עניין אישי והפעם עם עופר חדד

בן 36, תושב ירושלים. נשוי ואב לבן. מגיש חדשות וכתב בחדשות 12, מגיש יומן הבוקר ברדיו ירושלים

שילה פריד , י"ב בסיון תש"פ | עודכן: 07:22

עופר חדד
עופר חדד
צילום: חנה טייב

התחלה/ ראשון לציון. שלישי מבין ארבעה ילדים בבית דתי־לאומי. "גדלנו במשפחה דתית־לאומית מזרחית. בית עם דרך מאוד ברורה, אידאולוגית ודתית, לצד פתיחות גם למה שרחוק. חיים דתיים במרחב חילוני לגמרי. מעגל חברתי שנע בין חסידות לעלוב בבני ברק לשומר הצעיר. איכשהו הכול התחבר בסוף. ידענו מה אנחנו, ומה לא, וחשבנו ודיברנו בלי לפחד".

אבא/ נפתלי חדד. חקלאי בכל רמ"ח איבריו, למרות שרוב חייו עסק בעיקר בצד השיווק והייצוא לחו"ל. "כילדים היו חודשים שלמים בשנה שראינו אותו רק בסופי שבוע, אבל חודשי הקיץ היו הפיצוי. לא היה מסלול או מצפה שלא הכרנו. לאבא שלי היה קו חינוכי מאוד ברור: תירוצים יש הרבה, אבל מבחן תוצאה יש אחד. כילד זו חוויה תובענית, כאדם בוגר אתה מבין שקיבלת מתנה".

חולם להיות ירושלמי/ "כשעברתי לירושלים לפני 12 שנה, אמא שלי סיפרה לי שבגיל 6 חזרתי ממסיבת סידור בכותל ושאלתי אותה למה אנחנו לא עוברים לירושלים. אז היא הסבירה לי שהבית שלנו בראשון לציון. לטענתה השבתי לה שהבית שלי יהיה בירושלים ושאני מתכוון לעבור לשם ברגע שאוכל. אני חי ואוהב את המקום בכל כך הרבה רבדים, שעדיף שלא אתחיל להתפייט. צריך מוסף שלם".

אמא/ שָֹרי. לשעבר אשת חיל האוויר. "אמא ניהלה קריירה מפוארת לצד גידול ילדים, תוך כדי אקדמיה וארוחות צהריים חמות כמעט מדי יום. לנו זה היה נראה די טבעי כילדים, רק כשיצאתי לחיים הבנתי במה זה היה כרוך. מוזר לומר את זה, אבל אני באמת גאה בהורים שלי. אנשים שאף אחד לא סלל עבורם את הדרך. שניהם ממשפחות מרובות ילדים ונטולות אמצעים שהפכו למי שהם. מתנצל על הפאתוס, אבל הם בעיניי הסיפור הישראלי במלוא הדרו".

ציונים תמורת צפייה/ בשנות בית הספר היסודי למד בממ"ד 'הראל' בראשון לציון. "הייתי ילד כאפות מהסוג שנשאר בהפסקות בכיתה לסיים את השיעורים, כדי להיות משוחרר אחר הצהריים. היה לי חוזה לא כתוב עם ההורים שכל עוד התעודה עומדת על מאה, אני רשאי לקרוא ולצפות כמה שאני רוצה בטלוויזיה. היום כהורה לא הייתי מאשר את זה".

תלמיד רב־פעלים/ אחרי 'הראל' עבר ללמוד בישיבה התיכונית המדעית. "זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. מסגרת תובענית, אבל הקשב שלי התפזר בין הלימודים לבין בני עקיבא, מועצת התלמידים, וכל מיני ארגונים של חנונים שמרגישים מאוד מגניבים ובטוחים שהם עוד רגע משנים את העולם".

