עלילת הדם שהובילה ל'טרור הבודדים'

נדב שרגאי בספר חדש על 'השאהידים של אל אקצה' שהוציאו לפעול מאות פיגועי בודדים, על המניעים שלהם ועל המקור להסתה.

ניצן קידר , כ"ז באייר תש"פ

נדב שרגאי
נדב שרגאי
צילום: באדיבות המצולם

בהאא א-דין מחמד עבדאללה עואוודה, תושב דיר סאמת הסמוכה לחברון, ביצע בסוף השבוע שעבר את פיגוע הדריסה סמוך לנגוהות שבו נפצע חייל צה"ל. עואוודה נורה למוות. אחרי הפיגוע נמצא בכיסו מכתב התאבדות בו הסביר כי ביצע את הפיגוע בין היתר בשל רצונו להגן על אל אקצא.

ספרו החדש של העיתונאי והחוקר נדב שרגאי, שיצא בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עוסק במאות פיגועים דומים ומתאר כיצד הפכה במשך שנים עלילת אל-אקצא בסכנה מתעמולה והסתה שקרית בלבד למחוללת ישירה של טרור ולפונדקאית טרור; לדלק שהניע רבים מ'פיגועי הבודדים' בשנים האחרונות, ואף לחלק בלתי נפרד מהנרטיב הפלסטיני.

"הרבה מאוד שנים אני עוסק בהר הבית במסגרות מחקריות בעיקר דרך המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולצד זאת אני עיתונאי שמכסה הרבה מאוד נושאים של טרור ופיגועים. ב-40 שנות הכתיבה שלי הייתי במאות הלוויות של נפגעי טרור ולא פעם פקדתי בתי חולים כדי לראיין פצועים. החיבור הזה הוביל אותי לכתיבה בנושא הזה", מסביר שרגאי לערוץ 7.

"החלטתי לכתוב אחרי שהתברר לי שלעלילת 'אל אקצה בסכנה' היתה השפעה מכרעת על הפיגועים. היא הפכה לפס ייצור של טרור. חדלה להיות הסתה ותעמולה שקרית והפכה לפונדקאית טרור. בשנים 2014-2016, בשיא 'טרור הבודדים' כ-93 מהפיגועים שאירעו בירושלים בשנתיים הללו, הסיפור הבדוי שישראל פוגעת בהר הבית היה המניע המרכזי של המפגעים".

שרגאי נשאל מה הם שורשי עלילת הדם הזו ומסביר, "יש עוד הרבה מה לחקור ברובד ההיסטורי של העלילה. הפעם הראשונה שאני רואה את סיפור העלילה נוכח באופן כלשהו היא באפריל 1918, אחרי הפגישה של חיים וייצמן עם מנהיגים ערביים בקהיר. הוא מדווח אז בוועד הצירים שבקרב הערבים נפוצו שמועות שלוועד ניתן היתר מהבריטים להרוס את כיפת הסלע ולבנות במקומה את בית המקדש. הוא כמובן הכחיש את זה. זו הפעם הראשונה שאנחנו עדים לכך".

"ימי השיא והפריחה של עלילת 'אל אקצה בסכנה' הם ימי המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שהאשים את היהודים בשנות ה-20 על רקע סכסוך סביב הכותל – שהם בעצם מכוונים להר הבית. מאורעות תרפ"ט היו תוצר של העלילה הזו".

