות על אומץ לב בשדה הקרב, אבל חסרי ניסיון בתחום המאבק של הרעיונות. בכירי צה"ל היו טירונים בעולם הרעיונות ובחלקם גם תמימים

ממשיך איתם ומתאר את הקריסה שהחלה באותה נעילת דלת בדרום לבנון: "אותה נוסחה הביסה אותנו גם בגוש קטיף וגרמה לנו לברוח על אזרחינו, צבאנו, ישובינו ובתי הכנסת שלנו. גם אז עד שהצבא השתכנע לפעול ב'חומת מגן' היה צריך כמעט לאנוס אותו. אני זוכר שכאשר הייתי בוועדת חוץ וביטחון ושר ביטחון מופיע ומסביר שאם רק נצא מעזה יהיה שקט ונשקיע פחות כסף, תיאוריות שנובעות מהאלכימיה הזו שאם בורחים אז מנצחים".

"אחר כך הגיעו שני הניסיונות הכושלים להשיב את המצב לקדמותו, גם בלבנון השנייה ואז גילינו שחיזבאללה הוא כבר לא אותו חיזבאללה אלא צבא נחוש ולוחם שמאיים על כל שטחה של ישראל, וכך בצוק איתן כשצה"ל דשדש 55 ימים כשהוא מקפיד להבהיר שאין לו כוונה לכבוש ולהישאר. אימת הבוץ הלבנוני חלחלה לתודעה ושיתקה את צה"ל והיא עדיין מחלחלת לביטחון העצמי שלו בהבנה שכל לחימה דורשת פעולת תמרון בשטח".

"שאלת היום שאחרי לא אמורה לגרום לנו לערער את חובתו של צה"ל לעשות את הפעולה שבלעדיה אין לחימה, תמרון וכיבוש שטח. במקום היחיד שבו עשינו את הדבר כמו שצריך, זה היה אחרי שצה"ל אולץ לצאת ל'חומת מגן' ביהודה ושומרון", אומר איתם המביע תקווה שאכן מהלך הריבונות ייצא לדרך ובו הבריחה מלבנון הייתה הקלה טקטית וטעות אסטרטגית שצה"ל ומדינת ישראל סובלים ממנה עד עצם היום הזה
תתקבע תודעת האחיזה הנצחית של ישראל בשטח ומתוכה יתחזק ממד הביטחון. "הביטחון גובר כי צה"ל נמצא בשטח. המחשבה שאם נתחבא מאחורי גדר ומאחוריה תצמח ישות שוחרת שלום, המחשבה הזו שהחלה בלבנון קרסה".

"הבריחה מלבנון הייתה הקלה טקטית וטעות אסטרטגית שצה"ל ומדינת ישראל סובלים ממנה עד עצם היום הזה וזה יצטרך להשתנות רק תוך כדי פעולה", הוא אומר וכשהוא מתייחס לשאלת עמדתם של חבריו, הקצינים הבכירים, שתובנה מקצועית צבאית כדוגמת שלו אינה מקובלת עליהם, הוא משיב:
"אני לא רוצה ולא יכול לדבר בשמם של אחרים. לי הדבר היה ברור כשמש בזמן אמת, ואמרתי את זה לרמטכ"ל ולשר הביטחון שהיה אז ראש הממשלה, אהוד ברק. אמרתי להם שאנחנו לא יוצאים ללבנון אלא מכניסים את לבנון אלינו. שאלתי אותם האם אתם מעלים על דעתכם שנברח על טנקנו ונגמשנו ונבגוד בצד"ל, בעלי הברית שלנו שלחמו איתנו כתף אל כתף, והמזרח התיכון יריע לנו ויגמול לנו? הסבירו שחיזבאללה זה רק מפלגה פנים לבנונית שתעסוק בענייניהם ושהקפדנו להעביר את הגבול על התוואי הבינלאומי כדי שלא תהיה להם שום טענה, וגם אמרו שאם הם רק יירו קטיושה אחת נראה להם כבר, וניסינו להראות להם בלבנון השניה... פגענו בהם קשה אבל בבריחתנו יצרנו את המפלצת הזו שהזמינה נוכחות איראנית במו ידינו".זה בלתי מוסרי שבאים כעת מפקדים שקמים ואומרים 'טעינו, שלחנו את הילדים כבשר תותחים למלחמה מיותרת'. זה גם לא נכון. זו הייתה מלחמה חכמה מסורה ומתוחכמת, וזה שצה"ל ומנהיגי המדינה הביסו את עצמם זה בגלל בהלה מהאידאולוגיה שבפעם הראשונה הם פוגשים בה

איתם מדגיש כי "מדובר בחברים שהם מפקדים אמיצי לב בהיבט האישי, אבל בתחום החשבה והרעיונות והעמידה על תפיסת עולם יש בצה"ל חוסר עמוד שדרה מתמשך. לא מדובר על שאלת הציות לדרג המדיני שעל זה אין עוררין".