כמעט קצין/ אחרי התיכון למד שנתיים בישיבת ההסדר בעתניאל, ובמסגרת זו התגייס לחיל המודיעין. "אחרי שמונה חודשים רצו שאצא לקצונה אז חתמתי ויתור, אבל שבוע לפני הקורס נפצעתי בתאונה".

לא גל"צניק/ "אני נשאל הרבה אם באתי מהתחנה הצבאית, התשובה היא לא - וטוב שכך. בדיעבד ברור שבעולם התקשורת מסלולם של בוגרי התחנה הצבאית קצר בהרבה, אבל אני מאוד שמח על הבחירה. אוהב ומכבד את החברים והקולגות שצמחו שם, אבל מאמין שבחלון הזמן שנקרא שירות צבאי תרמתי יותר לביטחון המדינה, ואם שילמתי מחיר - לא מצטער לרגע".

איש ביטחון/ אחרי שהשתקם מהפציעה, עבד במערכת הביטחון. "חזרתי לתפקיד מודיעיני לעוד שנה וחצי, ואז, רגע אחרי שהוצע לי מסלול שירות ארוך במערכת הביטחון, עצרתי לחשוב והגעתי למסקנה שזה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים. המשכתי לתחנה הבאה מבלי לדעת מהי, וכך הגעתי לחברת החדשות". עבודתו הראשונה בחברת החדשות הייתה כקשב, ומשם הגיע לתפקידי עריכה והגשה.

ניבאו ולא ידעו/ "תמיד היה לי עניין עצום באקטואליה ובחדשות, אבל בגיל 16 לא הסתכלתי קדימה, לא ראיתי את עצמי בפוזיציה שאליה הגעתי עשרים שנה אחרי, למרות שהחברים בספר המחזור שלי ניבאו את זה במדויק. במובנים מסוימים ידעתי שאמצא את עצמי בעיסוק עם ממד ציבורי. תקשורת הייתה עוד אפשרות".

אינו נוכח/ עם תחילת עבודתו למד תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן. "כבר עבדתי בחברת החדשות במשרה מלאה, כך שביקרתי מעט מאוד באוניברסיטה. לא חוויתי את ההווי של מדשאות וספריות. רק המינימום הנדרש, בעיקר כדי לחבור לנדבניות הסיכומים ולגשת למבחנים".

הילוך גבוה/ לצד תפקידו כמגיש בטלוויזיה, בחמש השנים האחרונות הוא משמש ככתב ההתיישבות של חברת החדשות. "כמגיש אתה למעשה נוגע בהכול וחייב להחזיק ראש כמעט בכל תחומי העיסוק החדשותיים. בתחום ההתיישבות - עד הצגת תוכנית המאה הייתה תקופת יובש יחסית. הדופק חזר עם דיבורי הריבונות שצצו ועלו, בהתחלה כחלק מהבליץ של נתניהו לפני בחירות ספטמבר, ואין ספק שהצגת תוכנית המאה הכניסה את הנושא להילוך גבוה. עושה רושם שמשהו קורה הפעם".

נחיה ונראה/ "נתניהו אולי רואה את סוף דרכו הפוליטית, ורוצה מורשת שתכלול לכל הפחות את החותמת הזו על סיפוח בקעת הירדן. נראה. האמריקנים כבר שמו ברקס רגע לפני. מציע לחכות ולקחת הכול בערבון מוגבל".

בין שווים/ "חושב שסביב שולחן המהדורה יש מגוון מדהים ויוצא דופן של דמויות מכל הגוונים בחברה הישראלית. לא תמיד מסכימים, ולא עם כל אמירה, אבל אני יכול לומר מבפנים שחושבים ובוחנים וקשובים ולומדים. זו מעלה אדירה ולא מובנת מאליה בגוף חזק וותיק שיכול היה בקלות להפוך שיכור מכוח ומרייטינג. מאוד גאה להיות חלק מהמקום".