"מאוד מעניין שבנובמבר 1928, עיתונאי צעיר בשם אליהו ששון, לימים ח"כ ושר, מראיין את המופתי. שניהם בסוף שנות ה-20 לחייהם והוא מנסה להבין עד כמה המופתי מאמין בעלילה שהוא המציא. היום הרי מיליוני מוסלמים מאמינים בכך בעקבות שטיפת מוח. ואז עונה המופתי דברים, שכשקוראים אותם היום, הם חמורים ומדהימים: 'המדינאי, בבואו להגן על זכויותיו ותביעותיו, משחק לעתים בקלף אחד ולעתים בכל הקלפים ברשותו. לעתים המטרה מקדשת את האמצעים, הכל לפי התנאים והנסיבות. במלחמתי נגד הציונים, מותר לי להשתמש בכל הטענות שיש ואין להן אחיזה במציאות'. לכאורה, עולה מכך, שהמופתי שהיה אבי עלילת 'אל אקצה בסכנה', אומר שמותר לו לשקר ולהעליל בשם המאבק נגד ישראל", מוסיף נדב שרגאי.

לדבריו, "למופתי קמו יורשים ששדרגו את העלילה שלו, כמו הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות ראאד סלאח. ברקע ההחלטה של הקבינט להוציא את הפלג הצפוני מחוץ לחוק עמדו כמה סיבות. הסיבה הנגלית לעין היתה ההתססה של השטח בהר הבית, אך גם הובאה לידיעת השרים תוכנית של הפלג לסקור מלונות במזרח ירושלים ולהלין בהם מאות או אלפים ערבים מהמשולש והגליל, כדי שיהיו מעין כוח עתודה בהר הבית כשנוכחותם נדרשת שם מול היהודים שעולים להר. אנחנו גם יודעים שראאד סלאח תכנן להביא מים ממעיין הזמזם במכה ולמהול בהם את המים בבורות של הר הבית ולשדרג את המקום. התוכנית הזו סוכלה על ידי ישראל בשיתוף עם ירדן וסעודיה".

עטיפת הספר 'טרור אל-אקצא'
צילום: יח"צ

בספר מובא לראשונה סיפור על ניסיון ותוכנית לכבוש את הר הבית באמצעות צבא איסלאמי של מאות לוחמים. "לצד מאות הפיגועים וניסיונות הפיגוע שניסו לבצע 'השאהידים של אל אקצה', בולטים כמה ניסיונות פיגוע שהגיעו ממש עד הר הבית במטרה מוצהרת לבלום את ביקורי היהודים שם. היו חוליות שתיכננו פיגועים שכללו רצח מתפללים יהודים בהר הבית".

"אחת החוליות המסוכנות ביותר שחשף השב"כ תכננה לבצע פיגוע בהר בחורף 2013. נור חמדאן, תושב ראס אל-עמוד במזרח ירושלים, החליט שצריך לירות "בכל מתנחל שירצה להיכנס לאל אקצה משער המוגרבים". הוא וחבריו הכינו פיגוע שסוכל וגם דיברו על אפשרות 'לכבוש את הר הבית באמצעות צבא איסלאמי קטן'. השופטים בתיק הזה קבעו שהתוכנית היתה לכבוש את הבית ולפגוע ביהודים ובאנשי כוחות הביטחון, אך ניסיונות ההתקשרות עם ארגוני הטרור לא צלחו ועל כן לא ניתן היה להוציא את התוכנית הזדונית", אומר שרגאי.

על מעמדם של אותם מחבלים מתאבדים בודדים הוא מסביר, "הם ה'עשיריון העליון' של השאהידים – הסלבס. ההאדרה של אותם שאהידים כל כך גדולה עד שמתקרבים אליהם אחרים. למעלה ממחצית מהמחבלים ב'טרור הבודדים' סבלו משלל בעיות אישיות כולל נטיות אובדניות. אותם 'מצוקתיים' מצטרפים לטרור הזה בידיעה שהמעמד האישי והמשפחתי שלהם משתנה בבת אחת מיד לאחר הפיגוע ושהחברה שנידתה אותם תאמץ אותם אל ליבה. החברה הפלסטינית כל כך אובססיבית בעניין הזה, שהיא כופה על אמהות שמבקשות להתאבל על מות ילדיהן שביצעו פיגועים קשים שלא להתאבל כולל מתן סמי הרגעה".