בדבריו מבקר איתם את התנהלותו של אהוד ברק כמנהיג שהוביל לשורת מהלכים שכהגדרתו הם הרפתקניים ואינם בשלים. בין השאר הוא כולל את המו"מ המדיני עם סוריה שכמעט והביא את איראן וחיזבאללה אל גדת הכינרת ואת הביטחון שאם רק יישב בחדר אחד עם יאסר ערפאת יוכל לפתור את הסוגיות השונות, מהלך שהניב אינתיפאדה קטלנית והרת אסון.

עוד מבקר איתם את המפקדים והקצינים המבקרים את מהלכי הלחימה כיום, במבט לאחור. "ש לי הרבה מאוד אי נחת ואי נוחות מוסרית וערכית ממצב שבו אנשים ששלחו הרבה חיילים למותם אומרים כעת להורים שמותם של הבנים היה מיותר וטיפשי. יש ברית בין מפקדים לחיילים והיא פשוטה: החיילים אומרים שאנחנו מוכנים להסתכן ואפילו למות ואתם תוודאו שהמשימה היא משמעותית וראויה לסיכון שאנחנו לקוחים על עצמנו. זה בלתי מוסרי שבאים כעת מפקדים שקמים ואומרים 'טעינו, שלחנו את הילדים כבשר תותחים למלחמה מיותרת'. זה גם לא נכון. זו הייתה מלחמה חכמה מסורה ומתוחכמת, וזה שצה"ל ומנהיגי המדינה הביסו את עצמם זה בגלל בהלה מהאידאולוגיה שבפעם הראשונה הם פוגשים בה, אידיאולוגיית החיזבאללה הנחושה".

האם מה שמוביל למציאות הזו היא הסוגיה הדתית והמפגש בין חברה מערבית ליבראלית חילונית עם חברה דתית קנאית נחושה הוביל בהכרח לקריסתה ונסיגתה של החברה המערבית? איתם סבור שבהחלט כן, אך הוא מבקש שלא לתלות את הדברים רק בהיבט הזה:

"ברור שמדינת ישראל, החברה הישראלית וצה"ל בתוכם נמצאו בלתי מוכנים לעימות עם ארגון לא גדול שמונע מאמונה גדולה בצדקתו ושליחותו, אבל אני לא מדבר רק על הצד הדתי אלא גם הצד הלאומי. שנים רבות של הגחכת הרעיון הלאומי שלנו, של היחד שלנו, שנים של יצירת דה לגיטימציה למושגי היחד שלנו בתוך עולם שמקדש את היחיד, האתוס והגבורה של העם הפך לנחלת הדתיים וזה לא צריך להיות כך".

"צה"ל, בו משוואת היחיד והיחד באים לשיאם כי היחיד אומר הנני, אבל כשהיחיד נלעג ועמום כמו המושג 'ברווזים במטווח', איך אפשר לדבר כך על חיילי צה"ל שלחמו במסירות גם אם היו טעויות, התבטאות כזו היא הגחכה שיטתית של כל המעשה הלאומי המשותף שלנו. זה מערער ברגע של אמת את היכולת של היחידים לומר את ההנני הזה שבצבא אין בלתו. אי אפשר בלעדיו. צבא דורש מהיחיד למסור את חייו אבל בשביל מדינה מטופשת מטומטמת עם צבא מסורבל ולא מוסרי אולי לא צריך".

בדבריו מדגיש איתם כי למבט זה של הקצינים יש השלכות גם לימינו אלה וללחימה כיום: "כאשר דור האימהות והלוחמים החדשים באים ושומעים את המפקדים של אז מדברים כך ורואים את עצמם כמי שהיו מפקדי מצעד האיוולת, אז ברור שעוד חוט נפרם בנכונות של היחיד למסור את נפשו למען היחד והאומה. זה לא קשור לעניין דתי אלא לצורך שלנו לבנות תודעת יחד לאומית בארץ. מה שקרה בלבנון משליך על המציאות הנוכחית".