לא פוליטיקאי/ "יש עיתונאים שרואים את עצמם כפוליטיקאים עם בייס. אני לא שם. משתדל להיות פשוט, הוגן וישר. לא משרת אג'נדה. בעבודה רצינית העובדות יודעות לדבר לבד, והצופה ישפוט. ברמת ההגשה, מאוד מאמין בלדבר לאנשים בגובה העיניים. פשוט ונקי".

יש מקום לכולם/ "כשהתחלתי להגיש, תפס אותי יהודי פשוט ומתוק ואמר לי משפט שבחיים לא אשכח: 'אתה יודע, אף פעם לא היה מגיש חדשות בטלוויזיה שלנו שהזכיר לי את הבן שלי. אתה בטח לא מבין מאיפה אני נוחת עליך, אבל שתדע שאני גאה בך כל פעם שאני רואה אותך'. זה היה רגע. זה הפיל אצלי אסימון שיש פה ציבור ענק, מזרחי ודתי או מסורתי, שבמשך שנים הרגיש שהמסך הוא גן נעול בפני הילדים שלו, עם גישה למי שגדלו בין תל אביב לגבעתיים, גג. הימים האלה נגמרו".

החצי השני/ לפני כארבע שנים נישא להודי, חוקרת ביולוגיה. "הכרנו בסוג של שידוך והתארסנו אחרי חמישה חודשים. שנינו הגענו מאוחר יחסית לשלב הזה בחיים. הודי הייתה אמורה להגיע לארוחה שהייתי בה הרבה זמן לפני שהכרנו. יש לנו משחק קבוע סביב השאלה מה היה קורה אם. אני משתף אותה ומתייעץ איתה כמעט על בסיס יומיומי. במובן מסוים, דווקא העובדה שהיא באה מעולמות תוכן שונים לגמרי משלי, נותנת לה הרבה מאוד פעמים נקודת מבט שאין לי. אני הטורבו והיא הצד שמאזן לי את הדופק. הזוגיות והבית הם לגמרי המקום הכי חשוב".

הנחת/ חדד ג'וניור, איל נפתלי, "על שם אבי שיחיה. אצלנו מפרגנים לאנשים עוד בחייהם. בזמן ההיריון אמר לי חבר משפט הכי נכון בנוגע לילד: 'אתה תגלה אזור בלב שלך שלא ידעת על קיומו'".

אם זה לא היה המסלול/ "מניח שהייתי ממשיך לפסיכולוגיה קלינית, אבל אין לדעת באמת".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם מוקדם, תה ירוק עם סיבוב ראשון ומהיר על העיתונים והאתרים. יוצא להתפלל וללמוד, טס לרדיו, מתחיל שידור בשמונה וממשיך משם את היום עד המהדורה המרכזית בשמונה.

שבת/ "אחרי שהתחתנו, הודי אמרה שהיא מרגישה שיש עופר של אמצע השבוע ועופר של שבת. עד הקורונה התחלתי כמעט כל שבת בהליכה לערבית בכותל. לא נוגע בעיתונים, משלים קריאת ספרים, פותח את הסיר של הטשולנט כל שעה כבר מהערב. מאוד אוהב לארח, אבל משתדל יותר להקדיש את הזמן לאשתי ולאיל".

פלייליסט/ אין. "כמעט לא מאזין למוזיקה ביומיום, למרות שזו אהבה גדולה שלי. באימונים זה אוסף אקלקטי לחלוטין, שיכול לנוע בין אברהם פריד לג'סטין טימברלייק. כל מה שתורם לדופק".

דמויות מופת/ הרֶבִּי מנחם מנדל שניאורסון ועוד רבים. "ככלל, אנשים שהתחילו דרך שהמשיכה אחריהם".

משאלה/ "שומר לעצמי".

מפחיד/ "להביט לאחור ולמצוא שם אנשים שפגעתי בהם".

כשאהיה גדול/ "לעשות טוב, להשפיע טוב, להיות טוב".

לתגובות: shilofr@gmail.com